עבדאללה הראשון, מלך ירדן – הבדלי גרסאות

בכך היה עבדאללה ל[[אמיר]] של עבר הירדן (שהופרדה על ידי הבריטים מ[[ארץ ישראל]] המערבית). אחיו [[פייסל הראשון|פייסל]] הומלך על עיראק. עם מתן העצמאות לעבר הירדן בשנת [[1946]] הוכתר עבדאללה למלכה של "הממלכה ההאשמית של עבר הירדן".{{הערה|{{דבר||המלך עבדאללה הוכתר למלך עבר-הירדן|1946/05/26|00101}}}}.

עם שוך הקרבות עברהעבר אזור [[הגדהיהודה המערביתושומרון]] לשלטונה של ממלכת ירדן ההאשמית. הניסיון הפורמלי הראשון לספחלספחו אליה באופן רשמי את הגדה המערבית לירדן התרחש בסמוך למועד ההכרזה על הקמתה של ממשלת כל פלסטין, כאשר הירדנים הודיעו על עריכתו של "הקונגרס הפלסטיני הראשון" בתאריך 1.10.1948 בעמאן. במסגרת הכינוס, אשר מספר המשתתפים בו נע בין מאות ספורות לבין כעשרת אלפים, בהתאם למקורות השונים, הוכרז כי אין לאיש מנדט להקמתה של ממשלה פלסטינית בארץ ישראל, אלא לאחר שחרורה מזרועות האויב, וכי ממשלה זו צריכה להיבחר על ידי העם עצמו. בהתאם לזאת קראו משתתפי הקונגרס לאי הכרה בממשלת כל פלסטין, ולהענקת תמיכה גורפת בפעילותו של המלך עבדאללה במישור הפלסטיני. אף כי עבדאללה לא השתתף אישית במהלך הכינוס, הרי שבמהלכו הוקראה איגרת ברכה מטעמו של המלך, דבר המרמז על תמיכתו במסקנותיו{{הערה|[[מנחם מילסון]], ירדן והגדה המערבית (ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים, 1984), עמ' 12-11.}}.

לאור אי התגובה מטעם מדינות ערב כלפי הצעדים הירדנים עד כה, החליט עבדאללה להגביר את מאמציו, ובין היתר, במהלך ביקורו בירושלים ב-15 בנובמבר 1948, הכריז על עצמו כמלך פלסטין. בשלב זה ביקש עבדאללה ליצור תחושה של נהירה המונית של תושבי הגדהיהודה המערביתושומרון להכיר בעבדאללה כמלכם ובשייכותם הירדנית{{הערה|נבו, עבדאללה וערביי ארץ ישראל, עמ' 116-108.}}. כמו כן, כהמשך ישיר לכינוס עמאן באוקטובר 1948, אורגנה ביום 1.12.1948 התכנסות נוספת ביריחו תחת השם "הכינוס הפלסטיני השני". בעוד שמספר המשתתפים בכינוס נע אף הוא בין מאות ספורות לאלפי משתתפים, הרי שמטעם מארגני הכינוס הושם דגש מיוחד על אירוח נציגים מכלל אזורי הגדהיהודה המערביתושומרון. בהודעת הסיכום של הכנס קראו משתתפיו לדחייה מוחלטת של הלגיטימיות של ממשלת כל פלסטין, וכן להכרה במלך עבדאללה כמלך של פלסטין כולה כשלב הראשון בדרך לאחדות העולם הערבי, וכן הציעו ליצירת מנגנון ניהולי בשטחים אשר יאפשר לתושבי הגדה המערביתלתושבים לקחת תפקיד של ממש בניהול השטחים, בחסות הכתר הירדני. ביום 13.12.1948 אושרו החלטות אלו בבית הנבחרים הירדני, וכך נפתחה הדרך לסיפוח הרשמי של הגדהיהודה המערביתושומרון לממלכת ירדן, אשר הושלם, חרף ההתנגדות וגל גינויים מטעם מרבית מדינות הליגה הערבית, עם הכרזת הממשלה הירדנית ביום 24.4.1950, על איחודן של שתי גדות הירדן למדינה אחת, בעלת פרלמנט משותף. כמו כן, נאסר באופן רשמי על שימוש במונח "הגדה המערבית" במסמכים רשמיים ממשלתיים{{הערה|אליעזר בארי, הפלסטינים תחת שלטון ירדן – שלוש סוגיות (ירושלים: י"ל מאגנס, תשל"ח), עמ' 29-28.}}.

בדצמבר [[1949]] החליטה עצרת [[האו"ם]] ברוב של למעלה משני שלישים על [[בינאום ירושלים]]. ההחלטה נתקבלה כתוצאה מהצבעתם של שלושה גושים: המדינות הקתוליות, [[מדינות ערב]] ו[[הגוש המזרחי]].{{הערה|{{דבר||עצרת או"מ אישרה ב-38 נגד 14 את ההצעה האוסראלית לבינאום ירושלים|1949/12/11|00100}}}}. מיד עם החלטת הבינאום התכנסה [[הכנסת]] וקיבלה לפי הצעת ראש הממשלה [[דוד בן-גוריון]] החלטה להעביר את מושב הממשלה ומשרדיה לירושלים.{{הערה|{{דבר||הכנסת לירושלים העברת משרדי הממשלה תימשך ותושלם|1949/12/14|00100}}}}.

* [[יואב גלבר|Yoav Gelber]], ''Jewish-Transjordanian Relations 1921-1948'', London: Frank Cass, 1997, x + 320 pp.{{הערה|1=ביקורת: {{קתדרה|אליעזר טאובר|עבדאללה בעיני היהודים, 1948-1921|89.1|89, אוקטובר 1998, עמ' 174-167}}}}.