לילי טוביאס
לילי שפהרד טוביאס (Lily Shepherd Tobias) (1887–1984) הייתה סופרת ומחזאית ישראלית ילידת הממלכה המאוחדת, אקטיביסטית חברתית, פציפיסטית, סופרג'יסטית וציונית. יקירת העיר חיפה.
 | |
| לידה |
1887 סוונסי, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
1984 (בגיל 97 בערך) חיפה, ישראל |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| מקום קבורה |
מתחם בתי הקברות בחיפה |
| פרסים והוקרה |
יקיר חיפה (1980) |
  | |
חייה המוקדמים
עריכהלילי טוביאס לבית שפהרד נולדה בסוונסי כבת בכורה לטוביה וחנה ביילה, מהגרים יהודים-פולנים ציונים שהגיעו לויילס בסוף המאה ה-19. אביה טוביאס שפהראד היה בעל בית מסחר לזכוכית.[1] בשנת 1904 כשהיא בשנות העשרה לחייה היא פיתחה תודעה סוציאליסטית נלהבת והחלה לכתוב קטעים קצרים עבור השבועון הסוציאליסטי המקומי רב ההשפעה,"קול העבודה" Llais Llafur. היא ואחותה קייט, אמו של המשורר דניאל אבסה היו שתיהן תומכות פעילות של מפלגת הלייבור העצמאית. טוביאס הייתה פעילה כסופרג'סטית למען זכות הבחירה לנשים, זכויות סרבני מצפון וזכויות עובדים. בשנת 1911 לילי נישאה לפיליפ וולנטיין (יהושע) טוביאס. היא הייתה חברת ארגון הסופרים הבינלומי פא"ן שמרכזו העולמי היה בלונדון. טוביאס ביקרה בארץ בלווית בעלה באוקטובר 1934 ונערכה לה קבלת פנים בידי הקלוב המקומי של פא"ן בראשותו של שאול טשרניחובסקי. סמוך לאחר ביקור זה עלו לארץ בני הזוג והתיישבו בחיפה.
חייה בחיפה
עריכהבני הזוג התגוררו בווילה רחבת ידיים שנקראה "וילה מרחביה" ברחוב התשבי 19 בשכונת כרמל צרפתי שנבנתה בידי אביה והייתה בבעלותו. בעלה, פיליפ ולנטיין ייסד בשותפות עם אביה של לילי, בית חרושת לריקועי זכוכית במפרץ חיפה בשם "מלאכת זכוכית רקועה וחרושת צבעים בא"י בע"מ" שנודע בקיצור בשם "פאלמירה" (Palestine Mirror). בעוד לילי שקדה על כתיבת הרומן השלישי שלה, נהנה הזוג מחיי חברה פעילים ואירח בביתו את אליטת הקהילה האנגלית שהתגוררה בחיפה, ביניהם הקולונל פרדריק קיש וליידי דאונס עימה הייתה בידידות קרובה.[2] לעיתים קרובות נהגה הקליקה האנגלו חיפאית להתגייס במשותף לאיסוף תרומות לאגודות שונות. ביולי 1938 עולמה של לילי נחרד כשבעלה נדקר למוות על ידי פורעים ערבים בדרכו למפעל המשפחתי.[3] שבורת לב היא שהתה במשך מלחמת העולם השנייה בדרום אפריקה ופרסמה פואמות ומאמרים ציוניים בעיתונות המקומית. בינתיים בארץ, נקלע המפעל המשפחתי לקשיים כלכליים ולילי נאלצה לשאת בעול לבדה. היא שבה לארץ לאחר המלחמה ועל אף שלא שבה יותר לכתיבת רומנים, היא פרסמה מספר פואמות וטורי דעה בעיתונות המקומית שבשפה האנגלית. בזמן מלחמת העצמאות, למרות היותה פציפיסטית, היא פרסמה סונטה בה הביעה תמיכה בזכותה של מדינת ישראל להגן על עצמה.[4] בשנת 1967 היא תרמה את הכסף להקמת הקתדרה לטכנולוגיה של הזכוכית בטכניון שנקראה על שם בעלה המנוח[5] ובשנת 1980 הוענק לה תואר יקירת העיר חיפה.[6]
לילי טוביאס נפטרה[7] בגיל 96 ונקברה בבית עלמין חוף הכרמל.
יצירתה
עריכהThe nationalists and other Goluth studies (קובץ סיפורים קצר)
עריכההקובץ מכיל שבעה סיפורים קצרים בנושאי יהדות וציונות. יצא לאור בשנת 1921.
My Mother's House
עריכההרומן שפורסם לראשונה בשנת 1931 הוא סיפור נוקב על שייכות, שפה לאום וזהות המתרחש בוויילס, אנגליה וארץ ישראל המנדטורית. סיימון הגיבור הוא צעיר יהודי בעייתי שנולד בוויילס, מאוהב בתרבות האנגלית ובאדית', יורשת הון אנגלייה. הוא מחליט לדחות את זהותו היהודית והוולשית ואת העמקים התעשייתיים של ווילס שבהם גדל ומבקש להגשים את שאיפתו להצליח כמשרת ציבור בלונדון הבירה. ניסיונו באהבה וחייו המקצועיים מביאים אותו להכרה שאדית', משאת נפשו, אינה מה שחשב שהיא. לאחר שירותו הצבאי להגנת אנגליה במלחמה הגדולה אט אט חודרת בו ההכרה כי בסופו של דבר, עליו לאמץ את משפחתו ואת מורשתו לפני שיוכל לחוות תחושת שלמות. באופן טרגי, כשהוא מבקר בפלשתינה כשהוא נושא עיניו לחיים חדשים, הוא נופל קורבן לכדור אויב.
Eunice Fleet
עריכההרומן שפורסם בשנת 1934 מבוסס על סיפורו של אחיה ועוסק ביחס לסרבני מצפון במלחמת העולם הראשונה. הגיבורה נחרדת מסירובו של בעלה להתגייס למלחמה. לאחר שנכלא היא מסרבת לבקרו בכלא ורק לאחר מותו במהלך המאסר היא מצליחה לבחון מחדש את מעשיו ומעשיה שלה.[8]
Tube
עריכההרומן פורסם בשנת 1935 ועסק באנג'לה, עלמה צעירה וחולמנית אשר בעת נסיעתה ברכבת לגולדרס גרין היא טווה את סיפור חייהם של הנוסעים עימה בקרון ביניהם גם דמויות של יהודים. סיפורי הדמויות הנעים ונדים בין מציאות לחלום מצטלבים לכדי סיפור אחד של אותם דמויות בקרון ובחוויה המשותפת שלהם המערבת לידה, ניסיון התנקשות ותאונה קשה. [9]
The Samaritan - An Anglo-Palestinian novel
עריכההרומן האחרון שכתבה פורסם בלונדון בשנת 1939 לאחר פטירתו של בעלה. רומן זה הוא המשך לרומן "בית אימי". אדית', אלמנתו של סיימון עוזבת את פלשתינה ולוקחת עימה לווילס את מוסה, השומרוני. ברומן זה שוב עוסקת טוביאס בדילמות ובקשיים של התנגשויות תרבותיות וזהויות חצויות.
עיבוד למחזה
עריכהלילי טוביאס הייתה הראשונה לעבד את יצירתה הנודעת של הסופרת האנגלייה ג'ורג' אליוט דניאל דרונדה לכדי יצירה בימתית.[10] המחזה הועלה בשנת 1927 בתיאטרון הקיו בלונדון וזכה לביקורות טובות.
לקריאה נוספת
עריכה- ביוגרפיה (באנגלית) על לילי טוביאס - Jasmine Donahaye, The Greatest Need (Honno Press, 2015)
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ רקועי זכוכית | הארץ | 8 נובמבר 1935 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ Lily Tobias, A SALON IN A CONVENT, פלסטיין פוסט, 19 באפריל 1941
- ^ הלווית הקדושים טוביאס ושושני ז"ל | הארץ | 13 יולי 1938 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il, בידיעה צוין כי לזוג הייתה ילדה אך זוהי טעות. הזוג היה חשוך ילדים.
- ^ UNKNOWN | The Palestine Post | 19 אוגוסט 1949 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ למרחב | 1 נובמבר 1967 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ תארי יקיר חיפה ל־20 מאבות העיר | דבר | 24 יולי 1980 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ ידיעה על פטירתה בג'ואיש כרוניקל מה- 8 ביוני 1984.
- ^ Lily Tobias, Eunice Fleet, Dinas Powys: Honno Classics, 2004, ISBN 1-870206-65-7
- ^ DFA (1935-04-05). "London Transport". The Guardian. p. 7. נבדק ב-2022-03-25.
- ^ DANIEL DERANDA TO BE THEATRE PRODUCED IN A LONDON | The Palestine Bulletin | 6 פברואר 1927 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il