שאול טשרניחובסקי

משורר ומתרגם עברי (1875–1943)

שאול גוטמנוביץ' טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִיכתב רוסי: Саул Гутманович Черниховский; י"ט באב תרל"ה, 20 באוגוסט 1875ט"ו בתשרי (א' סוכות) תש"ד, 14 באוקטובר 1943) היה רופא, משורר עברי ומתרגם, מגדולי המשוררים העבריים. מזוהה עם שירת הטבע, הושפע רבות מתרבות יוון העתיקה.

שאול טשרניחובסקי
שאול טשרניחובסקי, 1927
שאול טשרניחובסקי, 1927
לידה 20 באוגוסט 1875
האימפריה הרוסיתהאימפריה הרוסית מיכאילובקה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 14 באוקטובר 1943 (בגיל 68)
המנדט הבריטיהמנדט הבריטי ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה שאול (סאול) גוטמנוביץ' טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי
מדינה האימפריה הרוסית, ברית המועצות, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום יהודי
מקום קבורה בית הקברות טרומפלדור עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק רופא, משורר עברי ומתרגם
מקום לימודים אוניברסיטת היידלברג, אוניברסיטת לוזאן, Imperial University of St. Vladimir עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית
תחום כתיבה שירים לאומיים, תרגומים
סוגה שירי טבע
נושאי כתיבה שירי מולדת
יצירות בולטות שירי מולדת
אני מאמין (שחקי שחקי), אומרים ישנה ארץ, הוי ארצי מולדתי
תרגומים
איליאדה, אודיסיאה
תקופת הפעילות 18981943 (כ־45 שנים)
פרסים והוקרה
  • פרס ביאליק (1942, 1940)
  • אביר הצלב הגדול של הוורד הלבן של פינלנד (1935)
  • מסדר סטניסלב הקדוש, דרגה 3
  • אות המסדר אנה הקדושה, דרגה 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
תמונה של טשרניחובסקי על שטר של 50 ש"ח

ביוגרפיה עריכה

שאול טשרניחובסקי נולד בי"ט באב ה'תרל"ה (20 באוגוסט 1875) בכפר מיכאילובקה[1] שבפלך טאורידה, בדרום-מערב האימפריה הרוסית, ב"תחום המושב" היהודי (אוקראינה של ימינו). אביו, גוטמן, היה בן למשפחה מווהלין, ואמו, בילה, הייתה ילידת העיר חרסון. קדמה לו בת שמתה בילדותה, וגם בת שנולדה אחריו מתה בילדותה, כך שהוא גדל זמן מה כבן יחיד. אחר כך נולדו להוריו עוד שני בנים ושתי בנות. סבו מצד אמו, שאול קארפ, היה משכיל שתרגם שירה רוסית לעברית, וסבתו אלקא הייתה מיילדת שלא על מנת לקבל שכר ואשת-צדקה מפורסמת בכפרה.[2]

את ילדותו תיאר טשרניחובסקי באוטוביוגרפיה קצרה שפרסם בשנת 1918 בכתב העת "השילוח",[3] ובהרחבה בחיבורו "מעין אבטוביוגרפיה" שכתב בשנותיו האחרונות.[4] אחדים מסיפורי ילדותו משתקפים בשיריו. מגיל חמש קרא ספרים ברוסית, שאותה למד מדודתו, ובגיל שבע למד עברית מאביו. תחילה למד בחדר מתוקן, ובגיל עשר עבר לבית ספר רוסי, ולמד בעצמו קריאת כתב רש"י. בשנת 1890 בגיל 15 עבר לאודסה, שם למד עד שנת 1892 בבית ספר יהודי פרטי למסחר ובבית ספר כללי ללימודי שפות זרות. בשלב זה כבר כתב בלדות ופרסם את שיריו הראשונים. השירים הראשונים שפרסם היו "משאת נפשי", בכתב העת "השרון" של גרשום באדר,[5] ו"בחלומי", בכתב העת "הפסגה" של זאב-וולף שור.[6] בשנת 1893 עבר לבית ספר ממשלתי למסחר, שבו למד שלוש שנים וסיים בהצטיינות. בתקופה זו למד גרמנית, אנגלית וצרפתית. לאחר מכן למד גם יוונית ולטינית, כדי שיוכל להתקבל לאוניברסיטה.

 
טשרניחובסקי במדי רופא צבאי רוסי ב-1915.

בשנת 1898 יצא לאור ספר השירים הראשון שלו, "חזיונות ומנגינות"[7]. בשנת 1900 יצא החלק השני של הספר. ההקדמה הייתה מאת המבקר ראובן בריינין, שהילל את המחבר.

בשנים 18991906 למד רפואה באוניברסיטת היידלברג, וסיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת לוזאן שבשווייץ, בנוסף סיים חוג רפואה באוניברסיטה הקיסרית של ולדימיר הקדוש בקייב. בעת לימודיו בהיידלברג נישא למלַניה (מריה) קרלובנה פון גוזיאס-גורבצביץ (1879–1971), בת אצולה נוצרייה רוסייה ממוצא פולני-גרמני, שישבה בבית-הסוהר ברוסיה על רקע פעילות אנרכיסטית והגיעה ללמוד היסטוריה ופילוסופיה בהיידלברג. לבני הזוג נולדה בשנת 1905 בת יחידה, איזוֹלְדה (איזה).[8] בשנת 1907 נעצר לשישה שבועות על פעילות פוליטית.

מסיום לימודיו ועד סוף ימיו שילב את פעילותו כרופא עם פעילותו כמשורר. לאחר סיום לימודיו חזר לרוסיה, והיה רופא בחארקוב ובקייב. בשנת 1910 עבר לסנקט פטרבורג, ופתח בה מרפאה. במלחמת העולם הראשונה שימש רופא צבאי במינסק ובסנקט פטרבורג. בשנת 1919 עבר לאודסה. היה רופא הזאמסטווה (שלטון אזורי) והצלב האדום.[9]

 
שאול טשרניחובסקי נתן גורן וצמח פלדשטיין בקובנה; כנראה ב-1927

בשנת 1922 הגיע לקושטא, אך בקשתו לקבל משרת רופא בארץ ישראל לא נענתה. ב-1923 עבר לברלין. ב-1925 ביקר לראשונה בארץ ישראל, שאיפתו להסתדר בתור רופא בבית-חולים הדסה בתל אביב לא צלחה, והוא שימש זמן קצר כרופא בגימנסיה הרצליה[10]

בשנים 19251932 נמנה עם עורכי העיתון "התקופה", וכן ערך מדור רפואה באנציקלופדיה העברית אשכול. בשנים 19291930 שהה בארצות הברית, וב-18 במאי 1931 (ב' בסיוון תרצ"א) עלה לארץ ישראל והשתקע בה לצמיתות. הוא קבע ביתו בדירה קטנה ברחוב אחד העם 89 בתל אביב, ועבד כרופא של בתי הספר בתל אביב. במקביל, היה פעיל בארגוני הסופרים וחבר ב"וועד הלשון העברית". לאחר מותו של ד"ר אהרן מאיר מזי"א, נשיא ועד הלשון, בשנת 1930, נקרא טשרניחובסקי להשלים את עריכת המילון לרפואה ולמדעי הטבע שכתב ד"ר מזי"א.[11] המילון יצא לאור בשנת תרצ"ד, עם הקדמה מאת ביאליק.

טשרניחובסקי קיבל אזרחות כבוד של תל אביב, ונבחר לנשיא כבוד של אגודת הסופרים בארץ.

בשנת 1936 עברו אשתו ובתו להתגורר כדיירות-משנה במעון הפטריארך היווני בפסגת סן סימון בירושלים. לאחר שלקה בלוקמיה, הצטרף אליהן. במיטת חוליו קרא את הספר "תולדות השמיים" מאת חיים זליג סְלוֹנִימְסקי, ששימש רקע לשירו האחרון "כוכבי שמיים רחוקים". השיר ראה אור רק לאחר מותו.

 
קברו של טשרניחובסקי בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב

טשרניחובסקי נפטר בירושלים בט"ו בתשרי ה'תש"ד (14 באוקטובר 1943), ונטמן בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב.

אשתו מלניה, שהייתה לפראבוסלאבית אדוקה, עברה לאחר מותו להתגורר בבית בתהּ בחיפה. אף שחייתה בארץ ארבעים שנה, לא ידעה עברית (ולא יכלה לקרוא את יצירתו של בעלה). היא נפטרה בשיבה טובה ב-1971, ונקברה בחלקה היוונית-אורתודוקסית במתחם בתי הקברות בחיפה.[12]

בתו איזולדה, שהייתה בקטריולוגית (בוגרת פריס), נישאה למהנדס אברהם וילנסקי (בוגר הגימנסיה היהודית ביקטרינוסלב (היום: דניפרו), בן כיתתו של אברהם שלונסקי). בני הזוג עברו לחיפה והיו הורים לבן יחיד, אלכסנדר וילנסקי (לימים מהנדס). איזולדה, בתו של טשרניחובסקי, נפטרה ב-1974.[13] לאחר מותה, עברו זכויות היוצרים על יצירתו של טשרניחובסקי לבעלה, אברהם וילנסקי, שההדיר את עזבונו הספרותי ודאג להוצאת כתביו (תחילה בהוצאת דביר ואחר-כך בעם עובד).

יצירתו עריכה

 
לוחית זיכרון על ביתו של שאול טשרניחובסקי בתל אביב
לאה דגנית מבצעת את "שיר ערש" שנכתב על ידי שאול טשרניחובסקי והולחן על ידי מרק לברי. בפסנתר, חיה ברנדמן

בשירתו של טשרניחובסקי יש מיזוג של השפעת המורשת היהודית ומורשת תרבות העולם. הוא כתב על נושאים עבריים כמו "בעין דור", שיר על שאול המלך שבא לבעלת האוב מעין דור, המתאר בצורה דרמטית את מצבו של שאול באחרית ימיו. טשרניחובסקי היה מזוהה במיוחד עם דמותו של שאול, אולי בזכות שמו, והוא גם מתאר בשיר את נפילתם הטראגית של שאול ובניו בהר הגלבוע. מצד שני, בשיר "לנוכח פסל אפולו"[14] ניכרת חיבתו של המשורר לתרבות יוון וליופי שהיא מייצגת.

טשרניחובסקי מזוהה יותר מכל משורר עברי אחר עם הסוֹנֶטָה. אחת מן הסוגות בהן כתב היא כליל סונטות[15] - יצירה שבנויה מ-14 סונטות, כמספר השורות בסונטה רגילה, ועוד סונטה שהשורות הראשונות ב-14 הקודמות יוצרות סונטה העומדת בפני עצמה. כלילי הסונטות של טשרניחובסקי הם על נושא מסוים (כמו "על הדם", "לשמש").

עם כל משיכתו לתרבות העולם, הזדהה טשרניחובסקי גם עם גורל עמו. בשנת 1938, בתקופת המרד הערבי הגדול, כתב את השיר "ראי אדמה", המבכה את קורבנות המרד הרבים במשפט המפורסם "ראי, אדמה, כי היינו בזבזנים עד מאוד!". לאחר שהגיעו הידיעות הראשונות על השואה המתחוללת באירופה, כתב את השירים "הרוגי טירמוניא[16]", ואת "בלדות וורמיזא"[17] שהביאו לידי ביטוי את רחשי לבו על הגורל הטראגי של העם היהודי. בחלק משיריו הביע אהדה לציונות ולתחיית העם היהודי בארצו, כפי שכתב בשיר "אני מאמין" (הידוע כ"שחקי שחקי"): "ישוב יפרח אז גם עמי, ובארץ יקום דור. ברזל כבליו יוסר מנו. עין בעין יראה אור".

טשרניחובסקי עמד בכתיבתו על מורכבות היחסים שבין היהודים לבין העולם הלא יהודי, הגויי, שבמסגרתו הם חיו בגולה. בבלדות ובאפוסים ההיסטוריים תיאר טשרניחובסקי בחדות אכזרית את האנטישמיות הרצחנית, אך מנגד תיאר, באידיליות, יחסי שכנות וידידות. על כך כתבה גיטה אבינור:

ביחסי האנשים המאכלסים את האידיליה הטשרניחובסקאית מודגשים במיוחד יחסי היהודי והגוי. למעשה מופיעים יחסים אלה בכתבי המשורר ב"דו־קוטביות", אם אפשר לנסח זאת כך. יש תמונה המשתקפת בבלדות ובאפוסים ההיסטוריים, כב"ברוך ממגנצא", "הרוגי טירמוניה", "בלדות ווירמיזה", מחזור הבלדות על בת הרב היפה. "הרוגי טירמוניה" הוא אולי השיר האיום, האכזרי, המיואש ביותר שנכתב אי פעם על יחס העולם הזר ליהודי. לעומת אלה הרי באידיליה יש יחסי שכנות וידידות בין היהודי והגוי, אך אין הדבר פשוט כל כך.

גיטה אבינור, "יסודות מנוגדים באידיליות טשרניחובסקי", בצל הזכרונות: מאמרים בבקורת הספרות, מפעל סופרי חיפה, 1975, עמ' 62

במרכזן של מספר אידיליות שכתב טשרניחובסקי מצויות תמונות מנוף ילדותו, כמו "ברית מילה",[18] "כחום היום"[19] ו"לביבות",[20] והן נחשבות לחלק מפסגת יצירתו השירית. האידיליות שלו משמשות דוגמה ומופת לכל האידיליות שנכתבו בשפה העברית.

רבים משיריו הולחנו על ידי מלחינים עבריים. לדוגמה: "אני מאמין" הולחן על ידי טוביה שלונסקי; אך פרופ' דוד אסף טען שמקור הלחן הוא רוסי, שיר על הנהר דוֹן,[21] "גינה לי" "את אינך יודעת" ו"אילאיל" הולחנו על ידי שלמה ארצי; "יום זה יום יולד בו שיר", "בעלייתי שם יפתי", ו"בזכותם קיים" - הולחנו על ידי נעמי שמר; "שושנת פלאים" - צביקה פיק; "העולם בזכותו של מי קיים" - שלמה גרוניך; "אינני אוהב אותה" - ברי סחרוף; "שלוש אתונות" הולחן על ידי ידידיה אדמון.[22]

כמה שירים זכו ליותר מלחן אחד. הבולטים שבהם: "אומרים ישנה ארץ" שהולחן על ידי לייב גלנץ, יואל אנגל, נעמי שמר ושלמה ארצי, ו-"הוי ארצי מולדתי" שהולחן על ידי יואל ולבה, מחט עדרי, דוד זהבי, נעמי שמר ומיקי גבריאלוב. הבלדה בת הרב וְאִמָהּ הולחנו על ידי נחום נרדי ושמוליק קראוס. "מכל פרחי מור" הולחן על ידי גיל אלדמע; לשיר שלושה לחנים ישנים נוספים: לחן עממי שהתפרסם בעיבוד אברהם צבי אידלסון, לחן מאת בוריס גרוסמן שיצא לאור בגרמניה בשנת 1920, ולחן מאת שמואל אלמאן.[23]

טשרניחובסקי נודע גם כמתרגם מעולה. להוקרה מיוחדת זכו תרגומיו ל"איליאדה" ול"אודיסיאה" של הומרוס. כן תרגם לעברית את "קאלוואלה", האפוס הלאומי הפיני ומיתולוגיות קדומות נוספות.

לטשרניחובסקי היו חידושים לשוניים בעברית. הוא עסק במיוחד במינוח רפואי ובשמות צמחים.[24]

הנצחתו עריכה

 
תמונת טשרניחובסקי על שטר של 50 ש"ח

בשנת 1943 קבעה עיריית תל אביב פרס על שמו: פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת. טשרניחובסקי השתתף בעריכת תקנון הפרס ונכח בחלוקתו הראשונה.

על שמו נקרא בית הסופר בתל אביב, מרכז אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל. כמו כן נקראים על שמו רחובות ביישובים רבים בארץ, וכן בתי ספר ביישובים. ברמת גן נקרא על שמו גן שאול.

טשרניחובסקי נבחר, ביחד עם לאה גולדברג, נתן אלתרמן ורחל המשוררת, להתנוסס על גבי סדרה ג' של שטרות השקל החדש. השטרות הנושאים את דמותו בערך נקוב של 50 ש"ח נכנסו למחזור בספטמבר 2014.

לרגל יום הולדתו ה-145 של שאול טשרניחובסקי, חנך שגריר ישראל באוקראינה לוח זיכרון בכפר הולדתו, מיכאילובקה, ולכבוד האירוע תורגם לראשונה שירו "אומרים ישנה ארץ" לאוקראינית.[25]

ספריו עריכה

כללי עריכה

 
  • חזיונות ומנגינות א' (1898), הוצאת תושיה, ווארשא
  • חזיונות ומנגינות ב' (1901)
  • שירים לילדי ישראל (1907)
  • שירים (1911)
  • שירים לילדי ישראל, חוברת ניצנים -מספר 21–22, הוצאת תושיה ורשה, (1912)
  • שירים (1920), הוצאת השלח, אודיסא-תרע"א, דפוס : ח.נ. ביאליק, ש. בורישטין
  • ספר האידיליות, (1922) הוצאת מוריה, ירושלים, ברלין, אודסה, ברלין תרפ"ב
  • סיפורים (1922), הוצאת דביר ירושלים, ברלין תרפ"ב
  • מחברת סונטות (1922), הוצאת דביר ירושלים, ברלין תרפ"ב
  • החליל (1923)
  • בר-כוכבא (1924)
  • עמנואל הרומי, מונוגרפיה, (1924), הוצאת אשכול, ברלין תרפ"ה.
  • שירים חדשים (1924)
  • ספר הבלדות (1930)
  • מגלות לבתי הספר, ברית-מילה (אידיליה מחיי היהודים בטבריה), יצא על פי הצעת מחקת החינוך של הסוכנות היהודית לארץ-ישראל, תרצ"א (1930), הוצאת "אמנות", תל אביב
  • כל כתבי שאול טשרניחובסקי (1932)
  • שירי שאול טשרניחובסקי לאחיו הצעירים (1936)
  • גורן: שירים נבחרים לילדי ישראל (1936),(ליובל הששים של המשורר), הלקוט וההשמטות נעשו בידי ז. אריאל, הוצאת שטיבל, חברה בע"מ, תל אביב.
  • סופרינו- פרקים מתוך הספרות העברית החדשה, חוברת ד', מעבד למתלמדים על ידי ד"ר ש. קאלקו. (1936), הוצאת "קדם", ברלין-שרלוטנבורג.
  • כל שירי שאול טשרניחובסקי (1937)
  • הו אדמה (1940)
  • שלושים ושלושה סיפורים (1941)
  • אשר היה ולא היה (1942), הציורים מאת נחום גוטמן, הוצאת יבנה, תל אביב.
  • שירים (1943)
  • כוכבי שמים רחוקים (1944), שירים אחרונים, הוצאת שוקן ירושלים ותל אביב, תש"ד.
  • שירי הארץ, (1946), הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב, תש"ז.
  • שירים לילדים, מצויר בידי נחום גוטמן, הוצאת דביר, תל אביב, ברלין.
  • שירים לילדים, מצויר בידי נחום גוטמן, הוצאת יבנה, תל אביב, תש"ו, (1946).
  • מבחר שאול טשרניחובסקי לבתי הספר ולעם (1962)
  • כל כתבי שאול טשרניחובסקי (1998)

מתרגומיו עריכה

עריכה עריכה

  • ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע, רומי-אנגלי-עברי, מאת: ד"ר אהרן מאיר מזי"א - נשיא ועד הלשון העברית, בעריכת ד"ר שאול טשרניחובסקי, ירושלים, תרצ"ד, (1933).[27]

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

מיצירתו עריכה

על יצירתו עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מרוסית: Михайловка; באוקראינית: Михайлівка.
  2. ^ מאה אישים, בעריכת לוי בן גרשון, "הדר", הוצאת ספרים בע"מ, תל אביב, 1978, ערך: שאול טשרניחובסקי עמוד 572
  3. ^ שאול טשרניחובסקי, "אבטוביוגרפיה", בתוך: בעז ערפלי (עורך), שאול טשרניחובסקי: מחקרים ותעודות, מוסד ביאליק, 1994, עמ' 142-135.
  4. ^ שאול טשרניחובסקי, "מעין אבטוביוגרפיה", בתוך: בעז ערפלי (עורך), שאול טשרניחובסקי : מחקרים ותעודות, מוסד ביאליק, 1994, עמ' 134-17.
  5. ^ גרשום באדר, באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה
  6. ^ זאב-וולף שור, באתר לקסיקון הספרות העברית החדשה
  7. ^
  8.   חזיונות ומנגינות, באתר ויקיטקסט
  9. ^ שלמה שבא, אהבות שאול, דבר, טור 8, 21 בדצמבר 1973; זהר ויעקב שביט, טשרניחובסקי לנוכח פסל אפולו, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2009
  10. ^ ד"ר א. גולדשטיין, ד"ר מ. שכטר, "אוצר הרפואה והבריאות - לכסיקון רפואי", הוצאת דביר, תל אביב, 1955, פרק : "רופאים יהודים במשך הדורות", ערך : טשרניחובסקי שאול, עמוד 1508
  11. ^ על חיי שאול טשרניחובסקי בן-ציון כ"ץ, פרק י"ז
  12. ^ אהרן מזי"א, ספר המונחים לרפואה ולמדעי הטבע : רומי-אנגלי-עברי, ירושלים: ה'תרצ"ד, באתר הספרייה הלאומית – ישראל
  13. ^ אלמנת טשרניחובסקי למנוחות, דבר, 2 במרץ 1971
    9 אנשים ליוו את אלמנת טשרניחובסקי למנוחות, מעריב, 2 במרץ 1971
  14. ^ איזולדה וילנסקי, דבר, מודעת אבל, 23 במאי 1974. היא קבורה בחיפה בקבר משותף עם בעלה בחוף הכרמל.
  15. ^ "לנוכח פסל אפולו", באתר פרויקט בן-יהודה
  16. ^ "על הדם (כליל סונטות)", באתר פרויקט בן-יהודה
  17. ^ בהט יעקב, ’הרוגי טירמוניא’ לש’ טשרניחובסקי : פואמה בלדית - המשך וחידוש, באתר רשימת מאמרים במדעי היהדות (רמב"י), דפים למחקר בספרות. חיפה
  18. ^ בלדות וורמיזא, באתר פרויקט בן-יהודה
  19. ^ "ברית מילה", באתר פרויקט בן-יהודה
  20. ^ "כחום היום", באתר פרויקט בן-יהודה
  21. ^ "לביבות", באתר פרויקט בן-יהודה
  22. ^ דוד אסף, גלגולו של ניגון: מ'שחקי שחקי' ל'שקעה חמה', באתר עונג שבת (עונ"ש)
  23. ^ יוסף גולדנברג, המשורר והמוזיקה - ״מנגינה לי ונגינה לי״ 120 שנות טשרניחובסקי ומוזיקה, מאזניים, דצמבר 2018, עמ' 49-38
  24. ^ מכל פרחי מור, באתר זמרשת
  25. ^ רוביק רוזנטל, אירוע ממלכתי מאוד, הסודות של טשרניחובסקי וירושלים של דבש, באתר הזירה הלשונית, ‏29 בספטמבר 2017
  26. ^ ישראל היום, 21.8.2020
  27. ^ יוסף קלוזנר, "שאול טשרניחובסקי האדם והמשורר", עמוד 342
  28. ^ מירון ח. איזקסון, בסיס ויסוד לאוצר המונחים הרפואי, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2009;
    דוד וינשל, חלקו של מנחם וינשל במילון המונחים לרפואה, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2009
  29. ^   יהודה ויזן, "ליופי ונשגב לבו ער": ביוגרפיה מופתית של המשורר המונצח על שטר 50 שקלים, באתר הארץ, 6 באוקטובר 2017
  30. ^ הארכיון שייך למכון גנזים,וצולם על ידי הספרייה הלאומית


הקודם:
יהודה בורלא, אשר ברש
פרס ביאליק
1940
הבא:
ש. שלום
הקודם:
ש. שלום
פרס ביאליק
במשותף עם חיים הזז

1942
הבא:
אהרון קבק