מונטה קרלו מאסטרס

טורניר טניס

מונטה קרלו מאסטרס הוא טורניר טניס לגברים הנערך בעיירה רוקברון-קאפ-מרטן, צרפת, שסמוכה למונקו. האליפות היא חלק מסדרת טורנירי מאסטרס 1000 של הסבב העולמי לגברים (ATP Tour). הטורניר נערך מדי שנה בסביבות חודשים אפריל-מאי ומשוחק על מגרשי חימר.

מונטה קרלו מאסטרס
Monte Carlo Masters
הסבב העולמי לגברים (ATP)
מיקום רוקברון-קאפ-מרטן, צרפת
קטגוריה טורניר מאסטרס
משטח משטח חימר
הגרלה 56S / 28Q/ 24D
סך פרסים €4,273,775 (2017)
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אליפות מונטה קרלו לטניס הראשונה נערכה בשנת 1897, והפכה לטורניר "פתוח" ב-1969. לאורך השנים נחשב הטורניר ליוקרתי בסבב הגברים, בדרך כלל בסדרת הטורנירים השנייה בחשיבותה לאחר ארבעת הגראנד סלאמים.[1]

החל משנת 2009, הפך מונטה קרלו ליחיד מבין תשעת טורנירי המאסטרס שבו לא מחויבים הטניסאים בסבב ה-ATP לשחק.[2] עם זאת, רוב השחקנים המובילים עודם בוחרים להשתתף באליפות, בשל הניקוד הגבוה והפרסים הכספיים הנכבדים בהם ניתן לזכות.

רפאל נדאל זכה בתואר שמונה פעמים ברציפות בין השנים 2005 ו-2012, והוא השחקן היחיד שזכה בשמונה תארים רצופים בטורניר כלשהו בסבב. בשנת 2017, בגמר ה-11 שלו מול אלברט ראמוס ויניולאס, הוא זכה בתואר העשירי שלו במונטה קרלו, שיא ב"עידן פתוח".[3] שנה לאחר מכן, נדאל שיפר שיא זה ל-11 זכיות כאשר ניצח בגמר 2018 את קיי נישיקורי.[4]

פורמט

עריכה

בטורניר היחידים משחקים 56 טניסאים בשיטת נוק-אאוט של שישה סיבובים, כאשר מבין 56 השחקנים 16 מדורגים (ולכן לא יכולים לפגוש אחד את השני עד לשמינית הגמר). שמונת המדורגים הראשונים מתחילים ישירות בסיבוב השני. בדומה, טורניר הזוגות כולל 24 צמדים המשחקים חמישה סיבובים, וארבעת הזוגות המדורגים ראשונים מתחילים בסיבוב השני.

הטורניר משוחק על מגרשי חימר בקאנטרי קלאב מונטה קרלו שבעיירה רוקברון-קאפ-מרטן, שלמרות שמו אינו נמצא במונטה קרלו ואף לא במונקו. המשחקים נערכים בשני אצטדיונים, מגרש הנסיכים (Court des Princes) המשני ומגרש רנייה השלישי (Court Rainier III) המרכזי, בו 10,200 מושבים.[5][6]

רשימת זוכים

עריכה

בטורניר היחידים החל מ-1969, תחילת העידן הפתוח:[7]

שנה מנצח מקום שני תוצאה
1969 הולנד  טום אוקר אוסטרליה  ג'ון ניוקומב 8–10, 6–1, 7–5, 6–3
1970 יוגוסלביה  ז'ליקו פרנולוביץ' ספרד  מנואל אורנטס 6–4, 6–3, 6–3
1971 רומניה  איליה נסטסה הולנד  טום אוקר 3–6, 8–6, 6–1, 6–1
1972 רומניה  איליה נסטסה (2) צ'כוסלובקיה  פרנטישק פאלה 6–1, 6–0, 6–3
1973 רומניה  איליה נסטסה (3) שוודיה  ביורן בורג 6–4, 6–1, 6–2
1974 רודזיה  אנדרו פטיסון רומניה  איליה נסטסה 5–7, 6–3, 6–4
1975 ספרד  מנואל אורנטס דרום אפריקה  בוב יואיט 6–2, 6–4
1976 ארגנטינה  גיז'רמו וילאס פולין  ווייצ'ך פיבאק 6–1, 6–1, 6–4
1977 שוודיה  ביורן בורג איטליה  קוראדו ברצוטי 6–3, 7–5, 6–0
1978 מקסיקו  ראול רמירס צ'כוסלובקיה  תומאש שמיד 6–3, 6–3, 6–4
1979 שוודיה  ביורן בורג (2) ארצות הברית  ויטאס גרולייטיס 6–2, 6–1, 6–3
1980 שוודיה  ביורן בורג (3) ארגנטינה  גיז'רמו וילאס 6–1, 6–0, 6–2
1981 אין זוכה ארצות הברית  ג'ימי קונורס
ארגנטינה  גיז'רמו וילאס
המשחק בוטל בתוצאה 5-5 בגלל גשם
1982 ארגנטינה  גיז'רמו וילאס (2) צ'כוסלובקיה  איוואן לנדל 6–1, 7–6, 6–3
1983 שוודיה  מאטס וילאנדר ארצות הברית  מל פרסל 6–1, 6–2, 6–3
1984 שוודיה  הנריק סונדסטרום שוודיה  מאטס וילאנדר 6–3, 7–5, 6–2
1985 צ'כוסלובקיה  איוואן לנדל שוודיה  מאטס וילאנדר 6–1, 6–3, 4–6, 6–4
1986 שוודיה  יואקים ניסטרום צרפת  יאניק נואה 6–3, 6–2
1987 שוודיה  מאטס וילאנדר (2) ארצות הברית  ג'ימי אריאס 4–6, 7–5, 6–1, 6–3
1988 צ'כוסלובקיה  איוואן לנדל (2) ארגנטינה  מרטין חאיטה 5–7, 6–4, 7–5, 6–3
1989 ארגנטינה  אלברטו מנסיני גרמניה המערבית  בוריס בקר 7–5, 2–6, 7–6, 7–5
1990 ברית המועצות  אנדריי צ'סנוקוב אוסטריה  תומאס מוסטר 7–5, 6–3, 6–3
1991 ספרד  סרז'י ברוגרה גרמניה  בוריס בקר 5–7, 6–4, 7–6(8–6), 7–6(7–4)
1992 אוסטריה  תומאס מוסטר ארצות הברית  אארון קריקסטיין 6–3, 6–1, 6–3
1993 ספרד  סרז'י ברוגרה (2) צרפת  סדריק פיולין 7–6(7–2), 6–0
1994 אוקראינה  אנדריי מדבדב ספרד  סרז'י ברוגרה 7–5, 6–1, 6–3
1995 אוסטריה  תומאס מוסטר (2) גרמניה  בוריס בקר 4–6, 5–7, 6–1, 7–6(8–6), 6–0
1996 אוסטריה  תומאס מוסטר (3) ספרד  אלברט קוסטה 6–3, 5–7, 4–6, 6–3, 6–2
1997 צ'ילה  מרסלו ריוס ספרד  אלכס קורצ'ה 6–4, 6–3, 6–3
1998 ספרד  קרלוס מויה צרפת  סדריק פיולין 6–3, 6–0, 7–5
1999 ברזיל  גוסטבו קוורטן צ'ילה  מרסלו ריוס פרישה במצב 6–4, 2–1
2000 צרפת  סדריק פיולין סלובקיה  דומיניק הרבטי 6–4, 7–6(7–3), 7–6(8–6)
2001 ברזיל  גוסטבו קוורטן (2) מרוקו  הישאם אראזי 6–3, 6–2, 6–4
2002 ספרד  חואן קרלוס פררו ספרד  קרלוס מויה 7–5, 6–3, 6–4
2003 ספרד  חואן קרלוס פררו (2) ארגנטינה  גיז'רמו קוריה 6–2, 6–2
2004 ארגנטינה  גיז'רמו קוריה גרמניה  ריינר שיטלר 6–2, 6–1, 6–3
2005 ספרד  רפאל נדאל ארגנטינה  גיז'רמו קוריה 6–3, 6–1, 0–6, 7–5
2006 ספרד  רפאל נדאל (2) שווייץ  רוג'ר פדרר 6–2, 6–7(2–7), 6–3, 7–6(7–5)
2007 ספרד  רפאל נדאל (3) שווייץ  רוג'ר פדרר 6–4, 6–4
2008 ספרד  רפאל נדאל (4) שווייץ  רוג'ר פדרר 7–5, 7–5
2009 ספרד  רפאל נדאל (5) סרביה  נובאק ג'וקוביץ' 6–3, 2–6, 6–1
2010 ספרד  רפאל נדאל (6) ספרד  פרננדו ורדאסקו 6–0, 6–1
2011 ספרד  רפאל נדאל (7) ספרד  דויד פרר 6–4, 7–5
2012 ספרד  רפאל נדאל (8) סרביה  נובאק ג'וקוביץ' 6–3, 6–1
2013 סרביה  נובאק ג'וקוביץ' ספרד  רפאל נדאל 6–2, 7–6(7–1)
2014 שווייץ  סטאן ואוורינקה שווייץ  רוג'ר פדרר 4–6, 7–6(7–5), 6–2
2015 סרביה  נובאק ג'וקוביץ' (2) צ'כיה  תומאש ברדיך 7–5, 4–6, 6–3
2016 ספרד  רפאל נדאל (9) צרפת  גאל מונפיס 7–5, 5–7, 6–0
2017 ספרד  רפאל נדאל (10) ספרד  אלברט ראמוס ויניולאס 6–1, 6–3
2018 ספרד  רפאל נדאל (11) יפן  קיי נישיקורי 6–3, 6–2
2019 איטליה  פאביו פוניני סרביה  דושאן לאיוביץ' 6–3, 6–4
2020 לא התקיים עקב מגפת הקורונה
2021 יוון  סטפנוס ציציפס רוסיה  אנדריי רובליוב 6–3, 6–3
2022 יוון  סטפנוס ציציפס (2) ספרד  אלחנדרו דוידוביץ' פוקינה 3−6, 7–6(7–3)
2023 רוסיה  אנדריי רובליוב דנמרק  הולגר רונה 7−5, 2−6, 5−7
2024 יוון  סטפנוס ציציפס (3) נורווגיה  קספר רוד 1-6, 4-6

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מונטה קרלו מאסטרס בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה