מגי אוצרי
מרגלית (מגי) אוצרי (נולדה ב-10 באוגוסט 1983) היא סופרת, פובליציסטית ישראלית ודוקטור למשפטים. היא כלת פרס שר התרבות והספורט בתחום היצירה הספרותית העברית לילדים ולנוער על שם דבורה עומר לשנת 2021, על ספרה "עיניים אדומות".
לידה |
10 באוגוסט 1983 (בת 41) חיפה, ישראל |
---|---|
שם לידה | מרגלית אוצ'רשווילי |
מדינה | ישראל |
השכלה | |
מספר צאצאים | 1 |
פרסים והוקרה | פרס שרת התרבות בתחומי היצירה הספרותית (2021) |
www | |
ביוגרפיה
אוצרי נולדה בחיפה לנטלה ויוסף אוצרי (לשעבר אוצ'רשווילי), שעלו לישראל מגאורגיה בשנת 1973. גדלה בשכונת נווה פז בעיר, ואחר כך בשכונת נווה שאנן. שירתה בצה"ל כפקידה בטייסת קרב.[1]
לאחר שחרורה מצה"ל החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת תל אביב. במהלך לימודיה לתואר ראשון שימשה עוזרת מחקר של פרופ' דפנה ברק-ארז. התמחתה במשרד עורכי הדין ש. הורוביץ ושות'.
אוצרי היא דוקטור למשפטים מאוניברסיטת תל אביב. במהלך לימודיה הייתה אוצרי מלגאית במרכז "מיתר" בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל אביב. נושא עבודת הדוקטורט שלה, בהנחייתם של פרופ' מנחם מאוטנר ופרופ' אסא כשר, הוא "על מוסריותו וחוקיותו של הומור פוגעני".
אוצרי העידה על עצמה כי לאחר שעברה תקיפה מינית בגיל שש, אובחנה בשנת 2020 עם הפרעה דו-קוטבית. כשהייתה שרויה במאניה, כתבה את הדוקטורט בהיקף של 300 עמודים בחודש וחצי.[2]
לאחר קבלת התואר השלישי, שימשה כעמיתת בתר-דוקטורט וכמלגאית מטעם קרן ליידי דייוויס באוניברסיטה העברית.
ב־29 במאי 2024 טענה אוצרי בתוכנית "אזור בחירה" של רביב דרוקר, כי "הצבא המוסרי בעולם כבר לא מוסרי, ובתכלס, הוא גם לא כל כך צבא. צה"ל הפך מצבא ההגנה לישראל לצבא השיטור בגדה".[3][4]
חיים אישיים
אוצרי מתגוררת עם אדר מירום ובתם בתל אביב.
ספריה
- שתי השמשות של דדיקה (כנרת, זמורה-דביר, 2015) (הספר בקטלוג ULI) - הרומן נכלל ברשימת ספרי הביכורים המומלצים של הספרייה הלאומית לשנת 2015, וזכה במענק קרן לייב גולדברג.
- כותבת הנאומים (כנרת, זמורה-דביר, 2017) (הספר בקטלוג ULI)
- עיניים אדומות (כנרת, זמורה-דביר, 2019) (הספר בקטלוג ULI) - זכה במענק קרן רבינוביץ' ובמלגת "חדר משלך" מטעם עיריית תל אביב-יפו. כמו כן, הספר נכלל במצעד הספרים של משרד החינוך, וזיכה את אוצרי בפרס שר התרבות והספורט בתחום היצירה הספרותית העברית לילדים ולנוער על שם דבורה עומר לשנת 2021.
- היפומאניה (שתיים, 2023) - זכה במענק קרן רבינוביץ'.
פרסים ומענקים
- מלגת "חדר משלך" מטעם עיריית תל אביב-יפו, 2017.
- מענק מטעם קרן לייב גולדברג, 2015.
- מענק מטעם קרן רבינוביץ' לאמנויות, 2017, 2019 ו-2022.
- פרס שר התרבות והספורט בתחום היצירה הספרותית העברית לילדים ולנוער על שם דבורה עומר, 2021.
קישורים חיצוניים
- אתר האינטרנט הרשמי של מגי אוצרי
- מגי אוצרי, ברשת החברתית פייסבוק
- מגי אוצרי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
- מגי אוצרי, ברשת החברתית אינסטגרם
- מגי אוצרי, ברשת החברתית LinkedIn
- אתר סדנאות הכתיבה של מגי אוצרי, "שעת סיפור".
- מגי אוצרי, מני מאוטנר, מדע מדויק, ישראל היום, 7 במאי 2020.
- מאירה ברנע גולדברג, הסופרת שחזתה את הקורונה, באתר מאקו, 24 במרץ 2020
- מיה וינשטוק, "רציתי לשבור את הסטריאוטיפ הגרוזיני", באתר ynet, 5 ביולי 2015
- תמר משמר, הקול הספרותי של יהדות גיאורגיה, באתר הארץ, 20 ביולי 2015
- גבי בר-חיים, דרושה עריפת ראשים רצינית מאוד של כל המטרידנים ועוזריהם, באתר "ידיעות אחרונות", 12 בדצמבר 2017
- דריה מעוז, "ראוי לפרסום", באתר ישראל היום, 11 בינואר 2018
- עמרי הרצוג, "כותבת הנאומים": הסוד המביך בעברה של הפוליטיקאית שמטיפה נגד אשכנזים, באתר הארץ, 29 בינואר 2018
- רותם שטרקמן, "ביבי נהנתן, עסוק בעצמו - אבל חמוד": האם "ארץ נהדרת" עזרה לנתניהו?, באתר TheMarker, 22 במרץ 2019
- מאמרי מגי אוצרי, באתר "הארץ"
- מגי אוצרי, בעודי צופה בנשים גונחות מכאבי צירים, ידעתי שהתינוק שלי מת, באתר הארץ, 12 באוגוסט 2021 - סיפור בחמישה חלקים
- עמרי הרצוג, "היפומאניה": מגי אוצרי מציגה גרסה נשית להולדן קולפילד, באתר הארץ, 8 באוגוסט 2023
- הספרים של מגי אוצרי, באתר "סימניה"
הערות שוליים
- ^ על חלק מחוויותיה בשירות זה סיפרה במאמרה: היינו בסך הכל נערות, באתר הארץ, 28 בדצמבר 2017
- ^ שירי לב-ארי, ד"ר מגי אוצרי: "אין לי בעיה לדבר בחופשיות על המניה־דפרסיה שלי", באתר כלכליסט, 15 במאי 2023
- ^ מאיה גדש, "יורים ומתבכיינים": הסופרת מגי אוצרי בביקורת נוקבת נגד צה״ל, באתר מעריב אונליין, 29 במאי 2024
- ^ חדשות כיפה, "כאלה אנחנו הישראלים – יורים ומתבכיינים": המונולוג בערוץ 13 עורר סערה, באתר כיפה, 29 במאי 2024