פתיחת התפריט הראשי

לני וילקינס

לאונרד רנדולף "לני" וילקינסאנגלית: Leonard Randolph "Lenny" Wilkens; נולד ב-28 באוקטובר 1937 בניו יורק, ארצות הברית), שחקן ומאמן עבר בליגת ה-NBA. וילקינס נמצא במקום השני (אחרי דון נלסון) עם המספר הרב ביותר של ניצחונות למאמן בעונה הרגילה בהיסטוריה של ה-NBA ונבחר להיכל התהילה של הכדורסל פעמיים, הן כשחקן, הן כמאמן. כשחקן הוא נבחר ב-1989 וכמאמן ב-1998. ב-29 בנובמבר 2006 הוא התמנה לסגן יו"ר הסיאטל סופרסוניקס וב-27 באפריל 2007 הוא התמנה לנשיא פעילויות הכדורסל של הסוניקס. ב-6 ביולי 2007 התפטר וילקינס מהסוניקס.

לני וילקינס
Lenny Wilkens
Lenny Wilkens 1968.jpeg
לני וילקינס, 1968
לידה 28 באוקטובר 1937 (בן 82)
ברוקלין שבניו יורק
גובה 1.85 מטרים
מכללה פרובידנס קולג'
דראפט בחירה מספר 6, 1960
סנט לואיס הוקס
היכל התהילה נבחר כשחקן בשנת 1989
נבחר כמאמן בשנת 1998
קבוצות כשחקן
1960–1968
1968–1972
1972–1974
1974–1975
סנט לואיס הוקס
סיאטל סופרסוניקס
קליבלנד קאבלירס
פורטלנד טרייל בלייזרס
הישגים כשחקן
9 הופעות במשחק האולסטאר (1963–1965, 1967–1971, 1973)
MVP של משחק האולסטאר (1971)
קבוצות כמאמן
1969–1972
1974–1976
1977–1985
1986–1993
1993–2000
2000–2003
2004–2005
סיאטל סופרסוניקס
פורטלנד טרייל בלייזרס
סיאטל סופרסוניקס
קליבלנד קאבלירס
אטלנטה הוקס
טורונטו ראפטורס
ניו יורק ניקס
הישגים כמאמן
אליפות ה-NBA‏ (1979)
מאמן השנה (1994)
אחד מ-10 המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA
קבוצות כג'נרל מנג'ר
1985–1986 סיאטל סופרסוניקס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נעוריועריכה

וילקינס גדל בברוקלין. אביו היה אפרו-אמריקאי ואמו ממוצא אירי. הוא למד ושיחק בתיכון הספורט המוביל בארצות הברית, Boys High.

קריירת המשחקעריכה

וילקינס שיחק במכללת פרובידנס ונבחר פעמיים, ב-1959 וב-1960 כאול אמריקן. הוא קלע בשורות המכללה 1193 נקודות והוביל אותה לגמר טורניר ה-NIT. הוא אף נבחר ל-MVP של טורניר הפיינל פור.

וילקינס נבחר במקום השישי בדראפט ה-NBA של 1960 על ידי סנט לואיס הוקס (שהפכה מאוחר יותר לאטלנטה הוקס). בהוקס הושיט לו סיוע רב בוב פטיט מה שעזר לווילקינס להתאקלם בקלות בקבוצה. הוא שיחק עבור ההוקס (1960 - 1968), הסוניקס (1968 - 1972), עבור קליבלנד קאבלירס (1972–1974) ולסיום עבור פורטלנד טרייל בלייזרס (1974 - 1975). וילקינס נבחר למשחק האולסטאר של ה-NBA תשע פעמים ואף סיים במקום השני במרוץ לתואר הMVP של עונת 1968 - 1969, אחרי וילט צ'מברלין, כשהוא קולע 20 נקודות ומוסר 9.3 אסיסטים למשחק. ב-1971 אף זכה בתואר ה-MVP של משחק האולסטאר. כמו כן זכה בתואר מלך האסיסטים של הליגה בעונת 1969–1970. בעונתו הראשונה בסיאטל קלע 22.4 נקודות ומסר 8.2 אסיסטים למשחק ובעונתו ראשונה בקאבס קלע 20.8 נקודות ומסר 8.4 אסיסטים למשחק.

קריירת האימוןעריכה

וילקינס שימש כמאמן-שחקן בשנים 19691972 בסיאטל ובשנתו היחידה כשחקן בפורטלנד.

וילקינס פרש ממשחק ב-1975 והיה מאמן במשרה מלאה של פורטלנד במשך שנה אחת נוספת. לאחר שנה הפסקה, הפך ב-1977 למאמן סיאטל, שם אימן במשך שמונה שנים רצופות, עד שנת 1985. ב-1979 זכה באליפות היחידה שלו (ושל סיאטל). לאחר מכן אימן את קליבלנד (19871993), אטלנטה (1993 - 2000), טורונטו (2000 - 2003) ואת הניקס (20042005). בדרך, ב-1 במרץ 1996 הוא הפך למאמן הראשון שהשיג 1,000 ניצחונות וב-1994 נבחר ל"מאמן השנה" כשהוביל את אטלנטה למאזן 57-25.

הישגיםעריכה

וילקינס פרש ב-2005, לאחר 32 עונות אימון בהן ניהל 2,487 משחקים בעונה הרגילה ובמאזנו 1,332 ניצחונות ו-1,155 הפסדים. מספר הניצחונות של וילקינס היווה שיא NBA אשר נשבר על ידי דון נלסון ב-2010. בכל ארבע הקטגוריות האלה הוא מקום ראשון בליגת ה-NBA בכל הזמנים. וילקינס היה עוזר מאמן הדרים טים של 1992 ואימן את נבחרת 1996. וילקינס הוא אחד משלושה בלבד, לצד ג'ון וודן וביל שרמן שנבחר להיכל התהילה של הכדורסל הן כשחקן, הן כמאמן. בנוסף, וילקינס הוא גם האדם היחיד שנבחר הן לרשימת 50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA שהוכרזה ב-1996 לרגל ציון 50 שנים שעברו מאז נוסדה הליגה, הן לרשימת 10 המאמנים הגדולים בתולדות הליגה.

קישורים חיצונייםעריכה