פורטלנד טרייל בלייזרס
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: הערך רצוף תקלדות מוזרות באמצע משפטים, לעיתים קרובות כאלה שלא ניתן להבין מה הייתה משמעותו המקורית של המשפט. | |
פורטלנד טרייל בלייזרס (באנגלית: Portland Trail Blazers) היא קבוצת כדורסל מהעיר פורטלנד (אורגון) שבארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NBA. הקבוצה משובצת בבית הצפון-מערבי שבאזור המערב, ומארחת את משחקיה הביתיים באולם מודה סנטר.
 | |||||
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| תאריך ייסוד | 1970 | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| אולם ביתי | מודה סנטר (19,980 מושבים) | ||||
| מיקום | פורטלנד, אורגון, ארצות הברית | ||||
| ליגה | ליגת ה-NBA | ||||
| אזור | האזור המערבי | ||||
| בית | הבית הצפון-מערבי | ||||
| בעלים | עזבונו של פול אלן | ||||
| נשיא | כריס מקגוון | ||||
| מנכ"ל | ג'ו קרונין | ||||
| מאמן | צ'ונסי בילאפס | ||||
| צבעי תלבושת | אדום, שחור, לבן | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| תלבושת | |||||
| מדי בית וחוץ של פורטלנד טרייל בלייזרס | |||||
| |||||
| אתר הקבוצה | |||||
  | |||||
המועדון הוקם והצטרף לליגת ה-NBA בשנת 1970, ושיחק בעיר פורטלנד במשך כל שנות קיומו. הטרייל בלייזרס הם מועדון הספורט המקצועני היחיד במדינת אורגון, המשחק באחת מארבע ליגות הספורט המקצועניות בארצות הברית (NBA, NFL, MLB, ו-NHL). הבלייזרס הגיעו לגמר ה-NBA שלוש פעמים, וזכו באליפות ה-NBA פעם אחת, בעונת 1976/1977.
היסטוריה
עריכה1970–1974: הקמת הקבוצה
עריכההחל משנת 1955 חיפש היזם הספורטיבי הארי גליקמן לקבל זיכיון ב-NBA עבור פורטלנד. אז, הציע להקים שתי קבוצות הרחבה חדשות, אחת מהן בלוס אנג'לס. כאשר נפתח אולם "Veterans Memorial Coliseum" בשנת 1960 גליקמן ראה את הפוטנציאל שלו כאולם מתאים לכדורסל מקצועני, אך רק ב-6 בפברואר 1970 העניקה לו מועצת המנהלים של ה-NBA את הזכויות לזיכיון בפורטלנד.[1]
כדי לגייס את הכספים למס הכניסה בסך 3.7 מיליון דולר גליקמן חבר למומחי הנדל"ן לארי וינברג מלוס אנג'לס, רוברט שמרץ מניו ג'רזי והרמן סרקובסקי מסיאטל. שבועיים לאחר מכן, ב-24 בפברואר, הנהלת הקבוצה קיימה תחרות לבחירת שם לקבוצה, וקיבלה יותר מ-10,000 הצעות. הבחירה הפופולרית ביותר הייתה "Pioneers" (החלוצים), אך שם זה נפסל מכיוון שהוא כבר היה בשימוש על ידי קבוצות הספורט של מכללת לואיס וקלארק שבפורטלנד. השם "Trail Blazers" (פורצי הדרך) התקבל ב-172 הצבעות ולבסוף נבחר על ידי חבר השופטים, והוכרז ב-13 במרץ במהלך מחצית משחק של סיאטל סופרסוניקס ב-"Veterans Memorial Coliseum".
השם נגזר מפעילות של חוצבי שבילים, מחלוצי ההתיישבות שהכשירו נתיבים ביערות. גליקמן ראה בשם זה ייצוג של הקשיחות של צפון-מערב האוקיינוס השקט, ותחילתה של תקופה משמעותית בספורט המקצועני במדינה. למרות תגובות מעורבות בתחילה השם "Trail Blazers" (שלעיתים קרובות קוצר ל-"Blazers") הפך לפופולרי באורגון.
יחד עם קליבלנד קאבלירס ובאפלו ברייבס (כיום לוס אנג'לס קליפרס), הטרייל בלייזרס הצטרפו ל-NBA בעונת 1970/1971 כקבוצת הרחבה, תחת המאמן רולנד טוד. ג'ף פיטרי וסידני ויקס הובילו את הקבוצה בשנותיה הראשונות, אך היא לא הצליחה להעפיל לפלייאוף במשך שש עונותיה הראשונות. במהלך תקופה היו לקבוצה שלושה מאמנים שונים (כולל חבר העתידי בהיכל התהילה, לני וילקינס), ואף המנהל הקבוצתי, סטו אינמן, שימש כמאמן.
באותן שנים הקבוצה זכתה בבחירה הראשונה בדראפט ה-NBA פעמיים. בשנת 1972 הקבוצה בחרה בלרו מרטין כבחירה הראשונה.
1974–1979: תקופת ביל וולטון
עריכה
בדראפט 1974 בחרה הקבוצה במקום הראשון את ביל וולטון מאוניברסיטת UCLA. מיזוג ה-ABA וה-NBA בשנת 1976 איחד את שתי הליגות היריבות. ארבע קבוצות מה-ABA הצטרפו ל-NBA, בעוד ששאר הקבוצות פורקו, ושחקניהן הועברו בין הקבוצות הקיימות בדראפט פיזור. הטרייל בלייזרס בחרו את מוריס לוקאס בדראפט הפיזור.[2] באותו הקיץ שכרו הבלייזרס את ג'ק רמזי לתפקיד המאמן הראשי. באותו הקיץ הם גם מינו את ג'ק רמזי כמאמן ראשי.
שתי ההחלטות, יחד עם היכולת המרשימה של הקבוצה, הובילו את פורטלנד לשורה של הישגים: מאזן חיובי ראשון (49—33), הופעה ראשונה בפלייאוף ה-NBA, ולבסוף אליפות ה-NBA בעונת 1976/1977. החל מ-5 באפריל באותה שנה החלה הקבוצה ברצף של מכירת כל הכרטיסים באולם, רצף שנמשך 814 משחקים, הרצף הארוך ביותר בהיסטוריה של הספורט המקצועני בארצות הברית. הוא נמשך עד 1995, אז עברה הקבוצה לאולם גדול יותר.
הקבוצה פתחה את עונת 1977/1978 עם מאזן של 50 ניצחונות מול 10 הפסדים, ורבים חזו שושלת אליפויות למועדון. עם זאת, ביל וולטון סבל מפציעה בכף הרגל שסיימה את עונתו ופגעה בו לשארית הקריירה. בעקבות זאת, הקבוצה סיימה את העונה במאזן 8—14 במשחקים האחרונים, ומאזן של 58–24 בסך הכול. בפלייאוף הפסידה פורטלנד לסיאטל סופרסוניקס בחצי גמר המערב.
בקיץ שלאחר מכן וולטון דרש לעבור לקבוצה אחרת לפי בחירתו, מכיוון שלא היה מרוצה מהטיפול הרפואי שקיבל בפורטלנד.[3] המועמדות היו לוס אנג'לס קליפרס, ניו יורק ניקס, גולדן סטייט ווריורס או פילדלפיה 76'. בסופו של דבר הוא לא הועבר בטרייד, החמיץ את כל עונת 1978/1979, ועזב את הקבוצה כשחקן חופשי. הקבוצה נחלשה אף יותר כשמוריס לוקאס עזב בשנת 1980.
1980–1983: תקופת מעבר
עריכה
במהלך שנות ה-80 הבלייזרס העפילו באופן קבוע למשחקי הפלייאוף, פרט לפלייאוף בשנת 1982, אך לא הצליחו להתקדם מעבר לחצי גמר המערב.[4] הבית הפאסיפי (בו נכללו הבלייזרס בשנת 2004) היה נתון לשליטת לוס אנג'לס לייקרס לכל אורך העשור, ורק לוס אנג'לס לייקרס ויוסטון רוקטס ייצגו את אזור המערב בגמר ה-NBA בשנות ה-80. שחקני המפתח של הבלייזרס בתחילת שנות ה-80 כללו את מייקל תומפסון, בילי ריי באטס, פאט ליבר, דארנל ולנטיין, ויין קופר, ג'ים פקסון, וקלווין נאט.
1983–1995: תקופת קלייד דרקסלר
עריכהבשנת 1983 בחרו הבלייזרס את כוכבה של אוניברסיטת יוסטון קלייד דרקסלר כבחירה ה-14 הכללית.[5] דרקסלר הפך לפנים של המועדון לאורך יותר מעשור, והשחקן המדורג שני במועדון בכמות העיטורים בהם זכה, לאחר וולטון.[6] שנה לאחר מכן זכו הבלייזרס בבחירה ה-2 הכללית בדראפט. לאחר שיוסטון רוקטס בחרו את חברו של דרקסלר מאוניברסיטת יוסטון, האקים אולאג'ואן, בחרו הבלייזרס את סם בואי המתנשא לגובה 2.16 מטר. במקום ה-3 באותו הדראפט, בחרו שיקגו בולס את מייקל ג'ורדן. כתבי ספורט ופרשנים רבים מתחו ביקורת קשה על בחירתו של בואי מוכה הפציעות והעדפתו על ג'ורדן, כבחירה הגרועה ביותר בדראפט בתולדות הספורט האמריקני.[7][8] באותו הקיץ ביצעו הבלייזרס טרייד שנוי במחלוקת, כשהם שולחים את ליבר, קופר, ונאט לדנוור נאגטס תמורת הקלעי קיקי ואנדוויי. בדראפט 1985 בחרו הבלייזרס את הרכז טרי פורטר כבחירה האחרונה של הסיבוב הראשון. פורטר התגלה כאחד מהפויינט גארדים הטובים בליגה, והמדורג ראשון ברשימת מוסרי האסיסטים בכל הזמנים של המועדון.
אך הבלייזרס המשיכו להיכשל במשחקי הפלייאוף, ובשנת 1986 פוטר רמזי והוחלף בידי מייק שולר. בפגרת אותה עונה בחרו הבלייזרס בשני שחקנים מאחורי מסך הברזל ארווידאס סאבוניס ודראז'ן פטרוביץ',[5] ושלחו את תומפסון לסן אנטוניו ספרס תמורת סטיב ג'ונסון. ג'ונסון היה קלעי בעמדת הפורוורד-סנטר, אותו קיוו במועדון לצוות יחד עם בואי בקו הקדמי של הקבוצה. אך תוכנית זו לא יצאה אל הפועל, כאשר סם בואי שבר את רגלו חמישה משחקים מתחילת עונת 1986/1987, והחמיץ בעקבות פציעה זו את שתיים וחצי העונות הבאות.[9] במהלך תקופת כהונתו הקצרה של שולר נכשלו הבלייזרס להתקדם מעבר לסיבוב הראשון של הפלייאוף.
בשנת 1988 רכש המיליארדר פול אלן את המועדון.[10] עונתו הראשונה כבעלי המועדון התאפיינה במהומה, כאשר מחלוקות פרצו סביב עניין ההרכב הפותח בכמה עמדות. גם וונדווי וגם ג'ונסון סבלו מפציעות, והם הוחלפו בהרכב הפותח בידי ג'רום קרסי וקווין דאקוורת'. כמה שחקנים, כשהידוע ביניהם הוא דרקסלר, הואשמו בחתירת תחת מעמדו של שולר. הבלייזרס פתחו את עונת 1988/1989 במאזן 22–25, ושולר פוטר מתפקידו. הוא הוחלף על בסיס זמני על ידי עוזרו ריק אדלמן,[11] וקיקי ואנדוויי הועבר לניו יורק ניקס.[12] תחת ניהולו של אדלמן ניצחו הבלייזרס ב-14 מ-35 המשחקים האחרונים לעונה וסיימו אותה במאזן 39–43, ובקושי הצליחו להעפיל למשחקי הפלייאוף. בפגרה שלאחר סיום העונה העבירו הבלייזרס בטרייד את סם בואי (שחזר לסגל לקראת סיומה של העונה) לניו ג'רזי נטס תמורת הפורווד באק ויליאמס, ואדלמן קיבל את משרת המאמן הראשי באופן קבוע.[13]
וויליאמס, והחלפתו של וודווי, שלקה במשחק ההגנה, בקרסי, הידוע ביכולותיו ההגנתיות, הביאו לשינוי ביכולות ההגנה העלובות של הקבוצה.[14] בהנהגתו של דרקסלר הכריזמטי, הצליחו הבלייזרס להעפיל לסדרות הגמר של ה-NBA בשנים 1990 ו-1992, כשהם מנוצחים בהן בידי דטרויט פיסטונס ושיקגו בולס, בהתאמה. בשנה בין שתי העפלות לגמר ה-NBA (1991) השיגו הבלייזרס את המאזן הטוב בתולדותיהם בתום העונה הסדירה, 63-19, אך נוצחו בידי לוס אנג'לס לייקרס בגמר המערב. המועדון נכשל בניסיונו לזכות בתואר האליפות, ונכשל להתקדם מעבר לסיבוב הראשון של הפלייאוף בשנים 1993 ו-1994. אדלמן פוטר מתפקידו בתום עונת 1993/1994,[15] והוחלף בידי פי. ג'יי. קרליסימו,[16] מה שהוביל להתפטרותו של סגן נשיא המועדון, ג'וף פטרי, ידידו הקרוב של אדלמן.[17]
בחודש יולי 1994 הודיעו הבלייזרס על מינויו של הג'נרל מנג'ר לשעבר של הסיאטל סופרסוניקס, בוב וויטסיט, לתפקיד נשיא המועדון.[1] וויטסיט החל מייד לשקם את סגל השחקנים של הקבוצה. הוא החל לפרק את הקבוצה, שבהנהגתו של דרקסלר המזדקן הגיעה פעמיים אל משחקי גמר ה-NBA.[18]
1995–2006: בנייה מחדש ובעיות משמעת
עריכהבפברואר 1995 קלייד דרקסלר ביקש לעבור בטרייד לקבוצה המועמדת לאליפות והמועדון נענה לבקשתו והעבירו ליוסטון רוקטס. בסתיו שנת 1995 עזבו הבלייזרס את אולם הממוריאל קולסאום ועברו לביתם החדש, אולם הרוז גארדן המכיל 20,000 מושבים.[13] רצף המשחקים בתפוסה מלאה הגיע לקיצו במעבר לאולם החדש והגדול. מספר שחקני מפתח הורשו לעזוב כשחקנים חופשיים, כולל באק ויליאמס (1996), טרי פורטר (1996) וקליף רובינסון (1997),[19] מה שהותיר את ג'רום קרסי חסר שחקני הגנה סביבו לאחר דראפט ההתרחבות שנערך בשנת 1996.[20]
במאמץ להיבנות מחדש רכש המועדון מספר שחקנים שנחשבו לכישרונות, אך סבלו ממוניטין בעייתי מחוץ למגרש. אייזיאה ריידר, שהועבר בטרייד ממינסוטה טימברוולבס תמורת בחירת דראפט בלבד, עקב מעצריו התכופים וחוסר הדיוק ממנו סבל, נעצר על החזקת קנאביס יומיים לפני הופעת הבכורה שלו במדי הבלייזרס.[21] ראשיד וולאס, שנודע כחם מזג עוד מימיו בקולג',[22] נרכש גם הוא בטרייד עם וושינגטון בולטס. קני אנדרסון הוחתם כשחקן חופשי,[23] והועבר מיידית תמורת דיימון סטודמאייר. בסופו של דבר, גישה זו עבדה, כאשר הקבוצה הצליחה לחזור לגמר המערב בשנת 1999 תחת המאמן הראשי מייק דאנליבי. לאחר שהודחה בסוויפ בידי הקבוצה שזכתה בסופו של דבר בתואר האליפות, סן אנטוניו ספרס, שלח וויטסיט את אייזיאה ריידר והגארד ג'ים ג'קסון לאטלנטה הוקס תמורת הגארד סטיב סמית', ורכש את שחקן האולסטאר לשעבר וכוכב שיקגו בולס סקוטי פיפן מהיוסטון רוקטס. גם סגל שחקנים זה הצליח להגיע עד לגמר המערב בשנת 2000, בו פגשו את לוס אנג'לס לייקרס בהובלתם של שאקיל אוניל וקובי בראיינט. בסדרת זו הפסידו הבלייזרס שלושה מארבעת המשחקים הראשונים לפני שניצחו בשני המשחקים הבאים, וכפו על הלייקרס משחק שביעי ומכריע. במשחק זה הובילו הבלייזרס ביתרון 15 נקודות בתוך הרבע הרביעי, אך לבסוף הפסידו במשחק ובסדרה כולה, כשהלייקרס המשיכו וזכו באליפות הראשונה מתוך שלוש רצופות שלהם.[24]
תקופת ה"ג'ייל בלייזרס"
עריכהבשנים 2001 ו-2002 ביצעו הבלייזרס שינויים פרסונליים במהלך הפגרה, שכשלו מלהביא את התוצאות הרצויות. הפורוורד ג'רמיין אוניל הועבר לאינדיאנה פייסרס תמורת דייל דייוויס. בריאן גרנט חתם במיאמי היט, והוחלף בידי כוכבה לשעבר של סיאטל סופרסוניקס, שון קמפ.[25] הקבוצה החלה היטב את עונת 2000/2001, ואף החזיקה במאזן הטוב ביותר במערב במהלך חודש מרץ 2001, ואז החתימה את הגארד רוד סטריקלנד כדי להגדיל את מספר שחקני עמדת הפויינט גארד בקבוצה.[26] הצעד הזה הביא תוצאה לא רצויה כאשר הבלייזרס הפסידו 17 מ-25 המשחקים הנותרים בעונה הרגילה, והקבוצה הודחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף בסוויפ בידי הלוס אנג'לס לייקרס. חלק מאמצעי התקשורת החלו לבקר את הבלייזרס,[27] וייטליטף שקודם לכן הוכתר כגאון על עבודתו עם סיאטל ועם הבלייזרס, ספג ביקורות. עיקר הביקורת הייתה כי וויטסיט מנסה לזכות אליפות על ידי בניית סגל של כוכבים, מבלי לתת תשומת לב לכימיה בתוך הקבוצה. המאמן הוותיק והפרשן, דאג קולינס, התייחס לוייטסיט כמאמן "ליגת פנטזיה".[28] אוהד הוצא מאולם הרוז גארדן לאחר שהניף שלט בו נכתב "בצעו טרייד על וייטסיט",[29] ורבים מהתקשורת הארצית החלו לכנות את הקבוצה בכינוי "ג'ייל בלייזרס" (תרגום: כלא בלייזרס) כחרוז לטרייל בלייזרס, וזאת עקב הבעיות הרבות של השחקנים מחוץ למגרש.[30] במהלך הפגרה נמשכה התסיסה; דנאלבי פוטר, והוחלף בידי מוריס צ'יקס, כמאמן-שחקן, שהיו שחשבו כי יתקשר טוב יותר עם השחקנים מאשר דנאלבי.[31] עסקאות טרייד נוספות נרקחו כאשר הבלייזרס העבירו את סטיב סמית' לסן אנטוניו ספרס תמורת דרק אנדרסון. באחד מהצעדים מעוררי המחלוקת ביותר באותה תקופה, וייטסיט החתים את השחקן החופשי, רובן פטרסון, שבעבר סירב להודות או לטעון לחפותו בתביעה על עבירה של תקיפה מינית, ונאלץ להירשם כעבריין מין.[32] הסנטר הנערץ, ארווידאס סאבוניס, שמגבת הושלכה לפניו על ידי ראשיד וולאס במהלך משחקי הפלייאוף,[33] החליט לעזוב את הקבוצה.[34]
שתי העונות הבאות היו הרסניות כמוניטין שיצא למועדון. מספר שחקנים, כולל וולאס, סטודמאייר, וקינטל וודס, זומנו לבית המשפט בהאשמה של אחזקת מריחואנה.[35] וודס הודה באשמת התעללות בבעלי חיים מדרגה ראשונה לאחר שביים קרבות כלבים בביתו, בחלקן במעורבות כל הפיט בול שלו הוליווד. הוליווד ופיט בול נוסף של וודס, שוגר, הוחרמו, ועל וודס נגזרו 80 שעות עבודה למען הקהילה. כמו כן הוא הסכים לתרום 10,000 דולר לאגודה הומנית באורגון.[36] וולאס הושעה לשבעה משחקים לאחר שאיים על שופט.[37] זאק רנדולף ופטרסון התקוטטו ביניהם במהלך אימון, כאשר רנדולף חובט בעינו של חברו לקבוצה, פציעה שמנעה מפטרסון לתרום משמעותית במהלך הפלייאוף.[38] כאשר הגיעה המשטר במענה לאזעקת פריצה, הם הבחינו בריח של מריחואנה במקום, בחיפוש שנערך במקום נמצא פאונד של מריחואנה.[39] לאחר מכן הוגדר החיפוש כלא חוקי והאשמות בנושא בוטלו.[40] בראיון מפורסם שנתן הגארד בונזי ולס למגזין ספורטס אילוסטרייטד בשנת 2002:
- "הם, (האוהדים) באמת לא חשובים לנו. הם יכולים לצעוק בוז כל יום, והם עדיין ימשיכו לבקש מאיתנו חתימות כאשר הם יראו אותנו ברחוב".
חוסר שביעות הרצון של האוהדים הרקיע שחקים; על אף שהבלייזרס המשיכו להשיג מאזן חיובי, כמות הצופים ברוז גארדן החלה לרדת.[29] בקיץ 2003, עם ירידה בכמות הצופים, וקבוצה ההולכת לשום מקום על המגרש, וסך מקבלי משכורות מוגזם, הודיע וייטסיט כי הוא עוזב את המועדון כדי להתרכז במועדון אחר של פול אלן, סיאטל סיהוקס.[41]
פשיטת הרגל של הרוז גארדן
עריכהכדי להחליף את וייטסיט, שכר המועדון שני אנשים בתפקידים חדשים. ג'ון נאש נשכר לתפקיד הג'נרל מנג'ר,[42] וסטיב פטרסון מונה לנשיא המועדון.[43] ההנהלה החדשה הבטיחה לשמור על ציוויון הקבוצה בעוד שהקבוצה תישאר מועמדת לפלייאוף; לא עבר זמן רב והמועדון פרסם "25 נקודות התחייבות" לאוהדים.[44] שחקנים בעייתיים כמו ולס, וולאס, וג'ף מקלניס הועברו בטרייד. אך, הבלייזרס נכשלו בניסיונם להעפיל לפלייאוף 2004, מסיימים רצף של 21 עונות בהן העפילו ברציפות לפלייאוף.
שנה לאחר מכן בעיות נוספות צנחו על המועדון ומאזן הבלייזרס ירד ועמד על 27–55. פשיטת הרגל של חברת האורגון ארנה קואופרישיון, שכתוצאה ממנה אולם הרוז גארדן עבר לבעלות של כמה חברות משקיעים, שהרחיק יותר בסיס האוהדים, כמו גם התקרית בה דריוס מיילס (שהוא בעצמו אפרו-אמריקני) כינה את המאמן מוריס צ'יקס בכינוי הגנאי "ניגר" (שחור). התקרית האחרונה הצטרפה למה שרבים הגדירו כהתנהגות משמעת בלתי הולמת של מיילס, שבעקבותיה נערך הסכם סודי בין המועדון לבין מיילס כדי להחזיר לו את גובה הקנס.[45] צ'יקס פוטר באותה עונה והוחלף באופן זמני בידי קווין פריצ'רד.[46] באותו הקיץ החתימו הבלייזרס את נייט מקמילן, שימש כמאמן ראשי של הסיאטל סופרסוניקס בעונה הקודמת,[47] ואילו פריצ'רד חזר לתפקידו הקודם במשרד ההנהלה הראשי של המועדון.
העונה הבאה, 2005-06, לא הייתה טובה יותר, כאשר הבלייזרס משיגים את המאזן הגרוע בליגה, 21-61. כמות הצופים שהגיע למשחקים הייתה נמוכה, והעונה לא הייתה נקייה מתקריות של שחקנים. שחקנים כמו מיילס, פטרסון, רנדולף, וסבסטיאן טלפייר היו מעורבים או בתקריות וקטטות על הפרקט או באירועים בלתי חוקיים מחוץ לתחומי המגרש. נאש פוטר בסופה של העונה, כאשר סטיב פטרסון לוקח על עצמו את תפקי' הג'נרל מנג'ר בנוסף לתפקידו כנשיא המועדון. בנוסף, סבל המועדון מיחסים גרועים עם הנהלת הרוז גארדן, כשלעיתים תכופות הם מתלוננים על "מודל כלכלי שבור". שמועות רבות הופצו בסופה של העונה כי פול אלן מתעתד למכור את המועדון; והקבוצה הועמדה למכירה במהלך הקיץ, כאשר כמה קבוצות משקיעים מגלות התעניינות.[48] אך למרות זאת, אלן היה מוכן להוציא כסף והאיץ בפריצ'רד לבצע עסקאות ביום הדראפט. וכתוצאה מכך הוא הוציא את הקבוצה משוק המכירות.[49]
2006–2012: תקופת רוי, אולדרידג' ואודן
עריכהבדראפט 2006 צירפה פורטלנד את למרכוס אולדרידג' בבחירה השנייה ואת ברנדון רוי בבחירה השישית. באביב שנת 2007 התפטר סטיב פטרסון מתפקיד נשיא המועדון, ופול אלן נכנס להסכם לקנייה מחדש של הרוז גארדן. על המגרש סיימו הבלייזרס את העונה במאזן 32–50, שיפור של 11 ניצחונות, והרוקי ברנדון רוי נבחר לרוקי השנה לעונת 2006/2007. באותו הקיץ פריטצ'ארד קודם לתפקיד הג'נרל מנג'ר, ומנהל חברת נייקי, לארי מילר, מונה לנשיא המועדון. הבלייזרס זכו במקום ה-1 הכללי בהגרלת הלוטרי לדראפט 2007 ובחרו את גרג אודן. כמה פרשנים חזו כי הבלייזרס יבחרו בקווין דוראנט[50] דוראנט נבחר בבחירה ה-2 הכללית על ידי יריבתם האזורית סיאטל סופרסוניקס. אודן נפצע בברכו לפני תחילת העונה ונאלץ לעבור ניתוח, שהותיר אותו מחוץ לפרקט למשך כל עונת 2007/2008. למרות זאת, הצליחו הבלייזרס להשיג 13 ניצחונות רצופים החל מתחילת חודש דצמבר, שהסתכמו למאזן של 2–13, שהיה הטוב ביותר בליגה לחודש דצמבר. מקמילן זכה בתואר מאמן החודש, וברנדון רוי קיבל את תואר שחקן השבוע של אזור המערב שני שבועות ברציפות (השחקן הראשון מהבלייזרס המשיג זאת מאז קלייד דרקסלר בעונת 1990/1991). רוי גם זומן כשחקן מחליף למשחק האולסטאר, השחקן הראשון שנבחר למשחק האולסטאר מאז ראשיד וולאס בשנת 2001. הבלייזרס סיימו את העונה במאזן 41-41, המאזן הטוב ביותר מאז עונת 2003/2004.
עונת 2008/2009 הביאה את העלייה והתרגשות לה ציפו האוהדים. לאחר ציפייה ארוכה ערך גרג אודן את הופעת הבכורה שלו במדי הבלייזרס, כשהוא משחק 61 משחקים באותה עונה. פורטלנד גם הוסיפה ניחוח בינלאומי לסגל הקבוצה עם הגעתו של רודי פרננדס מספרד, שחקן נבחרת ספרד בכדורסל. ניקולא באטום, יליד צרפת, עלה כפורוורד הגנתי מוכשר כשהוא מתברג בחמישייה הפותחת בעונת הרוקי שלו. ברנדון רוי הופיע במשחק האולסטאר השני שלו (ברציפות), ורודי פרננדס התחרה בתחרות ההטבעות במהלך סוף שבוע האולסטאר. רוי השיג שיא קריירה של 52 נקודות במהלך משחק מול פיניקס סאנס, וקליעות ניצחון נגד יוסטון רוקטס וניו יורק ניקס. הבלייזרס הצליחו להעפיל למשחקי הפלייאוף, לראשונה מאז שנת 2003, וסיימו את העונה הסדירה במאזן 28–54, המאזן החיובי הראשון של הקבוצה מאז עונת 2002/2003. כמדורגים במקום הרביעי במערב ומחזיקים ביתרון הביתיות לסיבוב הראשון של הפלייאוף, פגשו הבלייזרס את המדורגת חמישית יוסטון רוקטס בפלייאוף 2009. הבלייזרס הפסידו בסדרה לאחר שישה משחקים, 4-2. רבים תלו את ההפסד של הבלייזרס בסדרה בגילם הצעיר של השחקנים ובחוסר ניסיון. אך עונת 2008/2009 ניכרה בעיקר בכימיה הקבוצתית מעוררת ההשראה על הפרקט ומחוצה לו, הפוטנציאל לקבוצה צעירה ואנרגטית בעונות הקרובות, ובהבאת כבוד חזרה למועדון, מה שהיה חסר לאוהדי הקבוצה למעלה מעשור.
במהלך פגרת 2009 העבירו הבלייזרס בטרייד את הבחירה ה-24 הכללית לדאלאס מאבריקס תמורת הבחירה ה-22 הכללית ובחרו את ויקטור קלאבר מספרד. כמו כן, בחרו הבלייזרס בבחירה ה-33 הכללית את הפורוורד מאוניברסיטת וילאנובה דנטה קנינגהם, וכן את ג'ון ברוקמן והגארד פאטי מילס. ברוקמן הועבר לסקרמנטו קינגס תמורת הבחירה ה-31 הכללית, ג'ף פנדרגראף. השחקן החופשי צ'אנינג פריי חתם בפיניקס סאנס, וסרג'יו רודריגז הועבר בטרייד לסקרמנטו קינגס. הבלייזרס ניסו להחתים את הידו טורקוגלו, שהוביל את אורלנדו מג'יק לגמר ה-NBA 2009, אך לאחר סיכום שהושג בעל פה, העדיף טורקוגלו לחתום בטורונטו ראפטורס. בעקבות זאת, הבלייזרס ניסו להחתים את השחקן החופשי המוגבל פול מילסאפ, אך הצעתם הושוותה בידי יוטה ג'אז. ב-24 ביולי 2009 החתימו הבלייזרס את הפויינט גארד אנדרה מילר.
עונת 2009/2010 לא האירה פנים לבלייזרס. על אף שהשיגו מאזן חיובי פציעות חיבלו בקבוצה. המחליפים, ניקולא באטום ורודי פרננדס, החלו את העונה ברשימת הפצועים והפורוורד, טרוויס אאוטלו, הלך במהרה בעקבותיהם לאחר סדרה של פציעות ברגליו בשלב מוקדם של העונה. גרוע מכך, גרג אודן וג'ואל פריזבילה סבלו מפציעות ברכיים שסיימו עבורם את העונה, בעוד ברנדון רוי ולמרכוס אולדרידג' סבלו מפציעות כתף, ברכיים, וקרסול, בהתאמה. המאמן הראשי נייט מקמילן לא היה יוצא דופן וסבל מפציעה בגיד אכילס במהלך אחד מאימוני הקבוצה. עקב החלל בעמדת הסנטר רקח הג'נרל מנג'ר קווין ריצ'רד עסקה עם לוס אנג'לס קליפרס, בהביאו לקבוצה את מרכוס קמבי בתמורה לסטיב בלייק וטרוויס אאוטלו. על אף שניצחונות לא הגיעו בקלות כמו בעונה הקודמת, סיימו הבלייזרס את העונה הסדירה במאזן 32–50, שהקנה להם את המקום השישי באזור המערב. ברנדון רוי נאלץ לעבור ניתוח לאחר פציעה בברכו הימנית, אך חזר למשחק הרביעי בסיבוב הראשון של הפלייאוף מול פיניקס סאנס, אך מצבור הפציעות היה יותר ממה שהקבוצה יכולה הייתה לשאת, והבלייזרס קצרי הסגל הפסידו בסדרה לאחר שישה משחקים, 4-2.
במהלך פגרת שנת 2010, ערך המשרד הראשי של המועדון שינויים מרחקי לכת. תחילה, ב-19 ביולי 2010, הוכרז על מינויו של ג'נרל מנג'ר חדש למועדון, ריץ' צ'ו, שהחליף את קווין פריצ'רד, ששוחרר מתפקידו לאחר דראפט 2010. צ'ו הפך לג'נרל מנג'ר הראשון ב-NBA ממוצא אסייתי.
ב-21 ביולי וסלי מת'יוז חתם על חוזה לחמש שנים עם הבלייזרס לאחר שקבוצתו הקודמת, יוטה ג'אז, לא השכילה להשוות את ההצעה הכספית. ב-31 באוקטובר 2010 נפטר שחקנה לשעבר של הבלייזרס, מוריס לוקאס, ממחלת הסרטן. קבוצת הבלייזרס של עונת 2010/2011 כיבדה את זכרו, כששחמיה ענדו טלאי עם המספר 20 במהלך כל העונה. באופן דומה לעונה הקודמת סבלו הבלייזרס ממכת פציעות בתחילת עונת 2010/2011. ב-17 באוקטובר 2010 הודיעה הנהלת הקבוצה, כי גרג אודן יעבור ניתוח בברכו השמאלית, בגינו החמיץ את העונה כולה. עונה זו הייתה השלישית אותה החסיר אודן עקב פציעות בברכו. ברנדון רוי עבר ניתוח כפול ב-17 בינואר 2011, כדי לתקן את שתי ברכיו לאחר שנאבק בפציעות חוזרות ונשנות, שהותירו את עתידו בערפל. כמה ימים לאחר מכן מרכוס קמבי עבר גם הוא ניתוח לתיקון ברכו השמאלית הפגועה.
למרות המאבק בפציעות המרובות הצליחו הבלייזרס לעלות שלב במשחקי הפלייאוף. למרכוס אולדרידג' פרץ והשיג מספרי שיא לעונה, כמו גם זכה בהוקרה ובפרסי שחקן השבוע ושחקן החודש באזור המערב. וסלי מת'יוז פרץ גם הוא בהיעדרו של ברנדון רוי, והוכיח כי הוא היה ראוי למאמץ שהושקע ברכישתו במהלך הפגרה. בהאמינו כי הקבוצה מסוגלת לרוץ רחוק בפלייאוף, ביצע ריץ' צ'ו את הטרייד המשמעותי הראשון שלו כאשר ב-24 בפברואר 2011, כאשר נותרו רק 7 דקות לסיום מועד ההעברות, שלחו הבלייזרס את הפורוורד דנטה קנינגהם, הסנטר ג'ואל פריזבילה, ואת הסנטר שון מרקס לשארלוט בובקאטס, תמורת שחקן האולסטאר לשעבר ג'רלד וולאס. השיפור במשחקו של אולדריג' וכן משחקו מעורר ההשראה של מת'יוז החזיקו את הבלייזרס תחרותיים, כשהם מעפילים שוב למשחקי הפלייאוף, לאחר שסיימו את העונה הסדירה במאזן 48-34. אך כמו בעונות הקודמות הודחו הבלייזרס בשישה משחקים בסיבוב הראשון, הפעם מול מי שהפכו לאלופי ה-NBA, דאלאס מאבריקס.
במהלך פגרת 2011, שחררו הבלייזרס את הג'נרל מנג'ר ריץ' צ'ו, כביכול עקב בעיות תקשורת "ונושאי כימיה" עם הבעלים פול אלן. מנהל הסקאוטינג של המועדון, צ'אד ביוקאנן, לקח על עצמו באופן זמני את תפקיד הג'נרל מנג'ר. שחרורו של צ'ו ספג ביקורת קשה מידי המגזין ספורטס אילוסטרייטד, שטען כי צעד זה "אינו הגיוני", ואף ציין שאלן עשה צעדים מעוררי תהייה רבים בתקופת בעלותו על המועדון.[51]
ב-23 ביוני 2011, ביום הדראפט, בחרו הבלייזרס את הגארד נולאן סמית' מאוניברסיטת דיוק, כבחירה ה-21 הכללית ואת ג'ון דיבלר מאוניברסיטת המדינה של אוהיו כבחירה ה-51 הכללית. באותו היום ערכו הבלייזרס טרייד משולש שכלל את הקבוצות דנוור נאגטס ודאלאס מאבריקס. הטרייד שלח את הגארד אנדרה מילר מהבלייזרס לדנוור נגאטס ואת רודי פרננדס לדאלאס, יחד עם פטרי קופונן, עליו היו לבלייזרס זכויות והוא עדיין לא ערך הופעה אחת במדי הבלייזרס. בתמורה קיבלו הבלייזרס את הגארד ריימונד פלטון מהנאגטס. בנוסף, קיבלו הנאגטס את הרוקי ג'ורדן המילטון מהמאבריקס ובחירת סיבוב שני עתידית מהבלייזרס.
עקב שביתת השחקנים שהתקיימה בשנת 2011, כל עסקאות המועדון הושמו בהמתנה עד תחילת חודש דצמבר, כאשר הוחלט על לוח מקוצר של 66 משחקים. ב-9 בדצמבר 2011 החל מחנה טרום העונה, יחד עם שוק השחקנים החופשיים. באותו הבוקר נודע רשמית כי הגארד ברנדון רוי נאלץ לפרוש ממשחק פעיל עקב בעיות ברכיים. בנוסף, הסנטר גרג אודן סבל מעיכוב בחזרתו למגרשים עקב סיבוכים בפציעות הברכיים מהן סבל לאורך העונות הקודמות. הפורוורד למרכוס אולדריג' שהתגלה כסובל מחוסר סדירות בקצב פעולת הלב במהלך שנת 2007, עבר תהליך רפואי שהיה אמור לתקן את הבעיה. הג'נרל מנג'ר הזמני של המועדון, צ'אד ביוקאנן, החתים שלושה שחקנים חופשיים שבוע לפני משחק טרום העונה הראשון. ב-11 בדצמבר סיכמו הבלייזרס את התנאים עם השחקן הוותיק קורט תומאס מתוך ניסיון למלא את החלל שנוצר בקו הקדמי של הקבוצה. עקב הצורך בקלעי לאחר עזיבתם של רוי ופרננדס, החתימו הבלייזרס ב-15 בדצמבר את השחקן השישי לשנת 2010 ג'מאל קרופורד, תוך שהם מנצלים את הסעיף החדש בחוקת ה-NBA, סעיף אמנסטי על ברנדון רוי. מאוחר יותר באותו היום החתימו הבלייזרס את השחקן החופשי קרייג סמית'.
2012–2023: תקופת דמיאן לילארד
עריכהבדראפט 2012 בחרה פורטלנד את דמיאן לילארד בבחירה השישית. בעונת 2018/2019 השיגה במשחק האחרון של העונה את המקום השלישי במערב שהפגיש אותה מול אוקלהומה סיטי. הסדרה נגמרה בשלשת ניצחון עם הבאזר של דמיאן לילארד, השנייה בקריירה שלו שמנצחת סדרה. לאחר מכן נפגשו הבלייזרס מול דנוור נאגטס אותם ניצחו בסדרה 4-3, וכך הגיעו לגמר המערב לראשונה מאז שנת 2000. בגמר המערב הפסידה הקבוצה לגולדן סטייט 0–4. בעונת 2019/20 הגיעה הקבוצה לבועה באורלנדו, ולאחר שמונת המשחקים שבהם הגיעה למאזן של 6-2, ניצחה הקבוצה במשחק ה"פליי אין" הראשון בהיסטוריה את הממפיס גריזליס, מה שהוביל אותם לסדרת פלייאוף מול הלוס אנג'לס לייקרס בה הפסידו 1–4.
2023–הווה: בנייה מחדש
עריכהב-27 בספטמבר 2023, הבלייזרס רכשו את השחקנים ג'רו הולידיי, דיאנדרה אייטון וטומאני קמארה כחלק מטרייד ששלח את לילארד למילווקי באקס ואת גרייסון אלן, יוסוף נורקיץ', נסיר ליטל וקיאון ג'ונסון לפיניקס סאנס. ארבעה ימים לאחר מכן הולידיי הועבר לבוסטון סלטיקס בתמורה לרוברט ויליאמס, מלקולם ברוגדון ושתי בחירות דראפט עתידיות. ג'רמי גרנט חתם מחדש על חוזה ל-5 שנים בשווי 160 מיליון דולר. הבלייזרס סיימו את עונת 2023/2024 בצורה רעה, כאשר לא הצליחו להעפיל לפלייאוף עם מאזן של 21–61.
בבחירה השביעית של דראפט 2024, הבלייזרס בחרו את דונובן קלינגן, סנטר מאוניברסיטת קונטיקט. באותו יום, הם רכשו את דני אבדיה מוושינגטון וויזארדס בתמורה לברוגדון, קרלטון קרינגטון (הבחירה ה-14 בדראפט) ו-3 בחירות דראפט נוספות.
תמיכת האוהדים וה"בלייזרמאניה"
עריכההקשרים בין המועדון לאוהדים, הידועים בכינויים ה"בליזרמאניה", מתועדים היטב. פורטלנד היא אחת הקבוצות מושכות הקהל ב-NBA, עם שתי תקופות יוצאות מהכלל בהיסטוריה של המועדון. בתחילת דרכם, במשך ארבע העונות הראשונות של הבלייזרס בליגת ה-NBA, כשלו הבלייזרס והצליחו להביא פחות מ-10,000 אוהדים למשחק. כמות הצופים עלתה בשנת 1974, כאשר הקבוצה בחרה את ביל וולטון.[52]
התופעה המוכרת בכינוי ה"בלייזרמאניה" החלה במהלך עונת 1976/1977, כאשר הקבוצה הצליחה להשיג את המאזן החיובי הראשון בתולדותיה, והעפילה לראשונה למשחקי הפלייאוף ואף השיגה את אליפות ה-NBA היחידה שלה, כשהיא גוברת על פילדלפיה 76', הפייבוריטית בגמר ה-NBA. הקבוצה הפכה לפופולרית ביותר באזור פורטלנד לאחר מכן.[53] באותה עונה החלה הקבוצה את רצף משחקי הבית בהם היה אולמם מלא עד לאפס מקום, רצף שהמשיך עד למעבר המועדון לאולם החדש, הרוז גארדן, בשנת 1995. המועדון המשיך למשוך 19,000 צופים בממוצע למשחקי הבית עד לעונת 2003/2004, כאשר כמות הצופים החלה לרדת לאחר שהמועדון סבל מבעיות תדמית קשות, עקב מוניטין ה"ג'ייל בלייזר" שדבק במועדון, ולא הייתה תחרותית יותר על המגרש. לאחר שבחרה את ברנדון רוי, שהפך לרוקי השנה ונבחר 3 פעמים למשחק האולסטאר בשנת 2006, החלה כמות הצופים לעלות במהלך עונת 2006/2007 והמשיכה גם בעונת 2007/2008. ב-27 משחקי הבית האחרונים של עונת 2007/2008 הייתה תפוסה מלאה, רצף שהמשיך לאורך עונת 2008/2009 ולא נשבר בעונת 2010/2011.
לוגואים
עריכה-
סמל הקבוצה בין השנים 1970–1990 -
סמל הקבוצה בין השנים 1990–2002 -
סמל הקבוצה בעונת 2002/2003 -
סמל הקבוצה בעונת 2003/2004 -
סמל הקבוצה בין השנים 2004–2017 -
סמל הקבוצה מאז משנת 2017
מאמני הקבוצה
עריכההנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024:
| מאמן | שנים | עונה סדירה | פלייאוף | הישגים | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | משחקים | ניצחונות | הפסדים | % הצלחה | |||
| רולנד טוד | 1970–1972 | 138 | 41 | 97 | 0.297 | — | — | — | — | — |
| סטו אינמן | 1972 | 26 | 6 | 20 | 0.231 | — | — | — | — | — |
| ג'ו מקלוסקי | 1972–1974 | 164 | 48 | 116 | 0.293 | — | — | — | — | — |
| לני וילקינס | 1974–1976 | 164 | 75 | 89 | 0.457 | — | — | — | — | — |
| ג'ק רמזי | 1976–1986 | 820 | 453 | 367 | 0.552 | 59 | 29 | 30 | 0.492 | זכייה באליפות ה-NBA (1977) |
| מייק שולר | 1986–1988 | 211 | 127 | 84 | 0.602 | 8 | 2 | 6 | 0.250 | זכייה בפרס מאמן העונה (1987) |
| ריק אדלמן | 1988–1994 | 445 | 291 | 154 | 0.654 | 69 | 36 | 33 | 0.522 | — |
| פי. ג'יי. קרליסימו | 1994–1997 | 246 | 137 | 109 | 0.557 | 12 | 3 | 9 | 0.250 | — |
| מייק דאנליבי | 1997–2001 | 296 | 190 | 106 | 0.642 | 36 | 18 | 18 | 0.500 | זכייה בפרס מאמן העונה (1999) |
| מוריס צ'יקס | 2001–2005 | 301 | 162 | 139 | 0.538 | 10 | 3 | 7 | 0.300 | — |
| קווין פריצ'רד | 2005 | 27 | 5 | 22 | 0.185 | — | — | — | — | — |
| נייט מקמילן | 2005–2012 | 535 | 266 | 269 | 0.497 | 18 | 6 | 12 | 0.333 | — |
| קיילב קנאלס | 2012 | 23 | 8 | 15 | 0.348 | — | — | — | — | — |
| טרי סטוטס | 2012–2021 | 720 | 402 | 318 | 0.558 | 62 | 22 | 40 | 0.355 | — |
| צ'ונסי בילאפס | 2021–הווה | 246 | 81 | 165 | 0.329 | — | — | — | — | — |
מנהלי הקבוצה (ג'נרל מנג'רים)
עריכה| ג'נרל מנג'ר | תקופה | הישגים |
|---|---|---|
| הארי גליקמן | 1970–1981 | זכייה באליפות ה-NBA (1977) |
| סטו אינמן | 1981–1986 | – |
| באקי באקוולטר | 1986–1992 | זכייה בפרס מנהל העונה (1991) |
| ג'ף פיטרי | 1992–1994 | – |
| בוב וייטסיט | 1994–2003 | – |
| ג'ון נאש | 2003–2006 | – |
| סטיב פטרסון | 2006–2007 | – |
| קווין פריצ'רד | 2007–2010 | – |
| ריץ' צ'ו | 2010–2011 | – |
| צ'אד ביוקנן | 2011–2012 | – |
| ניל אולשיי | 2012–2021 | – |
| ג'ו קרונין | 2021–הווה | – |
הישגים ופרסים
עריכהשיאים למשחק בודד
עריכה- חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.
נקודות: 71, דמיאן לילארד מול יוסטון רוקטס, 27 בפבואר 2023.[54]
ריבאונדים: 30, אנס קאנטר מול דטרויט פיסטונס, 11 באפריל 2021.
אסיסטים: 20, רוד סטריקלנד מול פיניקס סאנס (1994) ומול יוסטון רוקטס (1996).
חטיפות: 10, לארי סטיל (1974), קלייד דרקסלר (1986) וברנדון רוי (2009).
חסימות: 9, ביל וולטון פעמיים (1974 ו-1977), ת'יאו ראטליף פעמיים (2004) וג'ואל פריזבילה (2006).
שיאי קריירה בקבוצה
עריכה- הנתונים מעודכנים לסוף עונת 2023/2024, ומתייחסים לעונה הסדירה בלבד. חטיפות וחסימות נספרו רק החל מעונת 1973/1974.[55]
|
נקודות:
|
ריבאונדים:
|
אסיסטים:
|
חטיפות:
|
חסימות:
|
פרסים אישיים
עריכהשחקנים שמספר גופייתם הוצא לגמלאות
עריכה| מספר | שחקן | תפקיד | שנים בקבוצה |
|---|---|---|---|
| 1[א] | לארי ויינברג | מייסד ובעלים | 1970 - 1988 |
| 13 | דייב טוורדזיק | רכז | 1976 - 1980 |
| 14 | ליונל הולינס | רכז | 1975 - 1980 |
| 15 | לארי סטיל | קלע | 1971 - 1980 |
| 20 | מוריס לוקאס | פאוור פורוורד | 1976 - 1980, 1987 - 1988 |
| 22 | קלייד דרקסלר | קלע | 1983 - 1995 |
| 30[ב] | בוב גרוס | סמול פורוורד | 1975 - 1982 |
| טרי פורטר | רכז | 1985 - 1995 | |
| 32 | ביל וולטון | סנטר | 1974 - 1979 |
| 36 | לויד ניל | פאוור פורוורד, סנטר | 1972 - 1979 |
| 45 | ג'ף פיטרי | קלע, רכז | 1970 - 1976 |
| 77[ג] | ג'ק רמזי | מאמן | 1976 - 1986 |
| מיקרופון | ביל שונלי | שדרן | 1970 - 1998 |
פורטלנד טרייל בלייזרס
| ||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שחקנים | מידע נוסף | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
|
מאמן:
מקרא
עודכן בתאריך: 11 בפברואר 2025 | |||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של פורטלנד טרייל בלייזרס (באנגלית)- אתר האינטרנט הרשמי של פורטלנד טרייל בלייזרס
פורטלנד טרייל בלייזרס, ברשת החברתית פייסבוק
פורטלנד טרייל בלייזרס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
פורטלנד טרייל בלייזרס, ברשת החברתית אינסטגרם
פורטלנד טרייל בלייזרס, ברשת החברתית טיקטוק
פורטלנד טרייל בלייזרס, סרטונים בערוץ היוטיוב- פורטלנד טרייל בלייזרס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 ההיסטוריה של הבלייזרס
- ^ ללמוד עוד על מוריס לוקאס
- ^ וולטון דורש טרייד מהבלייזרס
- ^ פרופיל הבלייזרס באתר CBS
- ^ 1 2 היסטוריית הדראפט של הבלייזרס
- ^ הביוגרפיה של קלייד דרקסלר
- ^ 100 הבחירות הגרועות בתולדות הדראפט של הספורט האמריקני
- ^ כישלונות הדראפט הגדולים ביותר
- ^ שבר ברגל מוציא את בואי מחוץ לקווים
- ^ רכישת הבלייזרס בידי פול אלן
- ^ שינוי הכימיה בקבוצה מוסיף סיכון למשוואה
- ^ סימן שאלה מעל ראשו של וונדווי
- ^ 1 2 ההיסטוריה של הבלייזרס
- ^ הבלייזרס: גברים בעבודה
- ^ הבלייזרס מפטרים את אדלמן
- ^ פי. ג'יי. קרליסימו המאמן החדש של הבלייזרס
- ^ שינויים בהנהלת הבלייזרס
- ^ זה פשע מה שקרה
- ^ הביוגרפיה של קליף רובינסון
- ^ דראפט ההרחבה של שנת 1996
- ^ ריידר מוצא צרות גם במדי הטרייל בלייזרס
- ^ ראשיד ואלאס: עשיר ומפורסם
- ^ על החתמתו של אנדרסון
- ^ פלייאוף 2000
- ^ הבלייזרס עושים את הצעד הנכון
- ^ למה הלייקרס לא לקחו את סטריקלנד?
- ^ בושה על כישלונם של הבלייזרס
- ^ "אני תמיד אמרתי שוייטסיט הוא מאמן ליגת פנטזיה...
- ^ 1 2 מאבדים את האחיזה
- ^ כתבה בעיתון ניו יורק טיימס
- ^ הבלייזרס ממנים את צ'יקס במקום דנאלבי
- ^ רובן פטרסון יאלץ להרשם כעבריין מין גם באורגון
- ^ הבלייזרס משעים את ואלאס
- ^ סאבוניס מתכנן פרישה
- ^ הבלייזרס מנסים לתקן משפחה מופרעת
- ^ וודס מודה באשמת ביום קרבות כלבים
- ^ ואלאס מושעה לשבעה משחקים לאחר שאיים על שופט
- ^ אגרופו של רנדולף עלול לעלות לבלייזרס בעונה
- ^ סמים נמצאו בביתו של סטודמאייר
- ^ בוטלו האשמות נגד סטודמאייר
- ^ נשיא הבלייזרס עוזב ומשאיר מועדון בצרות
- ^ דיווח: הבליזרס שוכרים את נאש כג'נרל מנג'ר
- ^ הבלייזרס שוכרים את פטרסון כנשיא המועדון החדש
- ^ 25 נקודות התחייבות
- ^ הבלייזרס משעים את מיילס
- ^ הבלייזרס מפטרים את צ'יקס
- ^ מקמיליאן עוזב את סיאטל לטובת פורטלנד
- ^ עתה זה רשמי הבלייזרס והרוז גארדן מוצעים למכירה
- ^ הבלייזרס כבר לא למכירה
- ^ דוראנט מהמם את הבלייזרס
- ^ הדחתו של צ'ו היא פשוט מבישה
- ^ כאשר נפלנו חזק
- ^ הבלייזרמאניה
- ^ מופע היסטורי: שיאי קריירה ומועדון ללילארד שהפגיז 71 נקודות, באתר וואלה, 27 בפברואר 2023
- ^ המובילים הסטטיסטיים של הקבוצה, באתר basketball-reference.com