מטבע טריליון דולר

מטבע טריליון דולר הוא רעיון שהועלה בזמן משבר תקרת החוב האמריקני בשנת 2011, ומטרתו הייתה לעקוף את ההכרח של הקונגרס האמריקאי להגדיל את תקרת החוב הלאומי, וזאת על ידי הטבעת מטבע פלטינה בעל ערך גבוה מאוד. הרעיון צבר תאוצה ותשומת לב ציבורית בעת הוויכוח על ה"צוק הפיסקלי", שהוא כינוי למהלך אוטומטי של העלאת מיסים ביחד עם קיצוצים רוחביים בתקציב ארצות הברית. לאחר שהרעיון הגיע לכותרות בשבוע של 7 בינואר 2013, הוא נדחה רשמית על ידי הבנק הפדרלי[1].

הבסיס החוקיעריכה

הבסיס החוקי נשען על קובץ החוקים 31 U.S.C. § 5112[2], שהתקבל בארצות הברית בתקופת כהונתו של הנשיא קלינטון. על פיהם יכול משרד האוצר להטביע ולהנפיק מטבע פלטינה, בכל ערך שיחליט עליו. החוק, משנת 1997, נועד במקור כדי ליצור מטבעות לאספנים ובכך להגדיל את הרווח של הממשל. מנסחי החוק לא קבעו במפורש שאסור לעשות שימוש במטבעות הללו ולכן הליך זה הוא חוקי[3].

הרקע הכלכליעריכה

ב-1 בינואר 2013 הושגה פשרה בין הנשיא ברק אובמה לרפובליקנים בקונגרס בנוגע למצוק הפיסקלי שאיים להפיל את כלכלת ארצות הברית בשל חדלות פירעון. ההשלכות של מצב זה על כלכלת המדינה ועל הכלכלה העולמית תהיינה חמורות: הממשלה לא תוכל ללוות כסף, תצטרך לקצץ את השירותים הממשלתיים ב-40%, המשכורת של כמעט כל עובדי הממשל הפדרלי תמחק ותקציב הביטחון ייעלם, שוק המניות האמריקאי יתרסק ואתו השווקים בעולם, הדולר ייפול בעשרות אחוזים בן לילה ומיליונים ייהפכו למובטלים. ברגע האחרון הגיעו המחוקקים להסכם שמנע זעזוע בשווקים הפיננסיים, ואולם, הסנאט ובית הנבחרים נמנעו להכריע בנקודה מרכזית אחת: העלאת תקרת החוב של הממשל. הרף שנקבע בקיץ 2011 היה בסך 16.4 טריליון דולרים. הוויכוחים בוושינגטון גרמו לראשונה בהיסטוריה, להורדת דירוג האשראי של ארצות הברית[4]. משמעות החצייה של תקרת החוב היא שאם עד סוף חודש פברואר שנת 2013 לא תיקבע לארצות הברית תקרת חוב חדשה וגבוהה יותר הממשל לא יוכל ללוות עוד כספים כדי לממן את פעילותו או להחזיר את חובותיו לבעלי איגרות החוב. במצב כזה, ייאלץ הממשל להשבית את שירותיו[4].

מקור הרעיוןעריכה

הרעיון נהגה לראשונה בשנת 1992, בידי בו גריץ, מועמד לנשיאות מטעם המפלגה הפופוליסטית. כחלק מנאומי הבחירות שלו הוא נהג להציג מטבע גדול בקוטר של חמישה אינץ'[5], כפתרון לבעיות הכלכליות של ארצות הברית. עורך דין בשם קרלוס מוצ'ה שכותב תחת השם בייוולף בבלוגים שונים[6], הציג רעיון זה שנית. הפרצה בחוק מאפשרת לממשל לתת למטבע הפלטינה כל ערך שירצה, ואחר כך להפקיד אותו בחשבון בבנק הפדרלי. זהו אותו חשבון שאליו מועברים גם הכספים של משלמי המיסים האמריקאים. לאחר התוספת, אפשר להשתמש בכסף כדי לשלם את חובותיה של ארצות הברית, ובכך לדחות בשנה-שנתיים את ההגעה לתקרת החוב. כמות הכסף במחזור לא תגדל ולכן אין גם חשש מאינפלציה. עד כמה שזה ישמע הומוריסטי רעיון דומה הופיע כבר בשנת 1998 בפרק "הבעיה עם טריליונים" בעונה התשיעית של הסדרה משפחת סימפסון.
מה שהחל כעיסוק לבלוגרים וטוקבקיסטים צבר תאוצה. נוצרו עצומה שאלפי אמריקאים כבר חתמו עליה[7], ואתר לעיצוב המטבע שהדיוקן הפופולרי ביותר הוא זה של מנהיג הרפובליקנים בקונגרס ג'ון ביינר[8].

בעד ונגדעריכה

כלכלן וזוכה פרס נובל, פול קרוגמן, טען – ספק בציניות ספק ברצינות – כי פתרון זה עדיף על פני חציה של תקרת החוב והגעה לחדלות פירעון. הוא חושב שניתן להסתפק במטבע אחד של טריליון דולרים, שימחק רק חלק מהחוב של ארצות הברית, ולא ליצור מטבע בסכום החוב כולו, שהוא בסך 16,400,000,000,000 דולרים. יוזמים אחרים של הרעיון טוענים כי זו האפשרות היחידה שבאה בחשבון כדי להתחמק מקיצוץ גדול בקצבאות הביטוח הלאומי והביטוח הרפואי. זו הפעולה שתובעים הרפובליקנים כתנאי להסכמתם להגדיל את תקרת החוב של ארצות הברית שתגיע לגבול המותר בחודש פברואר 2013.

מרבית הפרשנים במדורי הכלכלה טענו שלא סביר שתתרחש אינפלציה בגלל הנפקת מטבע שכזה. זאת, משום שהמטבע ישמש בהדרגה ובאופן בלעדי לכיסוי החובות הקיימים של הממשל, מבלי שמטבעות כאלה באמת יוצנחו אל השוק.
כלכלנים הפוסלים את הרעיון אומרים כי הדפסת כסף בסכומים שכאלה, ללא ספיגה מקבילה מהציבור, תגדיל בבת אחת את כמות הכסף שבידי הציבור ועלולה לגרום להיפר-אינפלציה בארצות הברית ולהתמוטטות היציבות במשק האמריקאי. טענה נוספת שמשקיעים זרים יתייחסו לארצות הברית כלרפובליקת בננות, שבה הממשלה ממציאה כסף יש-מאין כדי לחמוק מאחריות בפני הבוחר[3]. סלמון, לשעבר עיתונאי במגזינים הכלכליים "פורטפוליו" ו"יורומאני", לא מאמין שרעיון כזה נלקח ברצינות, לדבריו מדובר בהיסטריה, אינטרנטית שיצאה משליטה". "ייתכן שהרעיון הזה עוד יישקל ברצינות, אבל כרגע מדובר רק באנשי תקשורת שמכייפים קצת. אני אומר: תנו להם ליהנות"[9].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה