אורית קמיר – הבדלי גרסאות

אורית קמיר נולדה וגדלה ב[[ירושלים]] לעמיאור ושולמית קמיר, ולמדה בבתי הספר בית הכרם ו[[התיכון שליד האוניברסיטה]]. בשנת [[1986]] סיימה לימודים לתואר ראשון ב[[משפטים]] ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]]. התמחתה במשפטים ב[[בית המשפט העליון]] אצל השופט [[גבריאל בך]] וב[[פרקליטות המדינה]] אצל [[רות רבין]], ובשנת [[1988]] קיבלה רישיון לעריכת דין. הייתה יועצת משפטית בכנסת (עוזרת ל[[צבי ענבר]]), היועצת המשפטית של [[הרשות למלחמה בסמים]], ומנהלת המחלקה המשפטית של [[שדולת הנשים בישראל]]. בשנת [[1991]] קיבלה תואר שני ב[[מדעי הרוח]] ([[פילוסופיה]] ו[[ספרות]]) מאוניברסיטהמהאוניברסיטה העברית בירושלים, על עבודת הגמר בנושא: "ניתוח טקסטואלי של פסק-דין ג'ונדי", שהוכנה בהנחייתו של ד"ר משה רון. את ה[[דוקטורט]], במשפט וספרות מנקודת מבט [[פמיניזם|פמיניסטית]], כתבה ב[[אוניברסיטת מישיגן]] ב[[אן ארבור]], בהנחייתו של [[ג'יימס בויד וייט]], האב המייסד של הזרם "[[משפט וספרות]]", וכתלמידתה של [[קתרין מקינון]], הדמות המרכזית בפמיניזם המשפטי הרדיקלי ב[[ארצות הברית]]. עבודת הדוקטור שלה, שנשאה את הכותרת "Stalking: History, Culture and Law", עסקה בניתוח משפטי-ספרותי-תרבותי של תופעת ה[[הטרדה מאיימת|הטרדה המאיימת]].