לרקוד לרקוד לרקוד

לרקוד לרקוד לרקוד
	עטיפת הספר בעברית
מידע כללי
מאת	הרוקי מורקמי
איורים	מאקי סאסאקי
שפת המקור	יפנית
סוגה	ריאליזם קסום
הוצאה
הוצאה	Kodansha
תאריך הוצאה	1988
מספר עמודים	374
הוצאה בעברית
הוצאה	כתר ספרים
תרגום	2010, מאנגלית, כרמית גיא
סדרה
ספר קודם	יער נורווגי
הספר הבא	דרומית לגבול, מערבית לשמש

לרקוד לרקוד לרקוד (ביפנית: ダンス・ダンス・ダンス, מבוטא "דַנסוּ דַנסוּ דַנסוּ") הוא רומן מאת הסופר היפני הרוקי מורקמי שיצא לאור ביפן ב-1988. זהו ספרו השישי של מורקמי והוא המשכון לספרו "מרדף הכבשה" שיצא לאור ב-1982. הספר יצא לאור באנגלית ב-1994, בתרגום של אלפרד בירנבאום (אנ'), ויצא לאור בעברית ב-2010 בתרגום מאנגלית של כרמית גיא.
על פי דבריו של מורקמי, הוא כתב את הספר בסוגת הריאליזם הפנטסטי כפעולה תרפויטית עצמית, לאחר הצלחתו המסחרית המסחררת של "יער נורווגי", ספר ההתבגרות הריאליסטי העדין שכתב וזכה להצלחה גדולה.^[1]

דמויות

המספר - ללא שם. עוסק בכתיבת טקסטים לגופים מסחריים ולעיתונים בנושאים מגוונים
מיס יוּמיוֹשי - פקידת קבלה ממושקפת במלון דולפין החדש
איש הכבשה - מסתתר במלון דולפין הישן, החבוי במלון דולפין החדש והמפואר
יוּקי - נערה בת 13, בעלת רגישות יוצאת מן הכלל, המתיידדת עם המספר
ריוֹצ'י גוֹטַאנדַה - שחקן קולנוע פופולרי, ידידו של המספר
קיקי - נערת ליווי שהייתה חברתו של המספר ב"מרדף הכבשה" ושיחקה בסרט עם גוטאנדה
מאי העז - נערת ליווי יפהפייה
היראקוֹ מַקימוּרה - אביה של יוקי, סופר עבר מפורסם, חי בנפרד מאמה
אַמֶה - אִמה של יוקי, צלמת בעלת מוניטין
דיק נורת' - משורר גידם, בן זוגה הזמני של אַמֶה

עלילה

הסיפור מתרחש ב-1983, בין החודשים מרץ ויוני, באזור טוקיו, בסאפורו שבהוקאידו ובהוואי. המספר, גרוש בן 34, מנצל נסיעה לסאפורו במסגרת עבודתו וחוזר לחפש את מלון דולפין המצוי בעיר, שבו שהה לפני ארבע שנים יחד עם בת זוגו, קיקי, ושאינו יוצא ממוחו. מלון דולפין הישן מתואר על ידי המספר כחור נידח עלוב ופתטי. המספר מוצא במקומו מלון בבניין רב קומות, חדש, מבריק מודרני, ששמו מלון דופין (Dauphin). הוא מתוודע ליומיושי, פקידת קבלה ממושקפת, המספרת לו בסוד על חוויה שבה מעלית המלון הביאה אותה לקומה חשוכה לגמרי שהאוויר בה טחוב ונשמע בה קול של דשדוש רגליים. המספר מתנסה בחוויה דומה ומגיע לחדר קטן בקומה האפלה, שבו מתגורר איש הכבשה המסתורי. הם מנהלים דו־שיח ואיש הכבשה אומר לו כי תפקידו הוא לקשור קשרים בין מאורעות ובין אנשים וכי על המספר "לרקוד כל עוד המוזיקה מתנגנת". המספר צופה בקולנוע בסרט של עמיתו לכיתה בתיכון, גוטאנדה, ומזהה את קיקי בסצנת אהבים קצרה עם גוטאנדה. הוא הולך לצפות בסרט שוב ושוב ומתרכז במיוחד בסצנת האהבים הקצרה.
המספר מתבקש ללוות בטיסתו חזרה לטוקיו את יוקי בת ה-13, שאמה, הצלמת המפורסמת, נטשה אותה במלון וטסה לצילומים בקטמנדו. בהמשך הספר יוקי המתבודדת והרגישה הופכת לידידתו היחידה של המספר. בשובו לטוקיו הוא נפגש עם גוטאנדה שמזמין לדירתו שתי נערות ליווי יוקרתיות והמספר שוכב עם אחת מהן, מאי היפהפייה והחכמה. מספר ימים לאחר מכן, המשטרה מזמנת אותו לחקירה. המספר צריך להתמודד עם מספר תעלומות שסובבות את חייו ותוך כדי כך מגלה שאיבד חלק מהדמויות שהיו קרובות אליו ויקרות לליבו ומצד שני, מגלה כי ניתן ליצור קשר אנושי אמיתי.

נושאים מרכזיים

כמו בחלק גדול מהרומנים שכתב מורקמי, גם ב"לרקוד לרקוד לרקוד" יש עיסוק בנושאים של מגדר, מיניות, אובדן ונטישה. לעיתים קרובות, הגיבור הגברי ברומנים של מורקמי חווה איבוד אם, בת זוג, חבר קרוב או ידידה. נושאים נפוצים נוספים של מורקמי שהרומן הזה כולל הם ניכור אנושי וניכור טכנולוגי, אבסורד וגילוי אולטימטיבי של קשר אנושי.

בארבעת ספריו הראשונים של מורקמי, כל הדמויות לא קיבלו שמות, פרט לשמות קומיים או אירוניים. דפוס זה השתנה בספרו החמישי, "יער נורווגי", ולאחר מכן ב"לרקוד לרקוד לרקוד", ספרו השישי, שבו לכל הדמויות, פרט לגיבור המחבר, יש שמות. הוא אף הוסיף שם רטרואקטיבי לדמותה של בת זוגו חסרת השם של המחבר מ"מרדף הכבשה". עם זאת, אפילו כשהשמות אמיתיים, מורקמי משתעשע איתם. לקיקי יש אוזניים יפות ופירוש שמה הוא "שמיעה". פירוש שם האם, אַמֶה, הוא גשם ופירוש שם הבת יוּקי הוא שלג. לאביה של יוקי קוראים היראקו מקימורה, אנגרמה של הרוקי מורקמי.

על פי רוב המבקרים ועל פי המשתמע מהספר, כוונת איש הכבשה בדבריו כי על המספר "לרקוד כל עוד המוזיקה מתנגנת", איננה לריקוד במשמעותו המילולית ואף לא לחוויית החיים בדרך של ביטוי אמנותי או גופני, אלא לפעולה והשתתפות בחיים הפעילים שאתה בוחר בדרך הרגילה והיומיומית, כל זמן שאתה בחיים. בהקשר זה מונח בולט נוסף בספר הוא "גריפת שלג" (ניקוי השלג מאזור הבית ומהמדרכה - עבודה סיזיפית שאיננה אהובה אך הכרחית ביפן), שבו המספר משתמש לעיסוק בעבודה שאיננה אהובה אך מביאה פרנסה. חלק מגיבורי הסיפור: המספר, מאי העז, גוטאנדה ומקימורה עוסקים ב"גריפת שלג". לעומתם, מיס יומיושי, העוסקת בעבודה חד־גונית כפקידת קבלה, אוהבת את עבודתה ומסורה אליה בכל נפשה.

משמעותו של איש הכבשה

דבריו של איש הכבשה כתובים ברצף אותיות.^[2] לדוגמה: "אנחנומחברימדברים, ... כמומרכזיה...אנחנוהחוליההמקשרת. לארוצימשמשהוילךלאיבוד. אתהמחפשאותו, אנחנומחברים, אתהמוצא.".^[3] או משפט המפתח: " אתהחייבלרקוד, כלעודהמוזיקהמתנגנת.".^[4] לאחר יציאת הספר המקדים, "מרדף הכבשה", עסקו מבקרים יפניים במשמעותה של הכבשה המסוגלת להיכנס לגופו של אדם ולשעבדו לרצונה. בסיום הספר "לרקוד לרקוד לרקוד", מתאר המספר את איש הכבשה ליומיושי במילים הרומזות על שאלה זו ומאמתים חלקים מהביקורות שלאחר "מרדף הכבשה": "כאן הוא גר. מסתתר." "מסתתר ממה?" "מהמלחמה, מהציוויליזציה, מהחוק, מהשיטה.. מכל מה שלא מתאים לאיש הכבשה."^[5]

ביקורת

הספר קיבל ציון של 69% באתר iDreamBooks.^[6]
מבקרת הספרות באינדפנדנט כתבה "קריאה של "לרקוד לרקוד לרקוד" היא קצת כמו טיול כיף בעיניים מכוסות עם מדריך טיולים מתלהם מחופש לקוסם... הוא מחזיק בהבטחה ליעד אלגורי עמוק. אבל בסופו של דבר, אתה יוצא מהמזראטי עם סחרחורת נעימה, רק כדי לגלות שהמדריך יצא לעולם משלו ואתה חזרת למקום שהתחלת.".^[7]
מבקר הספרות של הטלגרף כותב כי "הרומן פחות מבולגן אך גם פחות מרתק מקודמו, "מרדף הכבשה", שבו הוצגו געגועיו של המספר לחזון של יפן מוקדמת, פשוטה יותר ושלמה יותר. חזון זה חסר ב"לרקוד לרקוד לרקוד", ושום דבר לא החליף אותו... אבל עדיין יש הרבה מה לאהוב. התיאורים של מר מורקמי על טוקיו בלילה ושל הנוף היפני הם פיוטיים ותמציתיים. יש לו גם כישרון ללכוד את הטנטטיביות והמקריות של החיים העירוניים המודרניים.".^[8]

ביקורת בישראל

הביקורות בישראל היו מעורבות. מעט המבקרים שהתייחסו לספר, מצאו אותו כמרתק ונעים לקריאה, אך מצאו בו פגמים:
עמיחי שלו כותב: "גם בספר הזה, למרות הכל, יש כוח בלתי אמצעי, יש את היכולת הזו של הסופר להכניס אותך לתוך עולם, לחבר אותך באיזשהו אופן לדמויות הנעימות המאכלסות אותו (וכולן שם נעימות, לפעמים יותר מדי נעימות), ולגרום לך לא להרפות עד שלא יגיע הפתרון." אבל טוען שההומור בספר הוא טרחני ולא מצחיק, ו"המימד הסוריאליסטי-חידתי נותר סתום. אנחנו אמורים להבין שיש מקבילה כלשהי לעולם הזה, אבל לא להבין כלום בקשר אליה, רק שיש אנשים המסוגלים לנכוח בה והרוב לא.".^[9]

הפסיכולוגית, יעל הראל,^[10] טוענת כי החיפוש של מורקמי אחרי איש הכבשה כקול ה"אותנטי" שלו, הוא אולי נקודת החולשה של הספר. נראה לה שעלילת הסיפור משלמת מחיר על כך שבעת כתיבתה, צורך זה של מורקמי גבר על חוש הביקורתיות שלו. היא מוסיפה: "למורקמי יש יכולת מכשפת לגרום לקוראיו להתהלך ביער שבו הקיום הוא מורכב ומלא רבדים ושהאמת בו אינה מחויבת לעובדות. אבל כשפתאום הוא צץ, כמו מדריך טיולים טרחני, ומסביר לי מה אני רואה משמאלי, הקסם מתפוגג והנוף הפראי נראה פתאום יותר כמו פתח תקווה.".^[1]

קישורים חיצוניים

דוד רוזנטל‏, אלוף הריקוד, באתר וואלה‏, 3 במאי 2010
עמיחי שלו, חידה סתומה בלי פתרון, באתר ynet, 16 במאי 2010
יעל הראל (פסיכולוגית), "לרקוד לרקוד לרקוד" מאת הרוקי מורקמי - געגועיו לסובארו, באתר הארץ, 8 ביוני 2010

הערות שוליים

^ ¹ ² יעל הראל (פסיכולוגית), "לרקוד לרקוד לרקוד" מאת הרוקי מורקמי - געגועיו לסובארו, באתר הארץ, 8 ביוני 2010
^ צורת תרגום זו הועתקה מהתרגום לאנגלית.
^ עמ' 82
^ עמ' 83
^ עמוד 371
^ Dance Dance Dance by Haruki Murakami
^ Helen Birch, Sushi and good red herrings: Dance, dance, dance - Haruki Murakami, אינדיפנדנט, 20 במרץ 1994
^ Mike Hale, Searching for meaning in postwar Japan, הטלגרף, 3 בפברואר 1994
^ עמיחי שלו, חידה סתומה בלי פתרון, באתר ynet, 16 במאי 2010
^ יעל הראל, המחלקה לספרות משווה, אוניברסיטת בר אילן, דצמבר 2022

[הראל-1] ¹ ² יעל הראל (פסיכולוגית), "לרקוד לרקוד לרקוד" מאת הרוקי מורקמי - געגועיו לסובארו, באתר הארץ, 8 ביוני 2010

[2] צורת תרגום זו הועתקה מהתרגום לאנגלית.

[3] עמ' 82

[4] עמ' 83

[5] עמוד 371

[6] Dance Dance Dance by Haruki Murakami

[7] Helen Birch, Sushi and good red herrings: Dance, dance, dance - Haruki Murakami, אינדיפנדנט, 20 במרץ 1994

[8] Mike Hale, Searching for meaning in postwar Japan, הטלגרף, 3 בפברואר 1994

[9] עמיחי שלו, חידה סתומה בלי פתרון, באתר ynet, 16 במאי 2010

[10] יעל הראל, המחלקה לספרות משווה, אוניברסיטת בר אילן, דצמבר 2022

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]