מוסקט שרלוויל
מוסקט שרלוויל (באנגלית: Charleville Musket, בצרפתית: fusil Modèle 1777) היה רובה מוסקט תקני של חיל רגלים של צבא צרפת הוא ירה כדור בקוטר 0.69. הוא יוצר בשנת 1717 והייצור נמשך עד עד ל-1840, הרובה שימש את הצבא הצרפתי וכן את צבאות הקונפדרציה של הריין, הרפובליקה ההלנית הראשונה, קונפדרציית המדינות של אמריקה, ממלכת אירלנד, צבא ארצות הברית ושבטים ילידיים שונים באמריקה הצפונית לאורך המאה ה-18, עם זאת, הוא עדיין היה בשימוש מוגבל בסכסוכים עד אמצע המאה ה-19 (כגון מלחמת קרים).
.jpg){kind=small} | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מודל נשק  |
| מדינה מייצרת |
שרלוויל-מזייר |
| תקופת השימוש |
1717–1840 (כ־123 שנים) |
| מלחמות |
מלחמת הירושה האוסטרית |
| יחידות שיוצרו |
150,000 |
  | |
היסטוריה
עריכהלאורך המאה ה-17 יוצרו מוסקטים בעלי מנגנון הצתת חלמיש במגוון רחב של דגמים. בשנת 1717, תוכנן ויוצר מוסקט מנגנון חלמיש לחיל הרגלים הצרפתי. רובה זה הפך למוסקט סטנדרטי הראשון שהונפק לכל החיילים הצרפתיים. מוסקטים אלה נודעו מאוחר יותר כ"מוסקטים של צ'רלוויל", על שם הארסנלים שייצרו אותם לפי תוכניות ומפרטים שנקבעו על ידי צבא הכתר. אף על פי שמבחינה טכנית השם איננו מדויק, בצרפת הרובה קיבל את השם "רובה מודל 1777" השימוש בשם שרלוויל מתוארך למלחמת העצמאות של ארצות הברית, כאשר החיילים האמריקאים התייחסו לכל דגמי המוסקטים כאל "שרלוויל". העיצוב של ההמוסקט שרלוויל שוכלל מספר פעמים במהלך חיי השירות שלו. דגמים מאוחרים יותר של מוסקטים של שרלוויל נשארו בשירות עד 1840, כאשר מערכות הצתת הקשה הפכו את מנגנון החלמיש למיושן.
תכונות הרובה
עריכהלמוסקט שרלוויל היה קנה חלק. אחת הסיבות להעדפת קנה חלק על קנה חרוק הייתה אמינות כלי הנשק המשתמשים באבק שריפה שחור שהיה משאיר משקעים של אפר ואבק שריפה שלא הוצת בקנה ובמכלולים, הצטברות זאת לא אפשרה לכלי נשק הנטענים מהלוע לקבל קליעים הקנה חרוק שסליליו נסתמו ממשקעי ירי. הטווח הארוך יותר והדיוק הטוב יותר של רובים בעלי קנה חרוק נחשבו גם לבעלי ערך מועט בשדה קרב שהוסתר במהירות על ידי עשן אבקה שחורה. כמו כל מוסקטים בעלי קנה חלק גם מוסקט שרלוויל היה מדויק רק למרחק של כ-200 יארד מול טור של גברים, או שמונים עד מאה יארד מול מטרה בגודל אדם. הקנה של מוסקט שרלוויל היה בקליבר 0.69 אינץ' (17.5 מ"מ) קטן יותר מהמתחרה העיקרית שלו, הבראון בס בקליבר 0.75 אינץ' שיוצרה על ידי הבריטים. קוטר הקליע הקטן יותר נבחר בכוונה כדי להפחית משקל בשטח, אך עדיין היה לו מספיק מסה כדי להיות יעיל כתחמושת צבאית. הקת של המוסקט הייתה עשויה בדרך כלל מאגוז. קצב האש היה תלוי במיומנות של החייל, שהיה בדרך כלל כשלוש יריות בדקה. הקנה של השרלוויל הוחזק במקומו על ידי שלוש טבעות מתכת. התחמיש של מוסקט שרלוויל הוטען דרך הקנה והשתמשו במנגנון מצת חלמיש בדרך כלל הם ירו בכדור עגול, אבל יכלו לירות תחמושת אחרת כמו באקשוט (Shot (pellet)) או באק אנד בול (Buck and ball).
רובי מוסקט שימשו טקטיקות של הפעלת חיל רגלים השונות מהנהוג במלחמות של המאה העשרים והעשרים ואחת. בקרבות של המאה ה־18 מבנים צפופים של מוסקטרים פעלו לפי פקודה וכגוף אחד, החיילים היו יורים מטחים מבוקרים בפקודה נגד תצורות צפופות של האויב, טקטיקה זו העצימה את יתרונות הנשק החם והפחיתה את חסרונות המוסקטים שסבלו מחוסר דיוק בטווחים קצרים יחסית וקצב אש נמוך בעיות שהוחרפו בגלל החוסר הכללי באימוני קליעה בקרב חיילי הרגלים של התקופה. אולם החל ממלחמות העצמאות הצרפתיות והלאה החל הצבא הצרפתי להשתמש בטקטיקה של חיל רגלים קל המתמרן בשקה הקרב בקנה מידה גדול. וכך שימש שרלוויל באופן קבוע גם לירי על ידי חוליות קטנות, יחידות תקיפה קטנות וחיילים בודדים שירו מאחורי מחסה. למרות חוסר הדיוק היחסי של המוסקט, חיילי הרגלים הצרפתים, במיוחד מערך יחידות שאסר (chasseurs) התחלקו ליחידות חיל רגלים קלות שאסר אה פיֶיה (chasseurs à pied), יחידות פרשים קלות שאסור אה שבאל (chasseurs à cheval) ויחידות הרריות שאסר אלפן שהתבססו על תנועה מהירה בשדה הקרב והשתמשו בטקטיקות של איגופים ולחימה מצומצמת עם תקיפות מדויקות בנקודות תורפה של קו האויב.
הכידון רובה גם מילא תפקיד חשוב בלוחמה בעידן המוסקטים בניגוד למוניטין שלו במאה העשרים כנשק של מוצא אחרון. בהתחשב בתהליך הטעינה האיטי של רובי טעינת לוע, גדר של כידונים סיפקה הגנה חיונית למוסקטרים מפני התקפה מהירה של פרשים בשטח הפתוח. קצב האש הנמוך הזה גם אפשר ליחידות חיל רגלים של האויב להתקרב לעיתים קרובות למרחק של קרב פנים אל פנים, שימוש נוסף של תקיפות עם כידוני רובה היה בעת התקפה על מערכי הכנה של אויב שכבר ספג את מכות האש מהכוחות התוקפים. ה-שרלוויל מילא אפוא תפקיד כפול בשדה הקרב, כנשק חם אך גם רומח בקרב פנים אל פנים. השימוש המיועד הזה כרומח מאולתר הכתיב את האורך והמשקל הכללי של השרלוויל. קנה קצר ישאיר את המשתמש שלו בעמדת נחיתות בקרב ומאידך הרובה גם צריך להיות מספיק יציב כדי לשמש כמו רומח או אפילו אלה, תוך שהוא נשאר קל מספיק כדי להיות יעיל ונוח בשימוש על ידי חיילי הרגלים.
דגמים
עריכה 
דגם 1717
עריכהלאחר עיצובי מוסקט רבים בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18, הכניס הצבא הצרפתי לשימוש את מוסקט מודל 1717. דגם זה היה הבסיס לרוב מאפייני העיצוב שיהיו משותפים לכל הדגמים הבאים, כגון כקנה קליבר .69, אורך קנה של 60 אינץ' (1,500 מ"מ) ומשקל של תשעה עד עשרה פאונד (4.1 עד 4.5 ק"ג). הדגם 1717 גם כלל את הקנה החלק והמנגנון הירי של הצתת חלמיש. בניגוד לדגמים מאוחרים יותר, לדגם 1717 היה הקנה ממוסמר לגוף בדומה לבראון בס הבריטית. לדגם 1717 היה קנה בגודל 46 אינץ' (1,200 מ"מ), בסך הכל יוצרו 48,000 מוסקטים מדגם 1717.[1]
דגם 1728
עריכהדגם 1728 החליף את הקנה המוצמד במסמור לקנה המוחזק במקומה על ידי שלוש טבעות מתכת, שיהפכו לסטנדרט בכל המוסקטים של שרלוויל הבאים. עיצוב רצועת הקנה לא רק היה קל יותר לפירוק לצורך ניקוי, אלא גם היה יציב יותר, מה שהיה שיקול חשוב בלחימה עם כידון רובה. מנגנון ההצתה עודכן גם הוא לפלדה עם שיפורים קלים בעיצוב המנגנון עצמו. השינויים בשנות ה-40 כללו שימוש סטנדרטי במוט פלדה לדחיסת הכדור אל מטען ההודף ב-1741, ולאחר 1746. שינויים קלים אחרים נעשו גם במהלך חיי הייצור של דגם 1728. גרסאות מתוקנות אלו נחשבות בדרך כלל לווריאציות מינוריות לדגם 1728, ואינן נחשבות בדרך כלל לדגם נפרד ומובחן. בסך הכל יוצרו 375,000 מוסקטים מדגם 1728.[1]
דגם 1763
עריכהלאחר מלחמת שבע השנים עוצב מחדש מוסק ט השרלוויל החי"ר הצרפתי, והביא לדגם 1763. הקנה קוצר מ-46 ל-44 אינץ' (1,200 עד 1,100 מ"מ) ופקק קצה הקנה המתומן שאפיין את הדגמים קודמים הוחלף בעיצוב מעוגל יותר. קת "רגל הפרה" הייחודית של הקנה שונה עם עיצוב הרבה יותר מיושר. החוטר עוצב מחדש עם קצה בצורת חצוצרה. אף על פי שהאורך היה קצר יותר, דגם 1763 תוכנן להיות כבד וחזק יותר, ומשקלו היה יותר מעשרה פאונד. בסך הכל יוצרו 88,000 מוסקטים מדגם 1763.[1]
דגם 1766
עריכההעיצוב של דגם 1763 התגלה כמעט כבד מדי, ולכן בשנת 1766 העיצוב של מוסקט נועד לשנות את המשקל דפנות הקנה והקת הפכו דקות יותר ומכסה הברזל הארוך של הדגם 1763 הוחלף בקפיץ סיכות מתחת לקצה הקנה . גם החוטר בצורת חצוצרה של דגם 1763 נזנח לטובת מוט עם קצה קל יותר בצורת כפתור. אף על פי שבדרך כלל נחשב לדגם נפרד, דגם 1766 כונה לעיתים קרובות כמוסק " דגם 1763 קל". בסך הכל יוצרו 140,000 מוסקטים מדגם 1766.[1]
מודל 1777
עריכהמודל 1777 היה המתקדם ביותר והנפוץ ביותר בכל דגמי המוסקט ששימשו תחת השם שרלוויל. בדגם זה נעשה שינוי בצורת הקת עם משענת לחי חתוכה בצד הפנימי. הדגם 1777 הציג גם שיפורים שונים במנגנון ההצתה ומגן הדק שונה. דגם זה מפורסם מאחר ששימש לא רק במלחמות ביבשת אירופה אלא גם במהלך מלחמת העצמאות האמריקאית. הרובה שימש שימש בדרך כלל חיילים צרפתים ששירתו על אדמת אמריקה, כמו אלה בפיקודו של הגנרל רושאמבו. בעוד חיילים אמריקאים היו חמושים במוסקטים מוקדמים יותר מדגם 1763 ו-1766.[1]
לקריאה נוספת
עריכה- Stuart ReidThe Flintlock Musket: Brown Bess and Charleville 1715–1865 Bloomsbury Publishing, 2016 ISBN 1472810961
