לילה אלקורן
לילה אלקורן (באנגלית: Leelah Alcorn; 15 בנובמבר 1997 - 28 בדצמבר 2014) הייתה נערה טרנסג'נדרית, שגדלה בבית נוצרי שמרני באוהיו. בגיל 14 היא יצאה מהארון בפני הוריה קרלה ודאג אלקורן, שסירבו לקבל את זהותה המגדרית כאישה. כשמלאו לה 16 הם סירבו לבקשתה להתחיל התאמה מגדרית, במקום זאת הם שלחו אותה לטיפול המרה מבוסס נצרות, מתוך כוונה שהיא תקבל את המגדר שיוחס לה בלידתה. אחרי שהיא חשפה את משיכתה לגברים בפני כיתתה, הוריה הוציאו אותה מבית הספר ושללו ממנה את האפשרות להיכנס לרשתות חברתיות.
 | |
| לידה |
15 בנובמבר 1997 קינגס מילס, אוהיו |
|---|---|
| התאבדה |
28 בדצמבר 2014 (בגיל 17) לבנון, אוהיו |
| שם לידה |
Alcorn  |
| מדינה |
ארצות הברית |
| ידועה בשל | התאבדה בשל אי-קבלת מגדרה על ידי הוריה; בעקבות מותה הועברו חוקים על שמה שמוציאים טיפולי המרה מן החוק. |
| השכלה |
האקדמיה הווירטואלית של אוהיו |
  | |
חיים עריכה
לילה נולדה בנובמבר 1997 בקינג מילס, אוהיו, שבארצות הברית. היא הוגדרה כזכר בלידתה וניתן לה השם ג'ושוע ראיין אלקורן, בסופו של דבר היא דחתה את השם הזה, ובמכתב ההתאבדות שלה חתמה כ"(לילה) ג'וש אלקורן". היא הייתה אחת מבין מספר אחים. היא מתארת שגדלה בסביבה נוצרית שמרנית, ושהיא ומשפחתה השתייכו לכנסיית נורת'איסט של ישו בסינסינטי.
על פי מכתב ההתאבדות שלה, אלקורן הרגישה כ"בת הכלואה בגוף של בן" מאז גיל 4, ומגיל 14, כשלמדה על המונח, החלה להזדהות כנערה טרנסג'נדרית. על פי המכתב שלה היא סיפרה לאמה מיד, וזו הגיבה באופן רע מאוד, וטענה שזו רק תקופה ושאלוהים עשה אותה זכר, אז היא לעולם לא תוכל להיות אישה. אלקורן הצהירה שתגובה זו גרמה לה לשנוא את עצמה ושהיא פיתחה סוג של דיכאון. אמה שלחה אותה לטיפולי המרה נוצריים, אבל שם "רק קיבלתי עוד נוצרים שאמרו לי שאני אנוכית וטועה ושכדאי שאחפש עזרה אצל אלוהים". בגיל 16 היא ביקשה להתחיל טיפולים לשינוי מגדרי, אבל הוריה סירבו. "הרגשתי חסרת תקווה, שאני הולכת להראות כמו גבר בדראג כל שארית חיי. ביום הולדת 16 שלי, כשלא קיבלתי את הסכמת הורי להתחיל שינוי מגדרי, בכיתי עד שנרדמתי".
אלקורן חשפה את המשיכה שלה לגברים כשהייתה בת 16. היא האמינה שאם תזדהה כזכר הומו בשלב זה, זו תהיה אבן דרך ביציאה שלה מארון כטרנסית מאוחר יותר. על פי חברת ילדות, אלקורן קיבלה תגובות חיוביות בבית הספר, על אף שהוריה היו מזועזעים. במילותיה של אלקורן "הם הרגישו שאני תוקפת את הדימוי שלהם, ושאני בושה עבורם. הם רצו את הבן הנוצרי הקטן והמושלם שלהם, וזה בבירור לא מה שאני רציתי." הם הוציאו אותה מהתיכון, ורשמו אותה לכיתה י"א בבית ספר מקוון - האקדמיה הווירטואלית של אוהיו. על פי אלקורן, הוריה חסמו את הקשר שלה לעולם למשך חמישה חודשים כשהם מנעו ממנה גישה לרשתות חברתיות וצורות נוספות של תקשורת. בסופה של שנת הלימודים הם החזירו לה את הטלפון הנייד והרשו לה לחדש קשרים עם חבריה, אף על פי שבשלב זה מערכות היחסים שלה הפכו מרוחקות והיא המשיכה להרגיש מבודדת.
חודשיים לפני מותה, אלקורן חיפשה עזרה ברשת החברתית Reddit, כששאלה משתמשים האם היחס של הוריה נחשב התעללות בילדים. בReddit היא חשפה שאף על פי שהוריה מעולם לא התעללות בה פיזית, "הם תמיד דיברו אליה בטון ביקורתי ומזלזל" וש"היו אומרים דברים כמו 'אף פעם לא תהיי בת אמיתית' או 'מה אתה הולך לעשות, לזיין בנים?' או 'אלוהים הולך לשלוח אותך ישר לגיהנום'. זה גרם לי להרגיש נורא לגבי עצמי, הייתי נוצרייה בזמנו חשבתי שאלוהים שונא אותי ושלא מגיע לי להיות בחיים." בהמשך היא הסבירה "ניסיתי הכי חזק שיכולתי לעמוד בסטנדרטים שלהם ולהיות זכר סטרייט, אבל בסופו של דבר הבנתי שאני שונאת את הדת ואת ההורים שלי." באתר היא גם שיתפה שהיא מקבלת מינונים שהולכים וגדלים של נוגד הדיכאון פרוזק. בסופו של הפרסום באתר היא כתבה "בבקשה עזרו לי, אני לא יודעת מה לעשות ואני לא יכולה לעמוד בעוד הרבה מזה."
המחשב של אלקורן אותר ליד אתר ההתאבדות שלה. הוא הכיל שיחות ממספר ימים לפני ההתאבדות בהן היא מספרת שתכננה לקפוץ מהגשר שמשקיף על כביש 71 המחבר בין מדינות קנטאקי ואוהיו, אבל אז יצרה קשר עם קו תמיכה וכפי שסיפרה לחבר "בכתה בטירוף במשך כמה שעות כשדיברה עם מישהי שם".
מוות עריכה
לפני מותה ב-28 בדצמבר 2014, אלקורן תיזמנה שמכתב ההתאבדות שלה יפורסם ברשת החברתית טמבלר ב17:30. במכתב, היא ציינה את כוונתה לסיים את חייה:
"החלטתי שנמאס לי. אני אף פעם לא אצליח לעבור שינוי מגדרי מוצלח, אפילו אחרי שאני אעזוב את הבית. אני אף פעם לא אהיה מרוצה מאיך שאני נראית ונשמעת. אף פעם לא יהיו לי מספיק חברים. אף פעם לא תהיה לי מספיק אהבה. אני אף פעם לא אמצא גבר שיאהב אותי. אני אף פעם לא אהיה מאושרת. או שאני אחיה את שארית החיים שלי בתור גבר בודד שהיה רוצה להיות אישה, או שאני אחיה את החיים שלי בתור אישה עוד יותר בודדה ששונאת את עצמה. אין דרך לנצח. אין דרך לברוח. אני כבר עכשיו עצובה מספיק, אני לא צריכה שהחיים שלי יהיו עוד יותר גרועים. אנשים אומרים ״זה נהיה יותר טוב״ (it gets better), אבל זה לא נכון במקרה שלי. זה נהיה יותר רע. בכל יום המצב שלי נהיה יותר רע.
זה הסיכום של הדברים, בגלל זה אני רוצה להרוג את עצמי. אני מצטערת אם זאת לא סיבה מספיק טובה מבחינתכם, היא מספיק טובה מבחינתי."
היא הביעה את בקשתה שכל הרכוש והכסף שלה יתרמו לתנועות זכויות אזרח טרנסג׳נדריות ולקבוצות תמיכה טרנסג׳נדריות, וקראה לכך שנושאים הקשורים במגדר ילמדו בבתי ספר. המכתב הסתיים ב"למוות שלי צריכה להיות משמעות. המוות שלי צריך להיכלל במספר האנשים הטרנסג׳נדרים שהתאבדו השנה. אני רוצה שמישהו יסתכל על המספר הזה ויגיד ״זה ממש דפוק״ ויתקן את זה. תתקנו את החברה. בבקשה."
פוסט נוסף תחת הכותרת "סליחה" פורסם זמן קצר לאחר מכן. הוא הכיל התנצלות לחברייה הקרובים ואחיה, על הטראומה שההתאבדות שלה תגרום להם, אבל הכיל גם מסר להוריה "לכו להזדיין. אתם לא יכולים לשלוט באנשים ככה. זה דפוק." פתק התאבדות נוסף בכתב יד נמצא על מיטתה ובו נכתב "נמאס לי".
בבוקר המוקדם ב-28 בדצמבר המשטרה יידעה גורמי חדשות שהיא נפגעה בכביש 71 על ידי סמי-טריילר קצת לפני 2:30 בבוקר ליד היציאה לעיר לבנון. היא מתה במקום. מאמינים שאלקורן הלכה כשני קילומטרים מהבית של הורייה בקינג מיילז, אוהיו לפני שנפגעה. הכביש נסגר ליותר משעה אחרי התקרית. נהג המשאית לא נפגע בתקרית ולא הוגש נגדו כתב אישום.
בתוך 48 שעות מפרסום מכתב ההתאבדות היו לו 82,272 צפיות ועד לבוקר של 31 בדצמבר הוא שותף 200,000 פעמים. מכתב ההתאבדות נמחק מאוחר יותר כשהוריה של אלקורן ביקשו, והגישה לבלוג נחסמה לציבור. משפחתה של אלקורן החליטה לערוך את ההלוויה בפרטיות אחרי שקיבלה איומים. דווח שגופתה של אלקורן נשרפה. מחלקת השיטור של מדינת אוהיו השלימה את חקירתה בנוגע למותה של אלקורן ב-30 באפריל 2015, הם קבעו רשמית שזו הייתה התאבדות.
תגובות עריכה
ב-28 בדצמבר, אמה של אלקורן, קרלה ווד אלקורן, פרסמה הודעה פתוחה באתר פייסבוק: "הבן המתוק בן ה-16 שלי, ג'ושוע ראיין אלקורן, הלך הביתה לגן עדן הבוקר. הוא יצא לצעידת בוקר ונפגע על ידי משאית. תודה על ההודעות החמות והאכפתיות ששלחתם לכיוונו. בבקשה המשיכו לשמור אותנו בתפילותיכם."
מחוות טקסי זיכרון ואקטיביזם עריכה
יום לאחר פרסומו של מכתב התאבדותה של אלקורן, כריס סילבאך, חבר המועצה הראשון שמחוץ לארון בסינסינטי, שיתף את המכתב כחלק מהודעה בפייסבוק. בהודעה הוא ציין שהמוות שלה משקף כמה קשה להיות אדם טרנסג'נדר בארצות הברית. הפוסט שלו שותף מעל ל-4,700 פעמים והגביר את מודעות הציבור למקרה. עד 30 בדצמבר, מותה של אלקורן כבר משך תשומת לב בינלאומית. סיפורה דווח בחדשות מסביב לעולם וההאשטאג #LeelahAlcorn היה למוביל בטוויטר.
נערכו טקסי זיכרון רבים עבורה, בתיכון שלה, בפארק גודאיל בקולומבוס, במרכז לאמנויות קליפטון כשהאחרון נאלץ לעבור לתיאטרון וודוורד כדי שיתאים לקנה מידה גדול יתר. באירוע זה השתתפו מעל ל-600 תומכים.
טקסי זיכרון נוספים נערכו בלונדון, ניו יורק ווירג'יניה. צעדות לזכרה נערכו בוושינגטון די. סי. ואוקלנד.
מגוון טרנסג'נדרים מפורסמים הגיבו לאירוע. בהן ג'נט מוק, אנדריאה פג'יק ולברן קוקס. המוזיקאי ריי טורו הקדיש את שירו "For the Lost and Brave" לאלקורן. ג'יל סולאווי, כותבת הסדרה "טרנספרנט" הקדישה לאלקורן את פרס הגולדן גלובס בו זכתה עבור הסדרה הטובה ביותר. במהלך הראיון בו יצאה קייטלין ג'נר מהארון הטרנסי אלקורן הוזכרה בשמה ובמסר "תקנו את החברה, בבקשה".
חוק לילה עריכה
נוסדה קבוצת פייסבוק בשם "צדק עבור לילה אלקורן", בזמן שעצומה הקוראת ל"חוק לילה", איסור על טיפולי המרה בארצות הברית, נוצרה על ידי המכון הטרנסג'נדרי לזכויות אדם כדי להעלות מודעות על הנזקים הפסיכולוגים שנגרמים מפרקטיקה זו. עד 24 בינואר נאספו 330,009 חתימות, זו הייתה העצומה שגדלה הכי מהר באתר change.org נכון ל-2014.
ניסיון נוסף לדרוש שיחוקק "חוק לילה" הוצע ב-3 בינואר 2015. עד 30 בינואר נאספו בעצומה מעל 100,000 חתימות. בתגובה הנשיא ברק אובמה קרא לאיסור על טיפולי המרה לקטינים.
בדצמבר 2015 סינסינטי הייתה לעיר השנייה בארצות הברית, אחרי וושינגטון די. סי., לאסור לחלוטין טיפולי המרה. חבר המועצה כריס סילבאך ציין את התאבדותה של לילה כהשפעה על ההחלטה וציין ש"היא אתגרה אותנו לעשות שהמוות שלה ישנה, ואנחנו עושים בדיוק את זה".
קישורים חיצוניים עריכה
- ארכיב של הבלוג של לילה אלקורן
- טופס חקירה של משטרת אוהיו במקרה
- לילה אלקורן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)