מונטניזם היא כת אשר פרשה מהנצרות במאה ה-2. כת זו קרויה על שם מחולל ונביא התנועה מונטנוס מפריגיה. מונטנוס שמוצאו באסיה הקטנה, היה כנראה כהן במקדש פגאני מקומי לפני התנצרותו. הוא החל את פעילותו בשנת 156 או 172, ובמהלך טקס התנצרותו חווה חוויה מיסטית והכריז על עצמו כ"פרקליט".

מאמיני המונטניזם האמינו כי רוח הקודש - "הפרקליט", היא "רוח האמת" הנזכרת בבשורה על-פי יוחנן, אותה הבטיח ישו לשלוח אחרי מותו. רוח הקודש הזו מתגלה בנבואותיו של מונטנוס ושל שתי נביאות שניבאו עמו, פריסקילה ומכסימיליה. נבואות אלו נאספו על ידי מאמיניהם ואוסף זה נחשב לקדוש, ורק קטעים אחדים ממנו נשתמרו בכתביהם של מתנגדי המונטניזם.

בדומה לתנועות נוצריות רבות אחרות, ציפו מאמיני המונטניזם לבוא אחרית הימים וכן שירושלים של מעלה תרד מהשמיים, לפי אמונתם, על יד פפוזה(אנ') שבפריגיה. המונטניזם הטיף לתיקון המידות, להחמרת הצומות ולאיסור נישואין בשנית. כמו כן דרש המונטניזם שכל נוצרי יקבל על עצמו סבל ומיתה כאשר נרדפו הנוצרים.

המונטניזם תבע את תיקון סדרי הכנסייה, תקף את מוסדות הכנסייה המקובלים וערער על סמכות הבישופים. מרכז התנועה היה בפפוזה ומשם התפשטה לכיוון מערב והגיע עד רומא, צפון אפריקה וצרפת. אחד ממאמיני המונטניזם בצפון אפריקה הוא הסופר הנוצרי טרטוליאנוס, אשר כתביו משמשים עדות חשובה למונטניזם.

הכנסייה הרשמית והאפיפיור יצאו כנגד המונטניזם ובשנת 177 נערך כינוס מיוחד שהכריז על החרמת הכת. המונטניזם התקיים כ-200 שנה וייתכן כי עד המאה ה-4 נשארו קבוצות קטנות של מונטניסטים.

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  ערך זה הוא קצרמר בנושא נצרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.