מור סטמארי
מור סטמארי (עד 1891 גוטליב,[1] בהונגרית: Szatmári Mór; יוז'פהאזה, 3 במאי 1858 – בודפשט, 29 בדצמבר 1931) היה עיתונאי יהודי-הונגרי, חבר האספה הלאומית ההונגרית (חבר פרלמנט) במשך כעשר שנים. בשל יהדותו וכתיבתו הבקורתית על המשטר הוא נכלל במלחמת העולם השנייה בצו הממשלתי של סופרים אסורים שיצירותיהם נאסרו להדפסה, להפצה ולקריאה, ולאיסור החזקתם אפילו בספריות ציבוריות, ודינן היה גריסתם (בדומה לשריפת הספרים בגרמניה הנאצית).
 | |||
| לידה |
3 במאי 1856 Iojib, רומניה  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
9 בדצמבר 1931 (בגיל 75) בודפשט, ממלכת הונגריה | ||
| מדינה |
הונגריה | ||
| מפלגה |
Party of Independence and '48 | ||
לא ניתן להדר קלט EasyTimeline: EasyTimeline 1.90
| |||
  | |||
קורות חייו
עריכהמור גוטליב נולד במשפחה יהודית כבנם של פרנץ גוטליב ושל פרל הינדי.[2] הוא השלים את לימודיו התיכוניים במחוז סטמאר ובנאג'ווארד. במקום האחרון זה הוא המשיך בלימודיו במשפטים ובמדע המדינה. סטמארי החל את דרכו כעיתונאי בעיתון "חירות" (Szabadság) בנאג'ווארד תחת השם הבדוי פלוטו. ב-1881 עבר לבודפשט והצטרף למערכת של העיתון "הסכמה" (Egyetértés) כראש המדור הפרלמנטרי. מ-1887 עד 1890, היה עוזר העורך של "הסכמה", לאחר מכן הפך לעובד בכיר של העיתון וכתב מאמרים רבים, במיוחד כאלה שהיו קשורים לפוליטיקה הפנימית בהונגריה (במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגרית). הוא היה חבר פעיל בלשכת הבונים החופשיים תא "דמוקרטיה", כמה מספריו יצאו לאור בסדרת ספרי הלשכה. גוטליב שינה את שם משפחתו לסטמארי ב-1891. מאוחר יותר (בין 1904 לבין 1913) הפך לעורך האחראי של העיתון היומי בשם "בודפשט", שהיה העיתון הרשמי של מפלגת העצמאות ההונגרית. הוא פרסם כמה מאמרים במגזין וילאג (Világ), כתב עת שנוצר ונתמך על ידי הבונים החופשיים. הוא לקח חלק גדול במאמצי העיתונאים להתארגן ונבחר למזכיר הכללי של אגודת הסופרים של בודפשט, ולאחר מכן הפך לסגן נשיא האגודה. הוא נבחר כחבר פרלמנט בפעם הראשונה לאחר בבחירות הכלליות של 1901 עם תוכנית עצמאות, לאחר שבוטל המנדט של הנציג לשעבר קלמן אורלי. בשנת 1905 נבחר מחדש כנציג מרגיטה (מחוז ביהר) וכך גם במהלך הבחירות הכלליות של 1906. הוא היה חבר בוועדת החסינות והעבודה בבית המחוקקים עד 2010. בנוסף לעיתונים הנ"ל, כתב גם עבור "מדיאר סלון".
אשתו הייתה לנקה הירש.[2] בנם ינה סטמארי היה עיתונאי ותסריטאי.
כתביו
עריכה- מינוי פקידי מינהל ציבורי (1881);
- נישואים אזרחיים (1894);
- החברה השוקעת (1896);
- נאומי הפרלמנט של פרנץ קושוט (1908);
- עשרים שנה של סערות פרלמנטריות (1928).
לקריאה נוספת
עריכה- לקסיקון ביוגרפי הונגרי II. עורכת ראשית אגנש קניירש. בודפשט: אקדמית. 716 משנת 1969.
- לקסיקון יהודי הונגרי. 1929. עורך פטר אויווארי. גישה מקוונת
- האלמנך הפרלמנטרי של שטורם 1906–1911 . עורך הנריק פאברו, יוזף אוילאקי. עמ' 1906. 223.
- יוז'ף סיניאי : חיים ויצירות של סופרים הונגרים. בודפשט: 1891-1914 . 451–452.
- יוז'ף פלטינוס: פשעי הבנייה החופשית. מהדורה רביעית. בודפשט, 1939-1938.
ראו גם
עריכה- אולם הדיוקנאות של מפלגת השמאל המאוחדת. בודפשט: דפוס Révai és Salamon .1905
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי חדש. עורך ראשי. לאסלו מרקו. בודפשט: מועדון הספר ההונגרי. 2007
קישורים חיצוניים
עריכה
- רשימת סופרים אסורים על פי הצו הממשלתי הראשי 10.800/1944. .M. E (בהונגרית)
- מור סטמארי באתר Arcanum
- מור סטמארי, ביוגרפיה באתר האוסטרי OBL (בגרמנית)
הערות שוליים
עריכה- ^ A Belügyminisztérium 1891. évi 22017. sz. rendelete. Névváltoztatási kimutatások 1891. év 4. oldal 9. sor.
- ^ 1 2 Budapest VI. kerületi állami halotti anyakönyv, 2586/1931.