פתיחת התפריט הראשי

מחנה קלוגה היה מחנה ריכוז ליד העיירה קלוגה (אסטונית: Klooga) בנפה הכפרית קיילה (אסטונית: Keila) שבמחוז האריו, במרחק של כ-50 ק"מ מערבית לטאלין בירת אסטוניה.

מחנה הריכוז קלוגה
Klooga
אין תמונה חופשית
סוג מחנה עבודה
מדינה אסטוניהאסטוניה  אסטוניה
תאריך הקמה ספטמבר 1943
תאריך סגירה 19 בספטמבר 1944
קואורדינטות 59°19′11″N 24°12′40″E / 59.3197°N 24.2112°E / 59.3197; 24.2112
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מפת מחנות ריכוז והשמדה בשואה

המחנה הוקם בספטמבר 1943, שימש כמחנה עבודה והיה חלק במערכת של 21 מחנות-ריכוז, שהמרכזי בה היה מחנה הריכוז ואיווארה, אשר נבנתה על ידי שלטונות הכיבוש הנאצי באסטוניה במהלך מלחמת העולם השנייה.

תוכן עניינים

היסטוריהעריכה

מפקדי המחנה היו קציני אס אס. חיילי גדוד המשטרה האסטוני מספר 287 היו מופקדים על השמירה. מפקד המחנה האחרון היה אונטר-שטורמפיהרר וילהלם ורלה (גרמנית: Wilhelm Werle).

אסיריםעריכה

במחנה הוחזקו כ-3,000 יהודים, נשים וגברים, שהובאו מהגטאות של וילנה וקובנה שבליטא, מאות אחדות של שבויי מלחמה סובייטים ואזרחי ברית המועצות שהובאו לעבודות כפייה ממחוז פסקוב ומחוז לנינגרד. בין האסירים הלא-יהודים היו גם קטינים.

בין מחנה הגברים לבין מחנה של הנשים היה מרחק של כ-600 מטר.

האסירים עבדו ב-3 משמרות בייצור לבנים, מלט ובבית-המלאכה לעיבוד עץ. חלק מהאסירים הועסקו בבניית המתקנים לצבא הנאצי. לפני הבאת היהודים למחנה, האסירים-האזרחים נלקחו מדי פעם על ידי האיכרים מהחוות הסמוכות לעבודות במשק.

המפורסם בין ניצולי מחנה קלוגה הוא הלל זיידל, שהיה חבר הכנסת ופעיל ציוני. ניצול אחר, בנימין אנוליק, הוציא בהוצאת יד ושם ספר הזכרונות "רוץ אל השער בני", בו בין היתר מסופר על שהייתו במחנה קלוגה בשנת 1944.

חיסול המחנהעריכה

 
חזית אנדרטת הזיכרון בקלוגה
 
אנדרטת הזיכרון החדשה בקלוגה

ב-19 בספטמבר 1944, ימים ספורים לפני שחרור המחנה על ידי הצבא הסובייטי, מפקד המחנה הודיע, שעקב התקרבות המהירה של האויב נתקבלה ההחלטה לפנות את המחנה לגרמניה. מפקד המחנה הסתיר את העובדה שבגלל המחסור במשאיות וחוסר הזמן, הוחלט להרוג את כל האסירים. כאשר אנשי אס דה שהגיעו למקום החלו בהרג שיטתי של היהודים, הם אילצו את האסירים לשכב על שורת בולי עץ ורצחו אותם בירי בעורף. הם הכריחו את אנשי הזונדרקומנדו לסייע להם. לאחר מכן הניחו שורה נוספת של בולי עץ ורצחו קבוצה נוספת של יהודים, וכך המשיכו עד להריגתם של כל אלה שנותרו במחנה, למעט כ-80 אסירים שהתחבאו בעליית הגג ובמרתף של הצריף. האסירים שהתחבאו בצריף, כעשרים, העזו לצאת מהמחבוא רק כששמעו קולות של קציני הצבא האדום.

אנשי זונדרקומנדו אולצו להצית את בולי העץ בניסיון לשרוף את הגופות וכך להשמיד את הראיות של הרצח ההמוני. במחנה נהרגו יותר מ-2,000 אסירים. הגרמנים נאלצו לברוח בחיפזון מפני הצבא הסובייטי המתקרב, ולא הספיקו לשרוף את רוב הגופות. הקצינים הסובייטיים תיעדו את המראות המזוויעים באמצעות המצלמות, ורק לאחר מכן קברו את הגופות בקבר ההמוני.

בשנים 1998–2008 פעלה וועדה הבינלאומית בחסות נשיא אסטוניה שנועדה לחקור פשעים נגד האנושות במדינה בתקופות הכיבוש הנאצי (1941–1944) והסובייטי (1940–1941 ו-1944–1991). הוועדה לא מצאה הוכחות להשתתפותם של החיילים האסטונים מגדוד המשטרה מס' 287 בירי באסירים. כמו כן, אין הוכחות על-כך, שהחיילים האסטונים לא השתתפו בהוצאה להורג של כ-2000 אסירי המחנה. הוועדה הבינלאומית מצאה עדויות להשתתפותם של החיילים האסטונים בהבאת האסירים למקום ההרג ההמוני, אך הפרטים של המעשים הללו אינם ברורים.

לאחר המלחמהעריכה

הנצחת המחנהעריכה

בתקופה בה אסטוניה הייתה שייכת לברית המועצות, הוקמה במקום אנדרטה לזכר הנספים, אך לא היה בה איזכור של היהודים. בלוח הזיכרון היה כתוב על האזרחים הסובייטים שנרצחו. עם חידוש העצמאות של אסטוניה בשנת 1991, הוחלף הלוח ולטקסטים בשפות האסטונית והרוסית הוסיפו כיתוב ביידיש. האנדרטה הייתה ממוקמת מעל קבר האחים, הייתה מרוחקת ממקום הרצח ההמוני ולא היו בה סמלים יהודים. לכן, ממשלת אסטוניה החליטה על הקמת אנדרטה חדשה במקום הירצחם של היהודים.

האנדרטה החדשה, שתוכננה על ידי האדריכל האסטוני ריין לופ (Rein Luup), נחנכה בשנת 1994. ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה, שמציינים באסטוניה מדי שנה ב-27 בינואר החל משנת 2003, מתקיימים באתר המחנה טקסי זיכרון בהשתתפות נציגי הממשלה, דיפלומטים זרים ואנשי הקהילה היהודית.

לקריאה נוספתעריכה

  • בנימין אנוליק, רוץ אל השער בני: קורותיו של נער בגטו וילנה ובמחנות באסטוניה 1941 - 1944, בית לוחמי הגטאות

קישורים חיצונייםעריכה