פריץ שיף

אוצר ישראלי

פריץ שיףגרמנית: Fritz Schiff;‏ 21 ביוני 189123 באוקטובר 1964) היה מייסד המוזיאון לאמנות חדשה בחיפה ומנהלו ואוצר מוזיאון "בצלאל" בירושלים.

פריץ שיף
Fritz Schiff
לידה 21 ביוני 1891
ברלין, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 23 באוקטובר 1964 (בגיל 73)
חיפה, מדינת ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת האלה-ויטנברג עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק מוזיאון חיפה לאמנות, בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה צלב הברזל עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

שיף נולד בברלין בשנת 1891 לבנם של סוחר הפנינים ברתולד שיף, ואנה לבית בשווייץ, למשפחה בת שני ילדים. אחותו היא אליס המרשטיין לבית שיף.

למד בגימנסיה הומניסטית ונאלץ להפסיק לימודיו בשנת 1908 ולעבור הכשרה מקצועית בתעשייה. בין השנים 1912 עד 1914 עבד כמתלמד בחנות לספרים עתיקים (אנטיקווריאט) ברומא. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה התגייס לצבא הגרמני, עבר מסלול קצונה והוצב בפולין. על שירותו זכה בעיטור צלב הברזל. בתום המלחמה התחיל לעבוד בכתב העת הציוני "יידישה רונדשאו". לאחר שזכה במלגת לימודים החל בלימודי תולדות האמנות, ארכאולוגיה ופילוסופיה בברלין, במינכן ובאוניברסיטת האלה. שם הכיר את הילדה וולפסון (1898–1984). הם נישאו ב-1923. לשניים נולדה בת יחידה, מריאנה. שיף סיים לימודיו בהאלה אצל פאול פראנקל (יהודי מומר) בשנת 1922 בדוקטורט על הצייר פייטרו קווליני. הוא עבד במקביל כמורה וכמרצה לתולדות האמנות בבית הספר ריימן, באקדמיה בהומבולדט, במרכז היהודי לחינוך מבוגרים, בפולקסבינה ובבית הספר המרקסיסטי לעובדים (MASCH). כמו כן, כתב ביקורות אמנות כעצמאי עבור כתבי עת שונים. בעקבות עליית הנאצים לשלטון, הוגבלה עבודתו. כיוון שהיה ידוע בעמדותיו השמאליות הלשין אחד ממתחריו עליו שהוא פעיל קומוניסטי. בזכות מישהו שדאג להזהירו מבעוד מועד, הצליח להימלט עם משפחתו ב-1933 לצרפת. ליד פריז התגוררו בני דודים אמידים שלו, שתמכו בהם כלכלית. המשפחה התגוררה בעיירה סמוכה ושיף עבד כמדריך תיירים.

בזכות ד"ר נחום גולדמן, איש הסוכנות היהודית, זכה שיף בסרטיפיקט (רישיון עלייה) עבור המשפחה ואף זכה למשרת אוצר במוזיאון "בצלאל" בירושלים, לאחר שעלה לארץ עם משפחתו ב-1937. במקביל שימש כמרצה לתולדות האמנות בבצלאל החדש. מרדכי נרקיס שימש כמנהל, שיף היה סגנו ולצוות הצטרף גם הרברט קרמר, סוחר אמנות שעלה מגרמניה. שיף הכשיר בבניין אולמות לתערוכות, ערך תערוכות ניידות ביישובים מרוחקים, קיים סיורים מודרכים במוזיאון וערך גם קונצרטים קאמריים שם.

בשנת 1953 פנה לשיף ראש עיריית חיפה אבא חושי, בעקבות המלצת ראובן הכט, בהצעה לנהל את ה"מוזיאון לאומנות חדישה" שעמד להקים לצד המוזיאון לאמנות עתיקה בעיר. לאחר שהסכים, עבר להתגורר בדירה שכורה בשכונת רוממה בעיר. שיף גייס תרומות להקמת אוספים ורכישת יצירות, ערך קונצרטים במקום והקים את "אגודת ידידי המוזיאון". בנוסף, היה הראשון להקים בגן האם את תערוכת "פסל בגן". שיף ניהל את המוזיאון עד פטירתו. במקביל אף כתב ערכים לאנציקלופדיה העברית.

עבודת המחקר האחרונה שלו הוקדשה לפסל אתנה פרתנוס. הוא לא הצליח לסיים את העבודה לפני מותו. רעייתו עסקה במשך ארבע שנים בפענוח ועריכת העבודה, שהתפרסמה לבסוף בירחון שווייצרי לאמנות ותורגמה מאוחר יותר לעברית. פריץ שיף נפטר ב-1964 בחיפה. הותיר את רעייתו, הילדה, ובתו מריאנה.

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה