מישל עזרא ספרא ובניו

מיני סדרת טלוויזיה ישראלית המבוססת על ספר באותו שם

מישל עזרא ספרא ובניו היא מיני סדרת טלוויזיה ישראלית, ששודרה בין 1981 ל-1983. את התסריט למיני הסדרה כתב ניסים דיין, על פי ספר מאת אמנון שמוש, בשם זהה. דיין היה גם הבמאי.

מישל עזרא ספרא ובניו
מבוסס על מישל עזרא ספרא ובניו עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה דרמה
כותבים ניסים דיין על פי ספרו של אמנון שמוש
בימוי ניסים דיין
שחקנים מכרם ח'ורי, לילית נגר, דוד מנחם, עמוס לביא, תיקי דיין ואחרים
ארץ מקור ישראל
שפות בעיקר עברית
מספר עונות 1
מספר פרקים 5
הפקה
חברת הפקה הטלוויזיה הישראלית
עורכים עופרה רייזנפלד
אתר צילומים מקומות רבים בישראל
צלמים שרגא מרחב
מוזיקה אלכס כגן
אורך פרק שעה
שידור
רשת שידור הערוץ הראשון
תקופת שידור מקורית 20 באפריל 19815 ביולי 1983
קישורים חיצוניים
דף התוכנית ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עלילה

עריכה

העלילה סוקרת את קורותיה של משפחת ספרא העשירה וברוכת הילדים, במהלך המאה העשרים, ובעזרת קורותיה, העלילה ממחישה את אורחות חייה ואת גורלה של הקהילה לה שייכת המשפחה. בראשית העלילה המשפחה מתגוררת באושר בעיר חלב שבסוריה. אולם, חשיבותה הכלכלית של העיר הולכת ויורדת וגם האנטישמיות הולכת ונפוצה. המשפחה, כמו כל הקהילה, מתחילה להגר ולהתפצל בין צרפת, ארגנטינה, מקסיקו, ארצות הברית וישראל. חלקה השני של הסדרה מתמקד יותר בחלקה של המשפחה שעולה לישראל ובקשיי ההתאקלמות שלו.

עוד מתמקדת הסדרה ביחסים המתוחים בין אבי המשפחה, מישל עזרא (מכרם ח'ורי) ובין שניים מבניו: בנו הבכור, רחמו (עמוס לביא), שלשמחת האב הופך לסוחר ממולח כמו אביו, אך לצערו של האב הופך לרשע ולנואף, ובן אחר, אלבר (דוד מנחם), שלמרות התנגדותו של האב הופך לפעיל ציוני. מאוחר יותר, כשהמציאות מאלצת את מישל להשלים עם העובדה שחלק מילדיו (ואחייניו) עלו לישראל, עם אלבר קשה לו להשלים. זאת משום, שאלבר הפך לקיבוצניק ולחילוני לחלוטין. (דמותו של אלבר מתגוררת באותו הקיבוץ, בו גר הסופר יוצר העלילה, אמנון שמוש). אלבר גם מסרב לספר למישל ממה הוא מתפרנס; אלבר מנהל מפעל של התעשייה הצבאית ולכן מנוע מלדבר על עבודתו.

בין השלושה מתפתחת עוד בעיה - מישל עזרא, שנחשב לאחד ממכובדי העיר, הציל מבית הכנסת המרכזי של חלב, בעת פרעות חלב (1947), את כתר ארם צובא[1] - מן היקרים באוצרות הרוח של העם היהודי. אולם מישל לא הצליח לחלוק את הספר הקדוש עם שאר עם ישראל. מישל גנב את רוב דפי החומש של הספר, והעביר לקהילה את שאר הספר. כשמישל נפטר בארגנטינה, הוא מוריש הדפים הגנובים מהספר לרחמו, שגר בצרפת, וזה שם אותו בכספת. אלבר והמקורב לממסד בישראל, שקיבל את שאר הספר, בדרך לא דרך, מנחש ששאר הספר היה מצוי תחילה אצל מישל ואחר כך אצל רחמו. בסופו של דבר הכספת נפרצת, רחמו מת מהתקף לב ודפי הספר הנותרים אובדים.

לאחר מותם של מישל ושל רחמו, לאלבר מתערער הביטחון בהתרחקות המוחלטת ממסורת ישראל. אלבר מאושפז כמחוסר הכרה, לאחר תאונת דרכים ומישל גוער בו, בחלומו, על כך שאפילו לא אמר עליו קדיש. כמו כן, אם המשפחה, לינדה (לילית נגר), שתמיד הייתה דמות ממתנת ומפשרת, עולה לישראל.

מחאה נגד הגזענות

עריכה

קטעים מן העלילה מראים גילויי גזענות מצדן של דמויות רבות, והרבה פעמים מראים גם את חוסר ההגינות שבגילויי גזענות אלו. מישל, לדוגמה, מנצל את חוסר הכרותו של לקוח איטלקי, שבא לקנות ממנו בדים בחלב, וגובה ממנו סכומים גדולים בהרבה מן המקובל. הוא מסביר לרחמו - "זה לא משלנו". מישל גם קורא בשם גנאי גזעני ("אפרנג'י"), ליוסק'ה (שמיל בן-ארי) - היהודי האשכנזי, שליח המחתרת הציונית, שהוא מגלה שמתחבא במרתף שלו.

אולם, מישל אינו סולד רק מאנשים ממוצא אירופאי - הוא גם לא אוהב ערבים. לידידו הפוליטי, כאמל (יוסף אבו ורדה), הוא קורא בין בני משפחתו "ידידנו ימח שמו". כאמל רוצה להשיא את בנו לבתו של מישל, אך מישל, שלא רוצה שבתו תתחתן עם גוי, דואג שהיא תעזוב את סוריה תיכף ומיד ותהגר לצרפת. לאכזבתו המרה, אותה בת מתאהבת ומתחתנת בצרפת עם נוצרי. למרות התקרית, כאמל נשאר ידידו של מישל, ובעת הפוגרום, כאמל מחרף את נפשו כדי להגן על חיי משפחתו של מישל ולחלץ אותה מהעיר. לאחר שכאמל הוכיח את נאמנותו למישל, למרות הבדלי המוצא ביניהם, מישל לא חוזר עוד למנהגיו הגזעניים.

אותם בני משפחת ספרא, שעלו ארצה, חווים גם הם גזענות - גזענות של האשכנזים נגד יהודי המזרח. בכל מפגש משפחתי הם דנים בזה, ונתן (חיים בנאי) תמיד מרגיע ואומר, שעוד כמה שנים, התופעה תיעלם. אולם אותם דיונים חוזרים על עצמם גם כעבור עשרים שנה. אחד מבני המשפחה, למשל, לא מצליח, להשתלב בתפקיד רם במפלגה פוליטית. הוא מאמין שזה בגלל הגזענות. בן משפחה אחר, שהיה לו סיכוי גדול להתקדם בצבא, נהרג במלחמת ששת הימים.

אלבר, שמנסה להתנתק מכול סממן של הגלות, של מסורת ישראל ושל יהדות המזרח, חווה בכל זאת הרבה גילויי גזענות. בחדר האוכל של הקיבוץ, אשתו האשכנזיה, דיטה, נשאלת, "האם אצלכם חשוב שיוולדו דווקא בנים?" במפעל שהוא מנהל, הוא מסתדר היטב עם ראש ועד העובדים, אזולאי (אלברט אילוז) וזוכה למשפט הגנאי "בא הזרזיר אצל העורב - בא ספרא אצל אזולאי".

ההפקה

עריכה

מיני-הסדרה צולמה בין 1980 לבין 1982, בתקציב גדול לאותם הימים - חמישה מיליוני לירות. על כן, ראשית צולם והוקרן הפרק הראשון של הסדרה והמפיקים המתינו למשוב חיובי מהקהל, כדי לצלם את שאר פרקי הסדרה[2]. צילום הסדרה הושלם אחרי יותר משנה מאז הקרנת הפרק הראשון ולכן הפרק הראשון הוקרן שנית, יחד עם שאר הפרקים.

הפקת מיני הסדרה הייתה מסובכת ויקרה. זאת משום שבסדרה מופיעות דמויות רבות והיה צורך ללהק עבורה שחקנים רבים וטובים, שאת כולם הקהל הישראלי יכול לתפוס כיהודי ארצות האסלאם. מעבר לליהוק הקשה, היה קושי גם בשחזור המראות של מקומות מגוונים בעולם בזמנים מגוונים במאה העשרים. היה צורך לשחזר את התלבושות המקובלות בזמנים ומקומות רבים ואת מראה הבניינים והרחובות בזמנים ומקומות אלו. היה צורך לחפש בישראל של תחילת שנות השמונים אתרי צילום שנראים כמו ישראל, סוריה, צרפת, לבנון, ארגנטינה וארצות הברית, בין שנות השלושים לבין שנות השבעים. כך, למשל, צילומי בית הקפה המפואר של חלב בשנות השלושים נעשו בימק"א ירושלים של שנות השמונים ואת מרבית צילומי רחובות העיר חלב, בעיר העתיקה של עכו.

רשימת שחקנים חלקית

עריכה

ההבדלים העיקריים בין הספר לעיבוד הטלוויזיוני

עריכה

ההבדל העיקרי בין הספר לעיבוד הטלוויזיוני הוא שהספר מספר, בפרוטרוט, עם מי התחתן כל אחד מתשעת ילדיהם של מישל ולינדה, מנכדיהם ומניניהם, איפה הוא גר, והאם הפך לאיש עסקים מצליח. הספר אמנם מפרט מעט יותר את קו העלילה המרכזי, ביחס למיני-הסדרה, ואמנם הדמויות המרכזיות מוצגות בו בצורה מפורטת יותר, אך עיקר ההבדל הוא, שהוא מפגיש את הקורא עם הרבה יותר דמויות. הספר יוצר אצל הקורא את הרושם, שהקורא לומד להכיר את כלל העדה היהודית החלבית, ואת קישרי החיתון בתוכה. בולטת בספר גם השוואת הניגוד בין העדה לבין האשכנזים.


הבדל מרכזי נוסף הוא שהסופר, כחבר קיבוץ וכאיש התנועה הסוציאליסטית, מביא בספר ביקורת נגד הקפיטליזם של משפחת ספרא. הסופר מבקר גם גילויי קפיטליזם רבים בתנועה הקיבוצית. זאת למרות שהוא מציג קפיטליזם זה כסיבת הצלחת פרנסת הקיבוץ ועיירת הפיתוח, שלידו.


עוד הבדל מרכזי הוא, שבמיני הסדרה, מלחמת יום הכיפורים מוזכרת רק ברמז. לעומת זאת, הדי מלחמה זו ברורים בהרבה בספר. המפגש המשפחתי הגדול בתל אביב, שנות דור אחרי העלייה, שבו חברי המשפחה המורחבת מבינים שהקיפוח העדתי לא נעלם, מעורב בספר עם האכזבה ממחדל יום הכיפורים. כמו כן, התלונות הרבות שיש לחברי הקיבוץ נגד שיטות ניהול המפעל בידי אלבר, מתגברות, בספר, כחלק מהאכזבה מהממסד, בעקבות המחדל. אלבר נתפש בקיבוץ כחלק מהממסד.

כמו כן, בעיבוד הטלוויזיוני מוצגים אלבר, לניאדו, נתן ויוס׳קה כפעילים של המוסד לעליה ב', שמבריחים חלק נכבד מיהודי חלב לישראל. לעומת זאת, בספר, דרך עליית חלק מבני המשפחה לארץ, כמעט ואינה מוסברת. פעיל המוסד לעליה ב׳ הוא אך ורק אליאס, שדמותו לא מופיעה במיני-הסדרה. אליאס, ששינה את שמו לאליהו, הוא יהודי מדמשק, ששכל את כל משפחתו בהברחה זו.

דמותו של יוס׳קה לא קיימת בספר, ולניאדו ואלבר מצטרפים לעשייה הביטחונית רק אחרי עלייתם. לניאדו הופך לאיש איסוף מודיעין מתוך העיתונות, ומשם הוא מצורף כפעיל חשוב למפלגת השלטון. כמו כן, אלבר נכשל בניסיון להפוך למרגל שתול בסוריה. (כנראה, שהניסיון של אלבר להפוך למרגל בדמשק הוא רמז לפועלו המוצלח של אלי כהן, איש העדה).

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה