מרי אנינג
מרי אנינג (באנגלית: Mary Anning; 21 במאי 1799 - 9 במרץ 1847) הייתה אספנית וסוחרת במאובנים ופלאונטולוגית אנגלייה, אשר נודעה ברחבי עולם בשל ממצאיה, המאובנים מתקופת היורה, אותם אספה בצוקים במערב דורסט שבדרום-מערב אנגליה. אלו תרמו לשינוי המהותי שחל, במהלך חייה, בחשיבה המדעית אודות החיים הקדומים ותולדות כדור הארץ.
 | |
| מרי אנינג עם כלבה, טריי. | |
| לידה |
21 במאי 1799 ליים רג'יס (אנ'), בריטניה |
|---|---|
| פטירה |
9 במרץ 1847 (בגיל 47) ליים רג'יס (אנ'), בריטניה |
| ענף מדעי | פלאונטולוגיה |
| תרומות עיקריות | |
| גילוי איכתיוזאור ופלסיוזאור | |
אביה היה נגר. השכלתה הרשמית הייתה בית הספר הכנסייתי אותו פקדה בימי ראשון. בשקידתה הצליחה להתחקות אחר מאובני הדינוזאורים ותרמה רבות לידיעה על זוחלים קדומים אלה. בשנת 1811, בגיל 12, גילתה מאובן מבעל חיים שנראה כקרוקודיל ענק. היא גילתה מאובן זה כאשר טיילה עם כלבה ביער, כשלפתע החל זה לחפור באדמה ולנבוח. אנינג מצאה עצמות ראש של חיה שלא הכירה עד כה – ומאוחר יותר זוהתה כאיכתיוזאור. היא זיהתה כי אין מדובר בשלד של קרוקדיל וכינתה את החיה החדש 'איכתיוזאור' ('דג לטאה' בלטינית). עשר שנים לאחר מכן גילתה את הפלסיוזאור.
אנינג נודעה היטב בחוגי הגאולוגים בבריטניה, באירופה ובאמריקה, שנועצו בה בסוגיות של אנטומיה ואיסוף מאובנים. מאמר מדעי יחיד שלה שהתפרסם בחייה הופיע בכתב העת Journal of Natural History, בעקבות מכתב שבו ביקרה אחדות מהקביעות בכתב העת.
ממצאיה של אנינג היוו את הבסיס לייצוג החזותי הראשון של עולם החי בתקופת היורה, שנעשה על ידי עמיתה הגאולוג הנרי דה לה בש ב-1830, וזכה לשם "דוריה אנטיקוויור" וסייע להפצת הידע הגאולוגי בספרות המדעית והפופולרית.
בשנת 2010 כללה החברה המלכותית את אנינג ברשימת עשר הנשים הבריטיות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של המדע.[1]
קורות חיים וקריירה עריכה
ילדות מוקדמת עריכה
אנינג נולדה בליים רג'יס, בדרום דורסט, אנגליה. אביה, ריצ'רד, היה נגר. הוא השלים את הכנסתו במכירה של מאובנים לתיירים. את המאובנים מצא בשכבות המאובנים בצוקי חוף הים ליד ביתו. הוא נישא למרי מור מולי ב-8 באוגוסט 1793 והזוג עבר לגור בליים בבית שנבנה על הגשר המקומי. לבני הזוג היו עשרה ילדים אך רק מרי ואחיה, ג'וזף, הגיעו לבגרות. ב-19 באוגוסט 1800, כשאנינג הייתה בת 15 חודשים, התרחש מאורע שהפך לחלק מההיסטוריה המקומית. אנינג הפעוטה הוחזקה בידי שכנה שעמדה עם עוד שתי נשים תחת עץ. לפתע פגע ברק בעץ והרג את שלוש הנשים. אנינג הצליחה להינצל ושנים אחר כך חברי הקהילה ראו בסקרנות ובאישיות הנעימה שלה כתוצאות של המאורע.
ההשכלה של אנינג הייתה מאוד מוגבלת. היא הייתה בבית ספר של יום ראשון שם למדה לקרוא ולכתוב. הכנסייה שהשתייכה אליה הדגישה את חשיבות ההשכלה לעניים. היה ברשותה גיליון של מגזין תאולוגי בו פרסם הכומר ג'יימס ווטון שני מאמרים - האחד מדגיש שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים והשני המעודד בדלנים ללמוד את התחום החדש של גאולוגיה.
עסק משפחתי של מאובנים עריכה
בסוף המאה ה-18 ליים רג'יס הפכה לאתר תיירות פופולרי לתיירים אמידים ומהמעמד הבינוני. גם לפני זמנה של אנינג השלימו המקומיים את פרנסתם במכירת מאובנים למבקרים. למאובנים הללו ניתנו שמות אקזוטיים כמו אבני-נחש, ציפורני השטן ותותי-חוליות, ויוחסו להם לעיתים תכונות רפואיות ומיסטיות. איסוף מאובנים היה באופנה בסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19, תחילה כתחביב ובהדרגה הפך למדע כשהחשיבות של המאובנים לגאולוגיה ולביולוגיה קיבלה הכרה.
אביה של אנינג, ריצ'רד, לקח אותה ואת אחיה לסיורי איסוף מאובנים על מנת להשלים את הכנסת המשפחה. הם הציעו את מרכולתם לתיירים. בני המשפחה סבלו מהמחסור שהיה באותה עת במזון ומעליית מחירים. ריצ'רד אנינג אף השתתף בארגון מחאה נגד המחסור במזון. בנוסף, מעמדה של המשפחה כבדלנים בדתם - הם לא השתייכו לכנסייה האנגליקנית - גרר אפליה. הם לא הורשו להיות באוניברסיטה ובצבא, ולפי החוק לא יכלו לעבוד בכמה מקצועות. אביה אף סבל משחפת ומפציעות שנגרמו מנפילה מצוק. כאשר נפטר בנובמבר 1810 (בגיל 44), הוא השאיר את המשפחה בחובות כבדים וללא חסכונות, ולכן הם נזקקו לעזרה כספית מהקהילה שלהם.
המשפחה המשיכה לאסוף ולמכור מאובנים. הממצא המפורסם הראשון של המשפחה הוא שלד של איכתיוזאורוס שנמצא ב-1811 על ידי מרי ואחיה. השלד נמכר תמורת 23£ והוצג בלונדון. שם הוא משך תשומת לב והעלה שאלות לגבי ההיסטוריה של היצורים החיים וגילו של כדור הארץ, כיוון שבתקופה זאת רוב האנשים האמינו בסיפור הבריאה התנ"כי, ובמשתמע ממנו שהארץ היא בת אלפי שנים בודדות.
כאישה, התייחסו לאנינג כאל זרה לקהילה המדעית. באותה תקופה בבריטניה נשים לא הורשו להצביע, להחזיק במשרה ציבורית או ללמוד באוניברסיטה. האגודה הגאולוגית החדשה, אך בעלת ההשפעה ההולכת וגוברת של לונדון, לא אפשרה לנשים להיות חברות, או אפילו להשתתף בפגישות כאורחות. המקצועות היחידים הפתוחים בדרך כלל לנשים ממעמד הפועלים היו עבודת משק, עבודות ניקיון ותחזוקה של הבית, ועבודה במפעלים החדשים שנפתחו.
בתחילה, לאחר מותו של אביה, אימה של אנינג ניהלה את העסק של מכירת המאובנים. ב-1812 היא כתבה למוזיאון הבריטי דרישת תשלום עבור ממצא. גם אחיה היה מעורב בעסק לפחות עד 1825, אך ככל הנראה, לאחר מכן, מרי הובילה את העסק המשפחתי.
אנינג נפטרה בגיל 47 ב-1847 כשהיא אנונימית כמעט לגמרי.
בתרבות פופולרית עריכה
הסופרת האמריקאית טרייסי שבלייה כתבה את ספרה יצורים מופלאים על פי סיפורה של אנינג.
בשנת 2020 יצא הסרט Ammonite (אנ'), המתבסס על חייה של אנינג, בכיכובן של קייט וינסלט וסירשה רונן.[2]
קריאה נוספת עריכה
- קייט פנקהרסט, ספורן של נשים מפלאות ששנו את העולם, הוצאת סיגליות, 2018. תרגום: חנה לבנת. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים עריכה
- אבי בליזובסקי, מארי אנינג – מגלת הדינוזאורים הטובה בהסטוריה, באתר "הידען", 21 במאי 2014
- ״מאובנת״ - סיפורה של מרי אנינג בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
- Mary Anning - Princess of Paleontology - סרטון הסבר על מרי אנינג (באנגלית)
- מרי אנינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
