מארי קלייר בלייס

סופרת קנדית

מארי קלייר בלייסאנגלית: Marie-Claire Blais; נולדה ב־5 באוקטובר 1939) היא סופרת, משוררת ומחזאית קנדית - צרפתית שכתבה בעיקר על נושאים שנויים במחלוקת כמו דיכוי מעמד הפועלים, מערכות יחסים הומוסקסואליות וזהות לאומית. בלייס זכתה בפרסים רבים, ובין היתר היא אחת מהסופרות הקנדיות היחידות שקיבלו ארבעה פרסי ספרות מטעם המושל הכללי (1969, 1979, 1996, 2008), ודוברת הצרפתית הראשונה והיחידה שזכתה בפרס מאט כהן מטעם קרן הסופרים בקנדה בשנת 2006.[1]

מארי קלייר בלייס
Marie-Claire Blais
מארי קלייר בלייס, 2010
לידה 5 באוקטובר 1939
קוויבק סיטי, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בנובמבר 2021 (בגיל 82)
קי וסט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה קנדה, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת לאוול עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה ספרדית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות Mad Shadows, A Season in the Life of Emmanuel עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1959–2021 (כ־62 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Daniela Martinez Florez עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • שותף במסדר קנדה (1972)
  • W. O. Mitchell Literary Prize (2000)
  • עמית מסדר האמנויות והספרות של קוויבק (2016)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת לאוול (1996)
  • Matt Cohen Award (2006)
  • Prize of the Magazine Études françaises (2019)
  • מלגת גוגנהיים (1965)
  • Prix Athanase-David (1982)
  • קצין במסדר ההצטיינות בתרבות של מונקו (18 בנובמבר 2014)
  • פרסי המושל הכללי של קנדה לספרות (1968)
  • prix littéraire Canada-Communauté française de Belgique (1976)
  • פרס מדיסיס (1966)
  • מלגת גוגנהיים (1963)
  • פרס מולסון (2016)
  • Governor General's Award for French-language fiction (2008)
  • קצינה במסדר הלאומי של קוויבק (1995)
  • מדליית יובל היהלום של המלכה אליזבת השנייה
  • מסדר קנדה
  • מדליית יובל הזהב של המלכה אליזבת השנייה
  • המסדר הלאומי של קוויבק
  • מסדר ההצטיינות הלאומי
  • מסדר ההצטיינות בתרבות של מונקו
  • מסדר האמנויות והספרות
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חייה

עריכה

מארי קלייר בלייס נולדה בשכונה בשם לימילו (Limoilou) שבקוויבק, קנדה, להוריה פרננדו וורוניקה נוטין בלייס. בלייס החלה לכתוב בגיל עשר, דבר שעורר התנגדות בביתה כמו גם בבית הספר בו למדה - שהיה מנזר קתולי. בלייס למדה עד גיל 15, אז עזבה את בית הספר כדי לעזור לפרנס את משפחתה לבקשת הוריה, משום שהייתה המבוגרת מבין חמשת אחיה. היא עבדה בתור סטנוגרפית אצל מעסיקים שונים, אך המשיכה לכתוב בלילות בבית הוריה - אותו עזבה בהגיעה לגיל 18. בגיל 18 שכרה דירה משל עצמה בקוויבק ולמדה ספרות צרפתית באוניברסיטת לבל, שם הכירה את הכומר ז'ורז 'אנרי לבסק (Georges-Henri Lévesque) שהתרשם מהסיפורים המוקדמים שכתבה, ודחק בה להמשיך ולכתוב. בגיל 20, בשנת 1959, פרסמה בלייס את הרומן הראשון שלה: "החיה היפה" (La belle bête). כשנה לאחר מכן, בשנת 1960 פרסמה בלייס את הרומן השני שלה: "ראש לבן" (Tête blanche), קיבלה מלגה מטעם המועצה לאומנויות של קנדה, וגרה בפריז במשך שנתיים, שם המשיכה את לימודיה ולמדה ספרות וקולנוע.

בשנת 1963, בתמיכתו של המבקר האמריקאי אדמונד וילסון (Edmund Wilson) זכתה בלייס במלגת גוגנהיים, דבר שאפשר לה לעבור לקיימברידג' שבמסצ'וסטס, שם גרה וכתבה במשך כמה שנים. לאחר מכן, עברה בלייס לוולפליט שבמסצ'וסטס כדי לגור יחד עם חברתה מרי מייגס שפגשה בקיימברידג', אליה התלוותה גם בת זוגה. בשנת 1971, בעקבות מלחמת וייטנאם, עזבה בלייס את קיימברידג' וחילקה את זמנה בין מונטריאול לפריז, שם חקרה מערכות יחסים הומוסקסואליות כתחום ספרותי. כיום, שוהה בלייס בעיקר בקוויבק, בבקינגהמשייר שבאנגליה, ובאיי הקיז שבפלורידה.[1]

פעילותה המקצועית

עריכה

את הרומן הראשון שכתבה, החיה היפה(אנ') (La belle bête,1959), פרסמה בלייס בגיל עשרים, רומן שמבקרים רבים טענו כי אינו מוסרי. למרות זאת, בעזרת אמונתו ותמיכתו של לבסק בה כסופרת, התפרסם הרומן ברחבי קנדה. ב-1960 פרסמה בלייס את הרומן השני שלה, ראש לבן (1960,Tête blanche). שני הרומנים הראשונים שכתבה שיקפו את הסגנון של בלייס, ושמו במרכז את דיכוי מעמד הפועלים – נושא שהיווה חלק משמעותי משנות חייה המוקדמות.

בשנת 1965 פרסמה בלייס את הרומן עונה בחייו של עמנואל(אנ') (1965,Une saison dans la vie d’Emmanuel), יצירה הנחשבת לחשובה ולמקורית ביותר שלה, וביססה את התדמית שלה כסופרת מוכשרת. בזמן שהותה במונטריאול כתבה בלייס את הרומן דוד מככב (David Sterne), המשקף את רגשותיה ביחס למלחמת וייטנאם, ומעביר מסרים מגני אלימות. בשנות השבעים, בעקבות הכרותה של בלייס עם מרי מייגס, וחשיפתה לאורך החיים שלה כלסבית, שינתה בלייס את תחום הכתיבה שלה וחקרה אהבה הומוסקסואלית כתחום ספרותי. באותן שנים היא כתבה את ספריה הזאב (Le Loup, 1972) ולילות המחתרת (Les Nuits de l’underground, 1978) בנושא. בספריה ג'אולונאי, ג'ואלוניה שלו (1973,Un Joualonais, sa Joualonie ) וקשר פריזאי (Une Liaison parisienne, 1975) עוסקת בלייס בנושא הזהות הלאומית וזונחת את הנושאים הרגשיים, מערכות היחסים, ומאבקיו של האינדיבידואל. לנושאים אלו חזרה בשנת 1979 כשכתבה שתי יצירות העוסקות בקשייו ומורכבות חייו של האדם, שתיהן כתובות בסגנון המשלב שירה ופרוזה: החירש בעיר (Le Sourd dans la ville, 1979) והו, ורטיגו (Ou, Le vertige 1982). בספרה מלאך הבדידות (’,Ange de la solitude1989) חזרה בלייס לנושא עליו כתבה בשנות השבעים ותיארה אהבה לסבית ובשנת 1993 פרסמה ספר על חוויותיה כסופרת ושמו פתקים אמריקאים (Notes américaines, 1993). שנתיים לאחר מכן, בשנת 1995 פרסמה בלייס את הספר הראשון בסדרת הרומנים שלה צמאים( Soifs). כתיבת הסדרה ארכה כעשרים שנה ואת הספר האחרון בה פרסמה בלייס בשנת 2018. ב-2002 בלייס פרסמה את האוטוביוגרפיה שלה מפגשים אנושיים (Des Rencontres humaines, 2002). מרבית הקריירה המקצועית של בלייס התמקדה בכתיבת רומנים, אך במהלך חייה כתבה גם תשעה מחזות ופרסמה שלושה ספרי שירה.[1][2]

יצירות

עריכה

רומנים

עריכה
  • La belle bête (1959)
  • Tête blanche (1960)
  • Le jour est noir (1962)
  • Une saison dans la vie d’Emmanuel (1965)
  • L’insoumise(1966)
  • David Sterne(1967)
  • Manuscrits de Pauline Archange (1968)
  • Vivre ! Vivre ! (1969)
  • Les Apparences(1970)
  • Le loup (1972)
  • Un Joualonais sa Joualonie (1973)
  • Une liaison parisienne (1975)
  • Les nuits de l’underground (1978)
  • Le sourd dans la ville (1979)
  • Visions d’Anna ou Le vertige (1982)
  • Pierre ou La guerre du printemps 81 (1984)
  • L’ange de la solitude (1989)
  • Un jardin dans la tempête (1990)
  • Soifs (1995)
  • Dans la foudre et la lumière (2001)
  • Augustino et le chœur de la destruction (2005)
  • Naissance de Rebecca à l'ère des tourments (2009)
  • Mai au bal des prédateurs(2012)
  • Le jeune homme sans avenir (2012)
  • Aux Jardins des Acacias (2014)
  • Le festin au crépuscule (2015)
  • Des chants pour Angel (2017)
  • Une réunion près de la mer (2018)[3]

שירה

עריכה
  • Pays voilés (1963)
  • Existences (1964)
  • Œuvre poétique: 1957–1996(1997)[3]

מחזות

עריכה
  • Pays voilés (1963)
  • Existences (1964)
  • Œuvrepoétique: 1957–1996(1997)[3]

יצירות נוספות

עריכה

Les voyageurs sacrés(1966)

  • L'exilé; Les voyageurs sacrés(1992)
  • Parcours d’un écrivain: notes américaines(1993)
  • Des rencontres humaines(autobiography, 2002)
  • Passages américains (2012)[3]

מלגות פרסים ותארים

עריכה
  • בלייס זכתה להכרה ולהערכה רבה במהלך חייה, בעיקר בדמות הפרסים והתארים בהם זכתה, ביניהם פרס הספרות מטעם המושל הכללי, מתוך קטגוריית רומנים וסיפורים צרפתיים, בו זכתה בשנת 1969, ובהמשך גם בשנים 1979, 1996 ו-2008, ופרס הקהילה של צרפת, בלגיה הצרפתית, שבו זכתה בשנת 1976. בשנת 2000 בלייס זכתה גם בפרס או 'מיטשל לספרות, והפרס הספרותי הכחול של הבלו מטרופולין, ובשנת 2012 זכתה גם בפרס הגדול לספר, מונטריאול.[3]

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מארי קלייר בלייס בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ 1 2 3 Marie-Claire Blais | French-Canadian author | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  2. ^ Marie-Claire Blais Biography - eNotes.com, eNotes (באנגלית)
  3. ^ 1 2 3 4 5 Marie-Claire Blais | l'Encyclopédie Canadienne, www.thecanadianencyclopedia.ca