זאב (קריקטוריסט) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לחיי נצח |
|||
שורה 68:
אף שזאב נמנע מעודף קווים או פרטים בדמויות שיצר (בניגוד לקריקטוריסטים כמו [[רענן לוריא]], שיצר דמויות הרבה יותר מורכבות), ציוריו עדיין היו מעוצבים ומתוכננים, והוא הקדיש מאמץ רב כדי לתפוס את האישיות של הדמויות שצייר. לזאב גם הייתה נטייה להסתמך על [[סמל]]ים פשוטים להעביר את המסר שרצה באופן יעיל וקולע, כמו מנהגו לצייר את [[יאסר ערפאת]] חבוש [[משקפיים]] עשויות זוג [[פצצה|פצצות]].
סגנונו דמה במידה מסוימת לזה של הקריקטוריסט האמריקאי [[אל הירשפלד]], שהתמחה בציור אישי ציבור ובפרט כוכבי [[תיאטראות ברודוויי|ברודוויי]]. גדולתו הייתה הדרך שבה הצליח להעביר את אווירת המחזה או הסרט אותו אייר בקווים מעטים ונקיים. זאב העריך את הירשפלד, בפרט בשל פוריותו, וכמוהו אייר עבור מחזות [[תיאטרון]]. כמו הירשפלד, גם זאב הצטיין בהעברת המשחק המרגש של השחקנים שצייר. השחקן [[שלמה בר שביט]] כתב עליו פעם: " השחקן 'מת' כל ערב על הבמה. לאחר מחיאות הכפיים, עם סגירת המסך, השחקן והדמות שהוא מגלם נעלמים אי-שם בתהום הנשייה. בא זאב ומשנה סדרי בראשית. בזכותו משפחת התיאטרון ממשיכה לחיות
תכונה מאפיינת נוספת של קריקטורותיו היא חוסר הארסיות שבהן. חברו [[יוסף לפיד|טומי לפיד]], שבעצמו הופיע בקריקטורות של זאב, אמר עליו ש"הוא ידע להיות ביקורתי ללא שמץ של רשע." ההומור שבציוריו לרוב נבע מהמצבים שיצר, לא מהדרך המעוותת שבה צייר את נשואיו. עדות לכך היא שבספר "ספר הזהב של זאב" כתבו הרבה מאלו שצייר במשך השנים הקדשות חמות, בהם [[יצחק רבין]] ו[[שמעון פרס]]. בזמנו אפילו [[נשיא ארצות הברית]] [[ריצ'רד ניקסון]] שלח מכתב תודה לזאב על קריקטורה שבה צייר אותו בדמות [[ישו]].
| |||