פתיחת התפריט הראשי

מדריך לתלמוד

לקסיקון לתלמוד מאת הרב עדין אבן ישראל (שטיינזלץ)

מדריך לתלמוד, מושגי יסוד והגדרות הוא לקסיקון של התלמוד מאת הרב עדין שטיינזלץ. ראה אור לראשונה בשנת 1984 בהוצאת כתר בירושלים. לספר קדם הספר "תלמוד לכל" העוסק באותם נושאים.

מדריך לתלמוד
Madrich LaTalmud.jpeg
שער מדריך לתלמוד
מידע כללי
מאת עדין שטיינזלץ
שפת המקור עברית
הוצאה
הוצאה הוצאת כתר
שנת הוצאה 1984 עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 001002541
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

פרקיםעריכה

חלק ראשון - היסטוריה

כולל פרק היסטורי כללי של תולדות עם ישראל בעת העתיקה ובמיוחד תקופת התלמוד, מתאר את חיי היומיום, את ההתיישבות היהודית בארץ ישראל ובבבל במשך התקופה, ואת דורות התנאים והאמוראים. שטיינזלץ מסביר כי הבנת הרקע ההיסטורי של התקופה מעמיק את ההבנה של סוגיות התלמוד, ובחלק מהן הוא אף חיוני להבנתן.

חלק שני - פרקי התלמוד

מסביר בפרוטרוט מהן המסכתות במשנה ובתלמוד ואת מבנהו של דף הגמרא. מבנה הדף בימינו, אשר רובו כולל את המקור התלמודי ואת פירושיהם של רש"י, התוספות ופרשנים נוספים. נקבע על פי טעמם של הדפסים שהכינו את בדפוס שונצינו בוונציה בשנת 1520, ומאז נעשה בו שימוש ברוב דפוסי התלמוד, עם שינויים קלים מהוצאה להוצאה; האהודה ביניהן היא הוצאת האלמנה והאחים ראם.

חלק שלישי - לשון

דן בלשון התלמוד, שנלמד ונכתב "בשפה בלולה ארמית-עברית".[1] שטיינזלץ מסביר את אוצר המילים הבסיסי של התלמוד, ואת שורשי הפועל ושם העצם הנפוצים. אל פרק זה נספח מילון מקוצר למילות יסוד של מילים עיקריות בארמית המובאות בתלמוד.

חלק רביעי - הדיון

עוסק בדיון התלמודי, ומציע "הדרכות ללימוד התלמוד", ו"הנחות ובעיות יסוד". שטיינזלץ סוקר את מונחי הדיון ואת המידות שהתורה נדרשת בהן. שטיינזלץ מסביר כי "התלמוד מושתת על מכלול של הנחות-יסוד ועל-פיהן אפשר להבין את משמעותם ועניינם של רוב הדיונים שבו".[2] עקרונות היסוד של לימוד התלמוד על פי שטיינזלץ הם: האחד, היחס של הלומדים אל חכמי התלמוד וההנחה שהוא עוסק בעקרונות היסוד החשובים והמקודשים של אורח החיים היהודי; השני, הניסוח הבהיר והשלם של כל סוגיה ובעיה, ודיוק ההוכחה; והשלישי, הניסיון המפרך לקרב בין דעות שמלכתחילה הן רחוקות או חלוקות. המאפיינים של דברי האמוראים, לדעת שטיינזלץ, הם: מחויבות למקורות המידע שמהווים בדרך כלל גם אסמכתות, מקוריות של האמירה מבלי חזרה על דברי אמורא אחר, ועקביות "שלא תהא סתירה בשיטתו-שלו מעניין לעניין",[3] וכמו כן, תשומת לב והתאמה לכלל השיטות האחרות, המכונות "לכל הדעות".

חלק חמישי - הלכה

כולל מונחים ומושגים בהלכה, שראשיתם רובם ככולם מתוך הדיון התלמודי.

נספחיםעריכה

  • מידות ושיעורים בהלכה.
  • לוח אותיות של כתב רש"י.
  • לקט ראשי תיבות נפוצים בדף התלמודי, ובכלל זה אצל פרשני התלמוד, המובאים בדף.

כמו כן, נספחה אל הספר רשימה ביבליוגרפית של מקורות ומחקרים על לימוד התלמוד.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ עמ' 61.
  2. ^ עמ' 82.
  3. ^ עמ' 84.