פתיחת התפריט הראשי
דמות בקומיקס של אליסון בקדל הביעה לראשונה את תנאי המבחן לייצוג נשים בסרטים, 1985
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

מבחן בקדלאנגלית Bechdel test; ידוע גם בתור כלל בקדל או חוק בקדל) בודק את רמת הייצוג הנשי ביצירות (כגון בסרטי קולנוע). על מנת שסרט יעבור את המבחן עליו לקיים את התנאי שבסרט קיימת סצנה שבה לפחות שתי נשים משוחחות ביניהן על נושא שאינו גבר.

המבחן קרוי על שמה של הקריקטוריסטית האמריקאית אליסון בקדל, אשר ברצועת קומיקס שלה "Dykes to Watch Out For", שהתפרסמה ב-1985, מספרת אחת הדמויות על העיקרון שלה, לפיו היא הולכת רק לסרטים שמקיימים שלושה תנאים:

  1. יש בסרט לפחות שתי דמויות של נשים
  2. הן משוחחות ביניהן
  3. נושא השיחה אינו גברים

בהמשך הקומיקס, הגיבורה מציינת שהסרט האחרון שיכולה הייתה לצפות בו על פי הקריטריונים שהציבה לעצמה היה "הנוסע השמיני" מ-1979 (בו שתי נשים משוחחות על חייזר).

בקדל נתנה את הקרדיט לרעיון לחברתה ליז וואלאס, וכן לכתביה של וירג'יניה וולף.

היסטוריהעריכה

בשנת 1929, במאמרה "חדר משלך", מתייחסת וירג'יניה וולף לספרות של זמנה בבדיקה מקבילה לזו שתוגדר בעתיד כמבחן בקדל:

"כל מערכות היחסים הללו בין נשים, חשבתי ונזכרתי בגלריה המפוארת של נשים בדיוניות, הן פשוטות מדי. [...] ואני ניסיתי לזכור מקרה במהלך הקריאה שלי שבו שתי נשים הוצגו כידידות. [...] הן מפעם לפעם אמהות ובנות. אבל כמעט ללא יוצא מן הכלל הן מוצגות דרך יחסי הגומלין שלהם עם גברים. זה היה מוזר לחשוב שכל הנשים הגדולות של הספרות היו, עד להופעתה של ג'יין אוסטן, לא רק שהוצגו דרך עיניו של המין האחר, גם הוצגו רק בהקשר של המין האחר. וכמה קטן למעשה החלק הזה בחייה של אישה".

מבחן בקדל והרחבות שלועריכה

לעיתים מוסיפים למבחן את הדרישה שלשתי הדמויות יהיה שם פרטי, ושהן לא תהיינה רק דמויות כמו "פקידת קבלה" או "מוכרת בחנות".

המבחן יושם במספר בתי קולנוע בשוודיה[1] ובסקירות הסרטים ברשת הטלוויזיה בכבלים השוודית Viasat.[2] על פי מחקר שנעשה על סרטי 2013, מתוך 50 הסרטים המכניסים ביותר, רק 36% עברו את מבחן בקדל, אך אלו שעברו את המבחן רשמו הכנסות גבוהות יותר מאלו שכשלו בו.[3][4] מעבר לסרטי קולנוע, יושם המבחן גם על סדרות טלוויזיה, ובין הסדרות שנכשלו בו היו גם סדרות בהן ישנה נוכחות נשית בולטת, כמו סקס והעיר הגדולה והאנטומיה של גריי.[5]

בהשראת המבחן נוסחו מבחנים גם לבחינת אפליות נוספות, כגון "מבחן רוסו" לנושא הצגת דמויות להט"ב בקולנוע, לפיו על סרט לכלול לפחות דמות להט"ב אחת, שאינה מוגדרת אך ורק על פי נטייתה המינית ושמשולבת בעלילה כך שהוצאתה מהסרט תפגע בו באופן משמעותי, ומבחן דגאנס, לפיו על סרט או סדרה שאינם בנושא גזע לכלול שתי דמויות שאינן לבנות בצוות השחקנים הראשי.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה