מוחמד אל-חאמד

מוחמד אל-חאמד (ערבית: محمد الحامد; 1910–1969) היה פעיל אסלאמיסטי סורי, השייח' של מסדר הנקשבנדיה בעיר חמאת וממייסדי סניף האחים המוסלמים בעיר. היה ממוריו הבולטים של ההוגה הפונדמנטליסטי סעיד חווא.

קורות חיים

נולד בשנת 1910 בעיר חמאת, באותה עת חלק מהאימפריה העות'מאנית. משפחתו הייתה דתית סופית אדוקה, אביו היה ראש מסדר הנקשבנדיה בעיר ואמו השתייכה לשושלת עולמא רבת-השפעה. בגיל שש התייתם משני הוריו, אך המשיך ללמוד בעידוד ובתמיכתו הכלכלית של אחיו בדר אל-דין, שקיבל את האחריות לפרנס את המשפחה. אל-חאמד נודע לגדולות והתמקד בלימודי דת, והחל ללמוד לימודי שריעה בחמאת. בהשפעת דודו הסלפי סעיד אל-ג'עבי עזב את אורח החיים הצופי, משום שהלה שכנע אותו שמדובר בסתירה לעקרונות האמונה המוסלמית. בשנת 1928 עבר לחלב כדי להמשיך את לימודיו ההלכתיים. במהלך לימודיו בחאלב חזר לאורח החיים הצופי, בהשפעת "המדריך הכללי" של המסדר הנקשבנדי בסוריה, השייח' אבו אל-נאסר ח'לף. אל-חאמד המשיך לקיים אורח חיים צופי במשך שארית חייו. בשנת 1935 חזר לחמאת, שם שהה במשך שלוש השנים הבאות. עם חזרתו החל להיאבק בדודו לגבי סוגיית הצופיות, מה שהביא למתיחות רבה כנגדו. דבר זה היה אחת הסיבות ליציאתו של אל-חאמד למצרים, במטרה להשלים את לימודי השריעה באוניברסיטת אל-אזהר שבקהיר, מוסד הדגל ללימודים אסלאמיים באותה העת. במצרים למד הלכה אסלאמית וקיבל הסמכה כקאדי.

בזמן לימודיו במצרים, נעשה מקורב למייסד תנועת האחים המוסלמים חסן אל-בנא ושימש לו כיועץ. אף שחלק עליו לגבי סוגיות שונות באמונה ובהלכה, אל-חאמד ראה בבנא מורה דרך והחליט להפיץ את תורתו בסוריה לכשישוב. באותה עת גם הכיר את הסורי מוסטפא אל-סבאעי, שגם הוא למד באל-אזהר, והיה לאחר מכן למייסד תנועת האחים המוסלמים בסוריה. לאחר השהות במצרים שב אל-חאמד בשנת 1942 לחמאת, והחל לשמש כפוסק. בהשראת בנא, היה ממייסדי סניף האחים המוסלמים בחמאת. בנוסף לפעילותו ההלכתית, הרבה אל-חאמד לעסוק בחינוך ובפעילות פוליטית. הוא היה מטיף באופן קבוע במסגד הסולטן, המסגד המרכזי בעיר, כנגד המנדט הצרפתי ובעד פעילות ג'יהאד לסיום הקולוניאליזם. לאחר סיום המנדט הצרפתי, הקדיש חלק נכיר מדרשותיו לגיוס לוחמים למלחמה נגד היישוב היהודי. הוא רצה להשתתף בעצמו במלחמה בפלסטין, אך נאלץ לוותר על כך בשל לחץ חכמי הדת האחים בעיר. בראשית שנות ה-50, ניסה לשכנע את תלמידיו להתגייס לצבא הסורי כדי למנוע השתלטות מוחלטת על המערכת הצבאית בידי אכראם אל-חוראני החילוני.

מעבר לדעותיו הפוליטיות, היה אל-חאמד בראש ובראשונה מחנך ומורה. עוד בראשית שנות ה-50 הרחיק את עצמו מהפעילות הפוליטית של האחים המוסלמים בעיר, והתמקד בהטפה ובחינוך. הוא היה ראש מסדר הנקשבנדיה בעיר, ושימש כמורה בבית הספר התיכון על-שם אבן רושד, הגדול בעיר. שיעורי הערב בנושא דת שהיה מעביר במסגד הסולטן זכו לפופולריות רבה בקרב בני הנוער. מקרב מעגלי לימוד אלה צמחו רבים ממנהיגי הדור הבא של התנועה האסלאמית בסוריה, המפורסם שבהם ההוגה האסלאמיסטי סעיד חווא. בשיעוריו, אל-חאמד נלחם בעיקשות כנגד החילון שהתפשט בסוריה מאז שנות ה-50, הוא הדגיש את החשיבות בלימוד מילולי של הקוראן ושאף לקדם סדר-יום של סובלנות בין האסכולות ההלכתיות השונות באסלאם. הוא היה חסיד של שיטת הדעוה, לאמור חינוך אסלאמי בדרכי שלום ובצורה נהירה לכל.

בשנותיו האחרונות אל-חאמד התמודד עם עליית מפלגת הבעת' לשלטון בסוריה. הוא ניסה להרגיע את הרוחות בחמאת, וקידם הידברות עם השלטונות כדי לשחרר עצורים ולאפשר חזרתם של פליטים לעיר. מת בשנת 1969.

לקריאה נוספת

• Weismann, Itzchak, "Sa'id Hawwa: The Making of a Radical Muslim Thinker in Modern Syria", Middle Eastern Studies, Vol. 29, No. 4 (Oct. 1993), pp. 601-623

קישורים חיצוניים

• השייח' מוחמד אל-חאמד (בערבית)