נקמה – הבדלי גרסאות

▲במקרא כאשר עבד או שפחה כנענים נהרגו בידי אדונם, הייתה קיימת חובה לבית הדין ולהעניש את האשם, לנקום את מותם ב"ענישת נקמה", כנראה בשל העובדה שאין להם קרוב שינקום את מותם‏‏.{{הערה|1=‏"וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עַבְדּוֹ אוֹ אֶת אֲמָתוֹ בַּשֵּׁבֶט וּמֵת תַּחַת יָדוֹ - נָקֹם יִנָּקֵם" ({{תנ"ך|שמות|כא|כ}})‏}} בדומה לכך הוא דינו של מי שרצח את זולתו בזדון, שגם אז נראה שהתורה נותנת לגיטימציה ל[[גאולת דם]] - "אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת, מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא, גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ." ({{תנ"ך|במדבר|לה|כא|קצר=כן}}).

▲אמנם לעומת איסור הנקמה על היחיד, הנקמה בממד הלאומי מותרת כלפי עמים הצוררים ואויבים את עם ישראל, כדברי הפסוק "לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַּגּוֹיִם, תּוֹכֵחוֹת בַּלְאֻמִּים" ({{תנ"ך|תהילים|קמט|ז|קצר=כן}}). נקמה זו לעתים היא אף נתפסת כחובה דתית. אחד הנימוקים המרכזיים לכך הוא שהגויים בדרך כלל מנסים להדיח את היהודים מאמונתם באלוהי ישראל.{{הערה|1=‏כלי יקר על {{תנ"ך|ויקרא|יט|יח}}‏}} ולכן בהקשר זה ב[[תנ"ך]] מוטיב הנקמה די רווח: ב[[ספר במדבר]] מסופר על אלוהים שמצווה את [[משה]] לפני מותו לנקום את נקמת ישראל מיד המדיינים, שהחטיאו ופגעו בבני ישראל - "נְקֹם נִקְמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הַמִּדְיָנִים - אַחַר תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ"‏‏,{{הערה|1=‏{{תנ"ך|במדבר|לא|ב}}‏}} וליישם בכך ציווי כללי שכבר היה קיים.{{הערה|1={{תנ"ך|במדבר|כה|יז}}‏}} ממד הנקמה בולט ביחס ל[[עמלק]] שכלפיו קיים ציווי כוללני: "זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ...תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח"‏‏.{{הערה|1=‏{{תנ"ך|דברים|כה|טז|יט}}}} "וַיֹּאמֶר: כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ, מִלְחָמָה לה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר"‏‏.{{הערה|1={{תנ"ך|שמות|יז|ח|טז}}‏‏}} עוד מסופר על [[שמשון]] המתפלל לנקום ב[[פלשתים]], ועל הענות [[אלוהים]] לתפילתו: "וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל ה' וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי ה', זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא, אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי מִפְּלִשְׁתִּים." ({{תנ"ך|שופטים|טז|כח|קצר=כן}}). וכן מסופר על [[שאול]] המבקש מ[[דוד]] "לְהִנָּקֵם בְּאֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ"‏‏.{{הערה|1={{תנ"ך|שמואל א|יח|כה}}‏}}