סופיות
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
| |
ערך זה עוסק בזרם באסלאם. אם התכוונתם לתכונה מתמטית, ראו 
הסוּפיות או סוּפיזם (בערבית: صوفية; בתעתיק מדויק: צופיה) היא זרם מיסטי באסלאם, השם את הדגש על האהבה והכוונה שבעשייה, יותר מאשר על ההלכה עצמה. בעוד ששאר הזרמים באסלאם סבורים כי הנביא מוחמד מת ומורשתו חקוקה בסלע ולא ניתן לשנות בה דבר, הסופים סבורים כי הנביא מוחמד מוסיף לדבר אל מאמיניו באמצעות מורי ההלכה הקדושים, המחוברים בשרשרת מיסטית אל מוחמד והם אלה שקובעים בנוגע לכל דבר. הם שאפו להתאחד עם האל ["איתאיחאד"] תוך ביטול המהות העצמית שלהם. חיו כסגפנים, חיו בעוני מתוך בחירה ומנעו מעצמם שינה, מזון ונוחות פיזית. בראשית דרכם נקראו אנשים אלה "זאהִד" (בערבית: "زاهد").
תוכן עניינים
היסטוריהעריכה
הסופיות צמחה בתוך העולם המוסלמי של שלהי המאה השמינית, בקרב קבוצת אנשים קטנה שכונו בשם "אלו הפוסעים בשבילי הדרך הרוחנית". את אלוהים והאמת הם כינו "האהוב", בשל תשוקתם וכמיהתם העזה לאלוהות, והיו ידועים כ"אהוביו של אלוהים" או "אוהבי האל". מאוחר יותר קיבלו את הכינוי "סופיים". השערות נפוצות בקשר למקור השם הן:
- בגדי הצמר הלבנים שנהגו ללבוש כביטוי לפשטות וחוסר תשומת לב לחיצוניות (צמר = צוּף, בערבית: صوف).
- רמיזה לטוהר לבם (צפאא', בערבית: صفاء).
- מתוך המילה "סאפווא" – אלו הנבחרים, משמעות המצוטטת פעמים רבות בספרות הסופית.
- מתוך "סופה" – שמה של מרפסת גבס נמוכה שהייתה מחוץ למסגדו של מוחמד במדינה, שם ישבו חסידיו של מוחמד.
במאמרו "חקר הסופיות במערב" אידריס שאה מסכם את הקשיים בדרכו של מי שמנסה לקבוע את פרוש המילה "סופי". הוא מונה שורה ארוכה של הגדרות והסברים כולל אלה הרשומים למעלה. כנגד זה, שאה נותן הסבר לא אטימולוגי עבור המושג: "סופים מתייחסים לקולות של האותיות ס, ו, פ (בערבית ص, و, ف) כמשמעותיות בהשפעתם על החשיבה האנושית."[1]
לפי התפיסה הסופית, תורתו של מוחמד עוותה על ידי מלכים ושליטים שהכפיפו את חוקי האסלאם לצרכיהם והשתמשו בהם לטובתם האישית, על מנת להצדיק את מעשיהם ואורח חייהם. הסופים, הרואים עצמם כמשמרי המסר הטהור של האסלאם המקורי, החלו להתגבש כאלטרנטיבה לשחיקה הרבה שעברה הדת הצעירה. קבוצות קטנות של מחפשים אוחדו סביב מורים רוחניים, שבמהלך הזמן הפכו לאחוות ומסדרים שונים, כל מסדר נקרא על שם מייסדו.
שלבים בהתפתחות התנועה הסופיתעריכה
- שלב ראשון, במאה ה-8 חיו הזוהוד כבודדים ולא כקבוצה וכל אחד יצק משמעות רוחנית לאמונה באל על פי הבנתו.
- שלב שני, במאה ה-9, אנשים אלה מתקבצים לקבוצה ומקבלים את השם "סופיות" [או "צופיות"]. על פי תורתם, אין האמונה באללה, בנבואה וביום הדין מספיקה, וכדי להגיע אל העונג של חיי העולם הבא יש להפנות עורף למעמד ולממון, לברוח מכל העיסוקים והקשרים ולכבוש את היצר. הצופים הראשונים דגלו בסגפנות, בעינוי הגוף על ידי צומות, התבודדות, מיעוט שינה ותרגילים גופניים שונים כדי להתכונן ליום הדין. הם התרחקו מבעלי השררה גם כדי להתרחק מטובות הנאה וגם כמחאה על אי אדיקותם של השליטים. על פי תפיסתם, לידיעת האל האמיתית (מעריפה – שהיא ידיעה חווייתית בלתי אמצעית) מגיעים באמצעות אהבה אליו ולא באמצעות לימוד טקסטים (עילם – ידיעה פורמלית הנרכשת בלימוד ושינון) וחשיבות האהבה גדולה מחשיבות קיום המצוות. הם פיתחו טכניקות כמו שירה, ריקוד, דקלום וחזרה על תשעים ותשעת שמות האל כדי להגיע לאיחוד האקסטטי המיוחל עם האל.
- שלב שלישי, במאה ה-10, התנועה הופכת לתנועת המונים. הסופים מתחרים עם אנשי הדת הבכירים על לב העם. התנועה ממתנת את דרכה. עדיין דוגלת בחיי פשטות אך יש חיי משפחה וניתן לעבוד לפרנסתה אם כי בצנעה גדולה. מתחילה התארגנות במסדרים [טריקות]. בראש כל מסדר עומד שייח' שיודע כיצד להוביל את אנשי התנועה לאיתאיחד עם אללה. משמעות המילה טריקה היא מסע, מסע רוחני ליישום דרכו הרוחנית של השייח' להתאחדות עם האל. בשלב זה רעיון ההתבודדות מתחלף בנטייה להזדהות עם אינטרסים של קבוצת הטריקה. גם נשים בודדות הצליחו להגיע למעמד של שייח' בראש טריקה.
- שלב רביעי, במאה ה-12 הטריקות מחייבות, השייח'ים מקבלים מעמד פוליטי והם בעלי השפעה חברתית נרחבת. בתוך הטריקה יש היררכיה פנימית נוקשה, חלק מביטול העצמי כרוך לעיתים בשירות פיסי עבור השייח'.
- בשלב האחרון, במאה ה-18, זרם הסופיות מנקה עצמו ממיסטיקה קיצונית. הדגש הוא על מוסר ורוחניות של החברה יותר מאשר החוויה האישית. הטריקות הפכו מאורגנות יותר ופעילות פוליטית ודתית. השייח'ים היו בעלי נגישות לבעיות העם והיו בעלי סמכות לפרש הלכה תוך הפעלת שיקול הדעת.
השקפה רוחניתעריכה
תמציתה של הדרך הסופית היא כניעה לאלוהים באהבה, שוב ושוב, השאיפה לראות בכל אדם, חיה, צמח ודומם את ההתגלמות המוחלטת של אלוהים השורה בכל. הסופים מאמינים שהאלוהות יצרה את העולם כאחדות אחת הפועלת במסגרת של חוקים הרמוניים, של שאיפה לאיזון בין נתינה לקבלה, ומטרת הדרך הסופית היא לחזק את האחדות של הפרט עם הדרך האלוהית.
הסופיים מאמינים שישנה אותה כמות של דרכים אל האחד, כמספר בני האדם על פני האדמה, וכל אחד ואחד צופן בתוכו את הקריאה לפקוח את עיניו לנסתרות ולבוא, לחזור אל שורש שורשי מהותו הפנימית. דוגמה לחשיבות שמיחסים הסופים למציאת הדרך האישית לאלוהים ניתן למצוא בשירו של שייח' מוזאפר:[דרוש מקור]
עִזְבוּ הַכֹּל וּלְכוּ בְּעִקְבוֹת הָאַהֲבָה בִּלְבַד, הוֹ לִבִּי,
אַנְשֵׁי מְצִיאוּת מְצַיְּתִים לָאַהֲבָה,
עֲבוּרָם הָאַהֲבָה עַתִּיקָה יוֹתֵר מִכָּל הַיָּדוּעַ לָנוּ.
הֵם חִפְּשׂוּ אֶת רֵאשִׁיתָה שֶׁל הָאַהֲבָה,
אַךְ גִּלּוּ שֶׁאֵין לָהּ רֵאשִׁית.
תורותיהם וכתביהם של הסופים מתארים את מסעה של הנשמה הנפרדת אל האחדות עם אלוהים, ומציעה קווים מנחים וייעוץ בנתיב מסע זה. הספרות הסופיית מציעה הסברים עשירים ומפורטים להבנת מערכת היחסים שבין האדם לאלוהיו, ומתארת כיצד כמיהה כנה לאלוהים עוזרת להטהרות, ומדגישה כיצד נוכחותו של אלוהים עשויה להתגלות בפנינו גם ברגעים קשים, כשהיא נראית רחוקה מאיתנו ביותר.
חקר הסופיותעריכה
ג'לאל א-דין רוּמי הוא המפורסם ביותר מבין המורים הסופיים הרבים, וכתביו המתורגמים לשפות רבות הפכו את הסופיות למוכרת במערב.
יש חוקרים הסבורים שרבי אברהם בן הרמב"ם עסק ברעיונות הסופיים ולדעתם כמה מהם קיימים ביהדות. הוא אף הנהיג קבוצה של חסידים שנהגו במנהגי פולחן ברוח הסופיות לדעתם, ושמם הידוע במחקר הוא חסידי מצרים.[2]
מסדרים סופיםעריכה
- בקטשיה - מייסד: חאג' בּכּתאש ולי
- כובראוויה - מייסד: נג'ם א-דין כּובְּרא
- מוולאוויה (אנ') - על שם ג'לאל א-דין רומי
- נקשבנדיה - מייסד: בהאא א-דין נקשבנד בח'ארי
- סנוסים - מייסד: מוחמד אבן עלי א-סנוסי
- צ'ישתיה - מייסד: מועין א-דין צ'ישתי
- קאדריה - מייסד: עבד אל-קאדר אל-ג'ילאני
- רושאניה - מייסד: באיזיד רושאני
- שאד'ליה - מייסד: אבו אל-חסן א-שאד'לי
- תיג'אניה - מייסד: אחמד א-תיג'אני
התקבלותעריכה
ביקורת על ההיבט של האנטי-חומרניות בסופיותעריכה
יש היבטים מסוימים של הפילוסופיה הסופית שמעוררים מחלוקות ודיון, הבולט ביניהם הוא האופי האנטי-חומרני שבאתוס שלה. גמאל מרזוק, פרופסור לפילוסופיה אסלאמית באוניברסיטת עין-שמס בקהיר, במאמרו בשם "השפעת הנצרות על ההתהוות הראשונית של סופיות אסלאמית", הבליט את המגמה הנזירית והאנטי-חומרנית שבסופיות, ושם דגש על הנטייה שלהם "לנטוש חומרניות ולחיות רק כדי להתפלל, משהו דומה לחיים נזריים.[3]
מנגד, בסורה 57:27 הקוראן מציג את ההתנזרות כהמצאה אנושית ולא כצוו אלוהי. בנוסף יש בקוראן דגש חזק על החוקים הפיזיים של היקום, והפצרה במאמינים ללמוד ולהבין את ה"סימנים" של אלוהים בעולם הפיזי (כגון סורה 2:164). גישה כזו מוציאה מכלל חשבון את ההימנעות וההתרחקות מהעולם החומרי. איברהים ב. סעיד, מנהל הקרן הבינלאומית למחקר אסלאמי בארצות הברית, מציין עובדה מעניינת הקשורה למושג בערבית "עלים" (عليم) המופיע בקוראן. בדרך כלל נוהגים לפרש את המושג הזה כ"מנהיג דתי". סעיד טוען שהכוונה ב"עלים" היא בעצם לאנשי מדע, דבר שמצביע על החשיבות הגבוהה שהקוראן נותן לעולם הפיזי והמאמץ להבין אותו.[4] בקוראן יש פסוקים המדרבנים מאמינים לנסות לשפר את מצב האנושות ולפעול לייסד את חוקי האלוהים בתוך החברה האנושית (כגון סורה 22:41), משימה שלא מתיישרת עם הנטיות להתבודדות ולהתנזרות הקיימות בסופיות.
השקפה מחוץ לאסלאםעריכה
תורת הנסתר הסופית מקסימה אנשים במערב שנים רבות, במיוחד מזרחנים.[5] דמויות כמו רומי הפכו למוכרות מאוד בארצות הברית, מקום בו הסופיות נתפסת כפן לא פוליטי ולא לוחמני של האסלאם.[5][6] אוריינטליסטים הציעו מגוון רחב של תאוריות לגבי התכונות של הסופיות, כגון שהיא הושפעה מנאופלאטוניזם או שהיא הייתה תגובה היסטורית של הארים נגד השפעה תרבותית "שמית". חוסיין נאסר אומר שהתאוריות שלעיל כוזבות מנקודת המבט הסופית.[7]
במכון האסלאם הנמצא במנהיים, גרמניה, שבו עובדים על נושא קליטת המוסלמים באירופה, רואים בסופיות השקפה שמתאימה במיוחד לדיאלוג בין-דתי ולהרמוניזציה בין-תרבותית בחברות דמוקרטיות ופלורליסטיות. במכון מתארים את הסופיות כסמל של סובלנות והומניזם – היא אינה דוגמטית, היא גמישה ואינה אלימה.[8] לפי פיליפ ג'נקינס, פרופסור מאוניברסיטת ביילור שבטקסס, "הסופים הם הרבה יותר משותפים טקטיים של המערב: יש להם פוטנציאל להיות התקווה הגדולה ביותר של פלורליסטיות ודמוקרטיה במדינות אסלאמיות." כמו כן, מספר ממשלות וארגונים תומכים בקידום של סופיות כאמצעי להיאבק במגמות בלתי סובלניות ואלימות באסלאם.[9] לדוגמה, ממשלות סין ורוסיה[10] תומכות באופן גלוי בסופיות כדרך הטובה ביותר להגנה נגד חתרנות אסלאמית. ממשלת בריטניה, במיוחד לאחר פגועי הטרור ב-5 ביולי 2005, תמכה בקבוצות סופיות בקרב שלה נגד קיצונים אסלאמיים. מכון מחקר ראנד הידוע ובעל ההשפעה, הוציא דו"ח חשוב בשם "בנית רשתות מוסלמיות מתונות," הדוחק בממשלת ארצות הברית לחזק קבוצות מוסלמיות המתנגדות לקיצוניות אסלאמית.[11] הדו"ח הדגיש את תפקיד הסופים כמוסלמים מסורתיים מתונים הפתוחים לשינוי, ולכן שותפים במאבק באלימות.[12][13] גם ארגוני חדשות כגון ה-BBC, ה-Economist והעיתון Boston Globe רואים בסופיות אמצעי להתמודד עם קיצונים מוסלמים אלימים.[14]
אידריס שאה קובע שלסופיות יש טבע אוניברסלי, וששורשיה קודמים לעליית האסלאם והנצרות.[15] הוא מצתת את סוהראוורדי, סופי פרסי מהמאה ה-12, שאמר "...[סופיות] הייתה צורת חוכמה מוכרת ומיושמת על ידי סדרה של חכמים, כולל החכם הקדום והמסטורי הרמס המיצרי.". הוא מפרש את השירה של אבן אל-פריד ש"מדגיש שסופיות נמצא גם מעבר וגם לפני מערכות הידע; ש'היין שלנו התקיים לפני הענב והגפן' (המדרשה והמערכת)...".[16] אך יש חוקרים הדוחים את טענותיו של שאה.[17] המגמות המודרניות של נאו-סופים בארצות מערביות מתירות לאנשים לא מוסלמים לקבל "הדרכה בדרך הסופית", דבר שמוסלמים רבים מתנגדים לו עקב התפיסה שאת הסופיות אפשר ללמוד רק במסגרת האסלאם.[18][19]
ראו גםעריכה
לקריאה נוספתעריכה
- יצחק יהודה גולדציהר, הרצאות על האסלאם (מגרמנית: י.י. ריבלין), ירושלים: מוסד ביאליק תשל"ח, עמודים 100–137
- שרה סבירי, הסופים: אנתולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, 2008
- אהרן ליש (עורך), "האסלאם, המרת דת, צופיות, תחייה ורפורמה", קובץ מאמרים לזכרו של נחמיה לבציון, מכון ון ליר והקיבוץ המאוחד, ירושלים, תשע"ב
- חוה לצרוס-יפה, אסלאם-יהדות - יהדות-אסלאם (עורך: מיכאל וינטר), הוצאת האוניברסיטה המשודרת, 2003, עמודים 80–96
קישורים חיצונייםעריכה
אתרים שונים בעבריתעריכה
- יואב קרני, המלחמה השקטה של האסלאם, באתר גלובס, 28 ביולי 2012
- מחול סופי (הקישור אינו פעיל, 16 ביולי 2017)
- מרגולין, ירון (5 באוקטובר 2010). "הדרווישים הרוקדים לכבודו של ג'לאל א-דין רומי". אורכב מ-המקור ב-2013-01-08.4
- עפרי אילני, הג'יהאד הגדול של הנפש, באתר הארץ, 16 באפריל 2008
יגאל מוסקו, רק אהבה: הצצה לזרם המסתורי של האסלאם, באתר mako, 2 בדצמבר 2017
אתרים שונים באנגליתעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ Idries Shah, The Way of the Sufi, E.P. Dutton, 1970, עמ' 13-16
- ^ Obadyah Maimonides, The Treatise of the Pool, Al-Maqala al-Hawdiyya, תרגום: Dr. Paul Fenton בעברית יוסף ינון פנטון, London:Octagon, 1981, עמ' 4-12,ISBN 90086087 1. (באנגלית עם טקסט מקור בערבית-יהודית)
- ^ Karimah Suwaydan 2014-11-10, "25. Monks and Islamic Sufism", Arab West Report, 25/5/2015
- ^ Islamic Research Foundation International, Inc., QUR'AN INSPIRES MODERN SCIENCE, http://www.irfi.org, 19 בנובמבר 2001
- ^ 5.0 5.1 Ron Geaves, Theodore Gabriel, Yvonne Haddad, Jane Idleman Smith, Islam and the West Post 9/11, Ashgate Publishing Ltd., פרק עמ' 67. (באנגלית)
- ^ Corbett, Rosemary R., . Making Moderate Islam: Sufism, Service, and the "Ground Zero Mosque" Controversy, Stanford University Press, 2016
- ^ Nasr, Seyyed Hossein Nasr, An Introduction to Islamic Cosmological Doctrines, SUNY Press, 1993, ISBN 9780791415153. (באנגלית)
- ^ Jamal Malik, John R. Hinnells, Sufism in the West, Sufism in the West, עמ' 25
- ^ Philip Jenkins, Mystical power, 25/1/2009
- ^ Tom Parfitt, The battle for the soul of Chechnya, 22 בנובמבר 2007
- ^ DELHI, LAHORE AND SEHWAN SHARIF, Of saints and sinners, The Economist, 18/12/2008
- ^ Sufi Orders, Pew Research Center, 25/9/2010
- ^ Angel Rabasa, Cheryl Benard, Lowell H. Schwartz, Peter Sickle., Building Moderate Muslim Networks, 2007
- ^ ALI ETERAZ, State-Sponsored Sufism, FP, 10/6/2009
- ^ Richard C.Munn, Review: The Sufis by Idries Shah, JSTOR: Journal of the American Oriental Society, Vol. 89 No.1 1969
- ^ Idries Shah, The Way of the Sufi, E.P. Dutton, 1970, עמ' 28-29
- ^ Annemarie Schimmel, Sufism, Encyclopedia Britannica, 1/8/2016
- ^ Sufism, Sufis, Sufi Orders, uga.edu, 13/8/2012
- ^ Idries Shah, The Sufis, Doubleday, 1964, ISBN 0-385-07966-4