מוזיאון חיפה לאמנות

מוזיאון חיפה לאמנות
	מוזיאון חיפה לאמנות
מידע כללי
סוג	מוזיאון לאמנות
כתובת	רחוב שבתאי לוי 26, חיפה
מיקום	חיפה
מדינה	ישראל
בעלים	חברת מוזיאוני חיפה
מנהל	יותם יקיר
אוצר ראשי	קובי בן-מאיר
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1951
תאריך פתיחה רשמי	1951
קואורדינטות	32°48′54″N 34°59′33″E / 32.815°N 34.9925°E
	www.hma.org.il
	(למפת חיפה רגילה) מוזיאון חיפה לאמנות

מוזיאון חיפה לאמנות נוסד ב-1951 בחיפה באגף הימני של מבנה עיריית חיפה. החל משנת 1978 הוא פועל בבניין הנוכחי שבוואדי ניסנאס^[1]^[2]. מבנה המוזיאון הוא מבנה אבן ייחודי שנבנה בשנות ה-20 כבית ספר והוכרז כאתר לשימור. הבניין התלת-קומתי ממוקם על גבול שכונת הדר, בצומת מרכזי של תרבות, המחבר שכונות יהודיות וערביות. המוזיאון הוא חלק ממוזיאוני חיפה ואחד משלושת המוזיאונים לאמנות הגדולים בישראל, ומתמקד בהצגת אמנות עכשווית, ישראלית ובינלאומית.

היסטוריה

המוזיאון נפתח ב-7 באוקטובר 1951 לרגל תערוכה גדולה לכבוד מארק שאגאל. שאגאל אף היה נוכח בפתיחה. מיום היווסדו שכנו בו שני מוזיאונים:

המוזיאון לאמנות עתיקה, מיסודו של א.מ. ראש (רוץ')
מוזיאון לאמנות חדישה.

ד"ר פריץ שיף ניהל את המוזיאון לאמנות חדשה מ-1955 ועד 1964. בשנת 1961 נתמנה שיף כמנהל שני המוזיאונים. המוזיאון עבר לבניין ברחוב שבתאי לוי בשנת 1978^[3].

עם כניסתה של תמי כץ-פרימן לתפקיד האוצרת הראשית של המוזיאון בספטמבר 2005 התחדדה מטרתו של המוזיאון לשקף את התמונה המרובדת ורבת-הפנים של התרבות העכשווית בעידן הגלובלי. כץ-פרימן כיהנה בתפקיד עד שנת 2010.

בינואר 2019 פרצו מהומות ליד מוזיאון חיפה לאמנות, שם הוצגה יצירתו של יאני לינונן "מק ישו" בה נראית דמותו של רונלד מקדונלד כישו על צלב. מאות מפגינים נוצרים השליכו אבנים על המוזיאון ודרשו להסיר את הפסל. בהפגנה נפצעו שלושה שוטרים^[4]. לינונן הצהיר כי הוא תומך בחרם אמנותי על ישראל^[5] וביקש בעצמו מהמוזיאון להסיר את היצירה.

המוזיאון כיום

מוזיאון חיפה לאמנות משתרע על שטח של כ-1,300 מ"ר ושוכן בשלוש קומות, מהווה מוסד ואבן שואבת לאמנים וחוקרי אמנות, בדגש על שאלות עכשוויות הנוגעות למהות, למשמעות ולפוטנציאל הגלומים באוסף מוזיאלי. התערוכות שהוצגו בשנים האחרונות, ואלה המתוכננות לשנים הקרובות, עסקו וצפויות לעסוק בסוגיות מרכזיות סביב נושאים, רעיונות ומגמות תרבותיות משתנות. אשכול התערוכות, המתחלף שלוש פעמים בשנה, כולל, בנוסף לתערוכה המרכזית, תערוכות משנה המהדהדות את הנושא המוביל. המוזיאון מציג אלפי עבודות של אמנים ישראלים ובינלאומיים, ומספר את סיפורה של התרבות הישראלית העכשווית.

"המרכז למדיה חדשה" פועל במוזיאון מאז שנת 2004, ומטרתו להציג צורות אמנות תלויות-טכנולוגיה ולחקור את ההיבטים החברתיים-תרבותיים שלהן. רצף התערוכות של המרכז למדיה חדשה נועד לפרוש מגמות שונות ומגוונות בעשייה העכשווית בתחום אמנות הווידאו והמדיום הדיגיטלי.

אוסף המוזיאון כולל כ-7,000 עבודות מתקופות שונות של האמנות הישראלית בציור, רישום, פיסול, צילום, וידאו ועבודות על נייר. באוסף בולטים אמנים ישראלים כמו מנחם שמי, יחיאל קריזה, מיכאל גרוס, משה קופפרמן ופנחס כהן גן. האוסף הבינלאומי כולל יצירות של אמנים כמו מקס ליברמן, דייגו ריוורה, מארק שאגאל וחנה אורלוף. מבחר מתוך האוסף מוצג במסגרת הסדרה "בחירות אישיות" שבה מוזמנת אישיות בכירה מתחום התרבות הישראלית לבחור מתוך האוסף ולנמק את בחירותיה. הסדרה מוצגת מדי פעם כחלק מאשכול התערוכות המתחלפות.

במוזיאון פועל "המרכז לאמנויות", מחלקת הדרכה וחינוך המפעילה אגף אינטראקטיבי לילדים, במבנה "בית המהנדס" הסמוך, ומתקיימים בו אירועי תרבות שונים כגון הרצאות, ימי עיון וקונצרטים.

המבנה

הבניין נבנה בסוף שנות ה-20 של המאה ה-20 ונחנך בראשית שנות ה-30 כבית ספר אנגליקני לבנות. עם קום המדינה שימש כבית עולים, ומתחילת שנות ה-50 פעל בו בשעות הבוקר בית ספר תיכון פרטי שנקרא "בית חינוך תיכון לילדי עובדים"^[6], שנוהל בידי קואופרטיב מורים והשתייך ל"זרם העובדים"; ובשעות הערב תיכון ערב בשם "תיכון חדש". בסוף שנות ה-60 החל לפעול בו בשעות אחר הצהריים סניף של בית הספר ההסתדרותי "משלב" שהכין תלמידים מבוגרים לבחינות בגרות. בשנת 1978^[7] נפתח המקום לקהל כמוזיאון עירוני, לאחר שיפוץ נרחב שנועד להכשיר חללי תצוגה וגלריות.