מבצע זעם דחוף

הפלישה האמריקאית לגרנדה
	הריינג'רס צונחים בגרנדה במהלך הפלישה
	מלחמה: המלחמה הקרה
תאריכי הסכסוך	25 באוקטובר 1983 – 15 בדצמבר 1983 (7 שבועות ו־3 ימים)
מקום	גרנדה
קואורדינטות	; 12°03′N 61°45′W / 12.05°N 61.75°W
תוצאה	ניצחון אמריקאי, הפלת השלטון הצבאי בגרנדה
הצדדים הלוחמים
גרנדה; קובה; ברית המועצות; גרמניה המזרחית; קוריאה הצפונית; בולגריה; לוב	ארצות הברית; אנטיגואה וברבודה; ברבדוס; דומיניקה; ג'מייקה; סנט וינסנט והגרנדינים; סנט לוסיה ; סנט קיטס ונוויס
ראשי מדינה
הודסון אוסטין	רונלד רייגן
מפקדים
פדרו טורטולו	ג'וזף מטקלאף
כוחות
2,222 איש	7,623 איש
אבדות
גרנדה: 45 הרוגים ו-358 פצועים; קובה: 25 הרוגים 59 פצועים ו-638 שבויים	19 הרוגים ו-116 פצועים
	(למפת גרנדה רגילה) סנט ג'ורג'ס הילסבורו גרנוויל גוייב הים הקריבי האוקיינוס; האטלנטי; מבצע זעם דחוף

מבצע זעם דחוף (באנגלית: Operation Urgent Fury) היה מבצע צבאי שבמסגרתו התבצעה ב-25 באוקטובר 1983 פלישה על ידי ארצות הברית ומספר אומות אחרות מהקריביים למדינת האי גרנדה שבקריביים. הרקע לפלישה היה הדחה ורצח של ראש ממשלת גרנדה מוריס בישופ ותפיסת השלטון על ידי מפקד הצבא הדסון אוסטין. בישופ עצמו תפס את השלטון בהפיכה מספר שנים קודם לכן ויצר יחסים קרובים עם קובה^[1], למורת רוחה של ארצות הברית.

בראשות הכוח הצבאי המשולב הועמד מפקד הצי השני של ארצות הברית תת-אדמירל ג'וזף מטקלאף. ב-25 באוקטובר 1983 נחתו בגרנדה כוחות מארצות הברית, ברבדוס, ג'מייקה, והחברות בארגון מדינות מזרח הקריביים, והביסו את הכוחות הקובנים והגרנדינים בפיקודו של הדסון אוסטין. במהלך הפלישה הוצנחו הדיוויזיה המוטסת ה-82 ושני גדודים מחטיבת הריינג'רס ה-75^[2] ותפסו שטחי מפתח ובהם שדה התעופה ריו-אטו^[3]. בסך הכל לחמו מצד ארצות הברית כ-7,000 חיילים, מצד בעלות בריתה כ-300 חיילים, ומולם התייצבו כ-1,500 חיילים מגרנדה. 19 מאנשי כוח הפלישה נהרגו ו-116 נפצעו. מעל 50 אנשים מהכוחות המקומיים נהרגו.

הפלישה הייתה הפעולה המלחמתית המשמעותית הראשונה של ארצות הברית מאז מלחמת וייטנאם. היא זכתה לתמיכת דעת הקהל בארצות הברית ובגרנדה. 25 באוקטובר הוא יום חג בגרנדה שנועד להנציח את האירוע, ונקרא חג ההודיה. עם זאת, בבריטניה (בראשות מרגרט תאצ'ר), טרינידד וטובגו וקנדה נמתחה ביקורת על הפלישה. כמו כן, הפעולה גונתה בעצרת האו"ם, כשמתוך תשע המדינות שהתנגדו לגינוי, רק ישראל לא הייתה מאזור הים הקריבי.