בריאת העולם (יהדות)

תיאור בריאת העולם במקרא

סיפור בריאת העולם הוא סיפור מקראי המהווה חלק מהמיתולוגיה היהודית, שמופיע בתחילת ספר בראשית ומתאר כיצד נברא העולם על ידי האלוהים. על פי המחקר, סיפור זה מושפע מהמיתולוגיה הבבלית. בעקבות היהדות הפך סיפור זה מקובל גם על הנצרות ואף ישנו דמיון רב לתיאור זה בסיפור בריאת העולם במסורת האסלאם.[1]

מניין השנים בלוח העברי מתחיל מהשנה שבמהלכה מסופר שהחלה בריאת העולם (בכ"ה באדר - 30 במרץ 3760 לפני הספירה - לדעת רבי יהושע, ובכ"ה באלול - 21 בספטמבר 3760 לפני הספירה - לדעת רבי אליעזר[2]) לפי חשבון הסדר עולם שהתקבל במסורת היהודית. ראש השנה של שנת א' יוצא ב-7 באוקטובר 3761 לפני הספירה והשנה הנוכחית היא שנת ה'תשפ"ג (5783) לבריאת העולם.

סיפורי הבריאהעריכה

בפתחו של ספר בראשית מובאות, בזו אחר זו, שתי גרסאות שונות לסיפור הבריאה: בתחילה גרסת ששת ימי בראשית (פרק א', פסוק א' - פרק ב', פסוק ג'), ואחריה גרסת תולדות השמים והארץ (פרק ב', פסוקים ד'כ"ד). בין שתי הגרסאות ישנם הבדלים מהותיים.

גרסת "ששת ימי בראשית"עריכה

 
ייצוג אומנותי של "ששת ימי בראשית"

זוהי הגרסה הראשונה והמוכרת יותר, לפיה האל, המכונה בגרסה זו אֱלֹהִים, ברא את העולם בשישה ימים, ומכאן מקור השם "ששת ימי בראשית". עם זאת, יש לציין שביטוי זה ממש אינו מוזכר בתנ"ך כלל, ומופיע לראשונה רק בתלמוד[3].

בגרסה זו יש מספר תבניות, החוזרות על עצמן בסיפור: רוב מלאכת הבריאה לוותה בדיבור, בנוסח "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים X, וַיְהִי כֵן" וכיוצא בזה, ולאחריה נאמר לרוב "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב"; לעיתים העניק אלוהים שם למה שברא. בסוף כל יום ציין הכתוב: "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם X".

גרסת "תולדות השמים והארץ"עריכה

 
בריאת חוה, מתוך פסיפס בקתדרלת מונריאלה

מיד לאחר גרסת "ששת ימי בראשית", התורה מביאה גרסה שנייה לסיפור הבריאה, שונה בתכלית מהראשונה. מקור שמה של גרסה זו הוא במשפט פתיחה שבראשיתה:

אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם, בְּיוֹם עֲשׂוֹת יְהוָה אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

בגרסה זו האל מכונה יְהוָה אֱלֹהִים. למרות שזהו סיפור בריאה, השורש ב-ר-א מופיע בגרסה זו רק פעם אחת, בכותרת ובהטייה סבילה (המילה "בְּהִבָּרְאָם" בפסוק ד'); שאר הפעולות מתוארות בשלל פעלים אחרים: "וַיִּצֶר", "וַיִּבֶן", "וַיִּקַּח", "וַיַּפֵּל", "וַיִּטַּע", "וַיָּשֶׂם", "וַיַּצְמַח" ועוד.

גרסה זו מתאפיינת בחוסר סכמטיות: אין בה חלוקה לימים, וגם לא את התבניות שהיו בגרסה הקודמת, כגון "וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב" או "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים X, וַיְהִי כֵן". מעשה הבריאה אינו מתואר כאן כמתוכנן מראש למופת אלא כתהליך של ניסוי וטעייה, ותפקידו של האדם אינו למשול בבריאה אלא לעבד את האדמה ולשמור על גן העדן.[4]

הבדלים ומשמעותםעריכה

בתיאור הראשון סדר הנבראים הוא - הצומח, החיות ולבסוף נבראו האדם ואשתו יחדיו; בתיאור השני סדר היצירה הוא - בריאת האדם, הצומח, ולבסוף מפוצלת מהאדם האישה. בנוסף לכך, בתיאור הראשון מוזכר הבורא בשם אלוהים ובתיאור השני בשם ה' אלוהים.

הפרשנות המסורתיתעריכה

בפרק א' מסופר על בריאת הקוסמוס הכולל את מיני בעלי החיים ובעקבותיהם האדם, שנבראו דו מיניים, והחל בפרק ב' מפורטת הכרוניקה של בריאת אדם וחוה וקורותם. בפרק א' מודגשת שליטתו של האל על העולם שברא, ולכן הוא מכונה בו בשם אלהים, אך בפרק ב' הוא מוצג כאב רחום לאדם, ולכן מצד מידת הרחמים מצטרף אליו שם ה'.

הרד"ק כתב שמה שנכתב בבראשית, ב', י"ט "וַיִּצֶר" באות י' אחת (לעומת ה'וַיִּיצֶר' של האדם בבראשית, ב', ז'), הוא מפני שה-י' של שורש יצ"ר חסרה, והוא בלשון עבר רחוק.[5] בהתאם לגישה זו, מספר פרשנים כתבו שיצירת בעלי החיים נשנתה בפרק ב', הממוקד באדם, בשביל להנגיד את אזכורם לאחר האדמה, לתיאור יצירתו (המוזכרת בפסוק ז') בה הוא מוקדם לאדמה, וכן שבו האדם אינו רק 'נפש חיה' כאמור בחיות ובעופות, אלא ה' נפח באפיו 'נִשְׁמַת חַיִּים'. ואילו הרד"צ הופמן[6] ציטט את מדרש בראשית רבה לפיו ב"וַיִּצֶר" הכוונה אינה לבריאה אלא לכיבוש, מלשון מצור.[ה] ושבדומה לכך הרש"ר הירש ביאר שהכוונה לאיסוף בעלי החיים כדי להביאם אל האדם. האברבנאל השווה זאת גם ל"יוצר" המוזכר בספר זכריה, פרק י"א, פסוק י"ג.

בחקר המקראעריכה

חוקרי המקרא גורסים לרוב כי שני הפרקים הם שני סיפורי בריאה נפרדים ועצמאיים, שנכתבו בידי גורמים שונים בתקופות שונות, מושפעים ממיתולוגיות שונות ומשקפים תפיסות שונות לגבי דמות האל ולגבי תפקידו של האדם בעולם: פרק א' נכתב על ידי 'המקור הכהני' (P) ופרק ב' על ידי 'המקור היהוויסטי' (J).[7][8][9][10]

פרשנות דתיתעריכה

בכתבי חז"ל ישנו עיסוק מועט בנושא זה והוא מרוכז ברובו בפרק ב' של מסכת חגיגה. תורת הסוד היהודית ובראשה ספר הזוהר מתייחסים לבריאת העולם באופן נרחב, בין השאר ב"הקדמת ספר הזוהר", בדרשות הזוהר לפרשת בראשית ובמקומות רבים נוספים. נושא זה מכונה "מעשה בראשית".

לפי דברי הרמב"ם במורה נבוכים,[11] בריאת העולם נעשתה בשני שלבים שונים: בריאת העולם יש מאין שנכתבה בפסוק "בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ", ובה ברא אלוהים "את השמים", "את" לפי ביטויי המקרא עשוי לרמז על המילה "עם", כלומר ברא את השמים וכל אשר בשמים, את הארץ וכל אשר בארץ. באותו רגע, שנבראו הגלגלים הקובעים את מידת הזמן, החלה ספירת הזמן ובכל יום מששת ימי השבוע הוציא הקדוש ברוך הוא מהכוח אל הפועל את הכוחות הטמונים בבריאה, כדוגמת אדם הזורע זרעים ומכוח הזריעה הנעשית ברגע אחד יוצאים פירות במשך זמן ארוך. בריאת העולם לפי דברי הרמב"ם הייתה יש מאין מוחלט, אך הוא מצטט את הכתוב בפרקי דרבי אליעזר בפרק ג' שהעולם נברא מיש, והוא השלג שמתחת כיסא הכבוד. על היחס בין ראשית העולם לתיאור המקראי, ראו בערך 'תורה ומדע'.

מטרת בריאת העולם זכתה למספר התייחסויות בספרות היהודית. בספר הזהר[12] מוסבר כי טעם הבריאה הוא "שיתגלו שלימות כוחותיו", כלומר שיהיו מציאויות שירגישו נפרדות מהבורא כדי שיוכלו להכיר בגדולתו. אמנם מבואר בשער הכללים שמטרה זו היא לא עבור עצמו אלא עבור הנבראים, זה לשונו: "עלה ברצונו יתברך שמו לברוא את העולם כדי להיטיב לברואיו ויכירו גדולתו". בתורת החסידות מוסבר כי מטרת הבריאה היא "להיות לו דירה בתחתונים"[13], כלומר שבעולם הזה ידור כביכול האלוהים.[14] שלימות ותכלית בריאת העולם תהיה בימות המשיח, אז יעסוק העולם כולו בעבודת ה' וכל העולם לא יהווה אלא 'דירה' להשם.[15] כך למעשה, על פי החסידות, ימות המשיח הם מטרת הבריאה.

כאשר הראי"ה קוק מתייחס לשאלה זו הוא כותב שתכלית הבריאה הוא להיות 'ההשתלמות של הבורא': "מה אנו חושבים על דבר המטרה האלהית בהמצאת ההויה. אומרים אנו, שהשלמות המוחלטת היא מחויבת המציאות, ואין בה דבר בכח, כי אם הכל בפועל, אבל יש שלמות של הוספת שלמות, שזה אי אפשר להיות באלהות, שהרי השלמות המוחלטת האין סופית אינה מניחה מקום להוספה, ולמטרה זו שהוספת שלמות גם היא לא תחסר בהויה, צריכה ההויה העולמית להתהוות, ולהיות לפי זה מתחלת מתחתית היותר שפלה, כלומר ממעמד של החסרון המוחלט, ושתלך תמיד הלוך ועלה להעלייה המוחלטת".[16]

התייחסות בשירה העבריתעריכה

מספר שירים עבריים לא מבוטל נכתבו אודות אספקטים שונים בסיפור הבריאה היהודי.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ כך לפי ד"ר שמעון מרכוס, בריאת העולם לפי המקורות המוסלמים, מחניים פ"ד, תשכ"ג, באתר "דעת". לתיאור אחר ושונה, ראו אורי קציר, כך ברא אללה את העולם (על מסורות הבריאה בערביי ישראל במאה התשע עשרה), "אפלטון", 22 בספטמבר 2006.
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י', עמוד ב'. לפני 2111743 / 2111568 ימים.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף י"ח; תלמוד ירושלמי, מסכת ברכות, פרק ח'.
  4. ^ אריאל סרי לוי, גברים ואלוהים בסיפורי הבריאה: מחלוקת תאולוגית בין מקורות התורה, עמ' 141-143, "בפרט ובכלל" גיליון 4
  5. ^ פירוש הרד"ק
  6. ^ פירוש הרד"צ הופמן
  7. ^ אבי ורשבסקי, מדוע יש שני תיאורי בריאה?, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  8. ^ משה ויינפלד, זרמים תאולוגיים בספרות התורה, בית מקרא טז,א [מד] (תשל"א), עמ' 10–2
  9. ^ ברוך אברהם לוין, לחקר המקור הכהני : הבחינה הלשונית, בתוך ארץ-ישראל; מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה 16 1982 (תשמ"ב)
  10. ^ משה ויינפלד, האל הבורא בבראשית א ובנבואת ישעיהו השני, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  11. ^ חלק ב' פרק ל'
  12. ^ ח"ב, מ"ב. הוסבר בתחילת הספר עץ חיים.
  13. ^ מובא בתניא חלק א' לו
  14. ^ "ספר המאמרים תרס"ו" לרבי שלום דובער שניאורסון עמ' ז'
  15. ^ ספר התניא פרק ל"ו
  16. ^ אורות הקודש, מוסד הרב קוק, תש"נ
  17. ^ בראשית, חיים חפר וסשה ארגוב, שירונט
  18. ^ בראשית, גלי עטרי, שירונט
  19. ^ בראשית, גבי שושן, שירונט
  20. ^ מי אם לא אלוהים, השלושרים, שירונט
  21. ^ שיר שבת, שירונט
  22. ^ כשאלוהים אמר בפעם הראשונה, שירונט

ביאוריםעריכה

  1. ^ 1 2 על פי התלמוד, נראה שה"שָׁמָיִם" שנבראו ביום הראשון הם ישות שונה מה"רָקִיעַ" שנברא ביום השני, אף על פי שבפסוק ח' גם הוא נקרא "שָׁמָיִם". בתלמוד הבבלי (מסכת חגיגה, דף י"ב, עמוד ב'), רב יהודה מפרש כי ישנם שני רקיעים, "הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם" (ראו דברים, י', י"ד); לעומתו, ריש לקיש טוען כי יש לא פחות משבעה רקיעים.
  2. ^ מאחר שמים התקיימו כבר ביום הראשון, לא ברור מתי הם נבראו; גרסה זו לא מתייחסת כלל לבריאתם. אולי הם לא נבראו כלל, והתקיימו מאז ומעולם.
  3. ^ ה"תַּנִּינים" המוזכרים בתנ"ך הם מעין מפלצות מיתולוגיות, המזוהות לרוב עם הים ואשר יחסם לאלוהים מורכב: מצד אחד הוא ברא אותם (פסוק כ"א), השתמש בהם לנְסָיו (שמות, ז', י'), והם אף מהללים אותו (תהלים, קמ"ח, ז'); ומצד שני, הוא שובר את ראשיהם (תהלים, ע"ד, י"ג), עתיד להורגם באחרית הימים (ישעיהו, כ"ז, א'), ואפילו נראה כי עליו להישמר מפניהם (איוב, ז', י"ב). במיתולוגיה השוואתית נהוג לראות בתיאור של בריאת "התנינים הגדולים" התפלמסות של המקרא עם מיתוסים מסופוטמיים אשר מתארים את המפלצת תיאמת כקדומה לבריאת העולם.
  4. ^ לא נאמר מהו מקורם של מים אלו. ייתכן שאלו הם מי תהום, שקיומם נרמז בגרסת "ששת ימי בראשית" (פסוק ב'), ולחלופין ייתכן שהאדים נבראו אד הוק, ולא התקיימו קודם כמים.
  5. ^ לצור, דהיינו לרכז למקום אחד, כמו באוצר.