מועצת לונדון רבתי

מועצת לונדון רבתי (באנגלית: Greater London Council או בקיצור GLC) הייתה רשות הממשל המקומי שניהלה את אזור לונדון רבתי בין השנים 1965–1986. המועצה החליפה את מועצת מחוז לונדון שקדמה לה (ואשר ניהלה את מחוז לונדון - מחוז הקטן בצורה משמעותית מאזור לונדון רבתי).

מועצת לונדון רבתי
Greater London Council

סמל המועצה
בניין המחוז - מקום מושב המועצה
בניין המחוז - מקום מושב המועצה
מידע כללי
מדינה	הממלכה המאוחדת
תחום שיפוט	לונדון רבתי
סוכנות בת	London Transport Executive
תאריך הקמה	1 באפריל 1965
תאריך פירוק	31 במרץ 1986
סוכנות מחליפה	רשות לונדון רבתי

הקמת המועצה

מאז שנת 1934 הייתה למפלגת הלייבור שליטה במועצת מחוז לונדון. שליטה זו יצרה קשיים רבים לשמרנים אשר שלטו בממשלת בריטניה בשנות ה-50 של המאה ה-20. מאחר שמועצת מחוז לונדון נבחרה על ידי מצביעי אזור לונדון הפנימית אשר תמכו ברובם במפלגת הלייבור, החליטה הממשלה השמרנית להגדיל את אזור הבחירה כך שיכסה את אזור לונדון רבתי.

ועדה מלכותית שמונתה בשנת 1957, ובראשה עמד סר אדווין הרברט הגישה לממשלת בריטניה בשנת 1960 דו"ח הממליץ על יצירת 52 רבעים חדשים ללונדון. הוועדה הציעה להחליף את מועצת מחוז לונדון ברשות מרכזית חלשה יותר אשר תהא אחראית על תחבורה ציבורית, בניית דרכים, קביעת שימושי קרקע ופיתוח עירוני - ותו לא.

המלצות אלה התקבלו בחלקן - מספר הרבעים הופחת ל-32 במקום 52, והאזור החדש איחד לתוכו את מחוז לונדון, מרבית מחוז מידלסקס וחלקים מהמחוזות אסקס, קנט, סארי וחלק קטן מהרטפורדשייר, מהמחוז הכפרי של קרוידון, המחוז הכפרי של איסט האם והמחוז הכפרי של ווסט האם.

ערי הסביבה התנגדו לאיחוד עם לונדון, חלקן בהצלחה (המחוז העירוני סאנבורי שעל התמזה, המחוז העירוני סטיינז, והמחוז העירוני פוטרז באר ממחוז מידלסקס שחששו מגידול במיסוי העירוני), וחלק בלא הצלחה (אפסון ואיוול, קייטרהאם, וורלינגהאם, אשר ווייברידג' שהפכו לחלק מלונדון רבתי).

סמכויות המועצה

המועצה הייתה אחראית על שירותים ציבוריים הנוגעים לכלל אזור לונדון רבתי ובהם: שירותי כיבוי האש, שירותים לשעת חירום, שירותי פינוי אשפה ומניעת הצפות. סמכויות שונות התחלקו בין המועצה לבין רובעי לונדון השונים ובהם: בניית דרכים, תכנון עירוני ושירותי פנאי ונופש.

המועצה קיבלה בשנת 1970 את הסמכויות בנושא תחבורה מהנהלת התחבורה של לונדון (London Transport Board). סמכויות אלה הועברו בשנת 1984 לרשות התחבורה האזורית של לונדון.

על פי החוק משנת 1963 הייתה המועצה אחראית ליצירת תוכנית פיתוח לאזור לונדון רבתי. תוכנית זו הביאה לחקירה רשמית של פעילות המועצה בשנים 1970–1972.

שליטה פוליטית במועצה

אולם המועצה. מבט מכיוון ספסלי הרוב לספסלי המיעוט

הבחירות הראשונות למועצת לונדון רבתי נערכו ב-9 באפריל 1964. הנציגים נבחרו בכל אחד ואחד מרובעי לונדון. הרכב המועצה הנבחרת כלל 64 חברים ממפלגת הלייבור ו-36 מהמפלגה השמרנית. הנציג מטעם הלייבור ביל פיסק הפך למנהיג הרוב במועצה.

בבחירות 1967 בשל אי שביעות הרצון בציבור ממשלת בריטניה, זכו השמרנים ב-82 מושבים ואילו הלייבור ירד ל-18 מושבים. בבחירות 1970 שבו השמרנים להיות מפלגת הרוב במועצה.

בבחירות 1972 שונתה שיטת הבחירה, והוארכה כהונת חברי המועצה ל-4 שנות כהונה. בבחירות 1973 זכתה מפלגת הלייבור ב-57 מושבים במועצה, והשמרנים ב-33 מושבים. המפלגה הליברלית זכתה בשני מושבים במועצה.

משבר הנפט של 1974, האינפלציה הגדולה שלאחריו, וחובות המועצה בשווי של 1,600 מיליארד ליש"ט הביאו להעלאת מיסים עירוניים לפני בחירות 1977 ולקיצוצים בתקציב. צעדים אלה הביאו לפילוג במפלגת הלייבור ולהקמת מפלגת שמאל חדשה על ידי קו ליווינגסטון בעל ההשקפות הסוציאליות.

בבחירות מאי 1977 זכו השמרנים ב-64 מושבים במועצה, ומפלגת הלייבור זכתה ב-28 מושבים. הוראס קאטלר, נציג הרוב, קיצץ בתקציב המועצה ומכר נכסים רבים על מנת לצמצם את חובות המועצה. צעדים אלו הביאו לחיזוקו של ליווינגסטון. בבחירות 1981 עמד בראש מפלגת הלייבור הלורד אנדרו מקינטוש אולם יומיים לאחר הבחירות בהן זכתה מפלגת הלייבור, הדיח ליווינגסטון את מקינטוש מרשות המפלגה במועצה, והפך למנהיג הרוב במועצה.

ביטול המועצה

התוכניות החברתיות השונות שקידם ליווינגסטון, היו לצנינים בעיני ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר, חברת המפלגה השמרנית והביאו למחלוקות גלויות בין המועצה לבין ממשלת בריטניה. ליווינגסטון תקף באופן רציף את הממשלה בפעולותיו: כגון פרסום נתוני האבטלה בעיר על לוחות המודעות של בניין המחוז הסמוך לפרלמנט הבריטי, הורדת מחירי כרטיסי הרכבת התחתית של לונדון והאוטובסים בלונדון בטענה שהממשלה לא דואגת לשכבות הנמוכות, וכן פתיחה בדיאלוג עם מנהיג השין פיין גרי אדמס, והקמת פסל לכבוד נלסון מנדלה - שניהם שהוגדרו על ידי ממשלת בריטניה באותה עת כטרוריסטים.

בשנת 1983 החליטה ממשלת בריטניה על ביטול המועצה בטענה כי היא אינה יעילה ומיותרת, וכי ניתן להעביר את מלוא תפקידיה לידי הרבעים השונים. נייר לבן בשם "Streamlining the cities" פירט את הצעת הממשלה. נייר לבן זה ספג ביקורת רבה בטענה שהצעד הוא פוליטי ולא מקצועי.

חוק השלטון המקומי 1985 ביטל את המועצה ועבר על חודו של קול בשל התנגדות האופוזיציה. החוק קבע כי מועצת לונדון רבתי תפוזר ב-21 במרץ 1986. חודשי החסד שניתנו למועצה נועדו על מנת לאפשר ל-22,000 עובדי המועצה למצוא עבודה ברבעים השונים. נכסי המועצה נמכרו, ובניין המחוז נמכר לחברת בידור יפנית אשר הקימה במקום מוזיאונים ואת האקווריום של לונדון.

החלפת המועצה

עם ביטול המועצה הועברו מרבית סמכויותיה למועצות המקומיות של הרבעים השונים של לונדון. חלק מהסמכויות (כגון הטיפול בכיבוי השריפות בעיר) הועבר לרשויות ממשלתיות. ביקורת ציבורית רבה הופנתה כנגד צעד זה, שכן במקום רשות מרכזית אחת פעלו למעלה מ-100 רשויות שונות ברחבי העיר - עובדה שיצרה תוהו ובוהו תכנוני בשל היעדר התיאום בין הגופים ועודף הבירוקרטיה.

בשנת 1997 עלתה לשלטון מפלגת הלייבור בראשות טוני בלייר. במסגרת מצע הבחירות של המפלגה, זו התחייבה להקים מחדש שלטון מרכזי באזור לונדון רבתי. בעקבות משאל עם שנערך בלונדון רבתי בשנת 1999 הוחלט על הקמת רשות לונדון רבתי בראשה יעמוד ראש עיר.

הרשות הוקמה בשנת 2000 במבנה שונה מזה של מועצת לונדון רבתי. בראש הרשות עומד ראש העיר, והרשות כוללת את אספת לונדון - גוף המבקר את פעולות ראש העיר.

לאחר בחירתו של קן ליווינגסטון לראשות העיר, החל ליווינגסטון את נאום הניצחון שלו במילים: "כפי שאמרתי לפני שהפריעו לי בבוטות לפני 14 שנים...".

מנהיגי מועצת לונדון רבתי

• ביל פיסק 1964-67
• דזמונד פלאמר 1967-73
• סר רג' גודווין 1973-77
• סר הוראס קאטלר 1977-81
• הברון אנדרו מקינטוש מאי 1981
• קן ליווינגסטון 1981-84
• ג'ון וילסון 1984
• קן ליווינגסטון 1984-86

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא מועצת לונדון רבתי בוויקישיתוף
• אוריה בר מאיר, התנגדות דואלית: המקרה של בחירות הביניים למועצת לונדון רבתי, 1984, לשם שינוי, ינואר 2024.