ויקיפדיה

השלטון הישראלי ביהודה ושומרון – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
תזכורת (שיחה | תרומות)
374 עריכות
נא לא להוריד פסקאות מהפתיח לפנים הערך
שורה 3:
'''השלטון הישראלי ביהודה ושומרון''' החל ביוני 1967 ב[[מלחמת ששת הימים]], כאשר [[ישראל]] כבשה שטחים ב[[יהודה (חבל ארץ)|יהודה]]{{ביאור|שם=מ.י.|כולל [[מזרח ירושלים]]}}, [[השומרון|שומרון]] ו[[בקעת הירדן]], ונכון ל-2021 עדיין נמשך. השטח המכונה בישראל "'''יהודה ושומרון'''", נקרא בעולם "'''הגדה המערבית'''". השליטה הישראלית בו היא הכיבוש הצבאי הארוך ביותר בהיסטוריה המודרנית.{{הערה|שם=סכסוך שפיטתי|ליסה הג'אר, [https://books.google.co.il/books?id=cbkwDwAAQBAJ&pg=PA2&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false סכסוך שפיטתי: מערכת בתי המשפט הצבאיים הישראליים בגדה המערבית ובעזה], עמ' 2}}
 
==מעמדו המשפטי של השטח==
מעמדם של יהודה ושומרון{{ביאור|שם=מ.י.}} כשטח כבוש אושרר על ידי [[בית הדין הבינלאומי לצדק]]{{הערה|[https://books.google.com/books?id=B1ZIIDeEc5AC&pg=PA511 "The Separation Fence in the International Court of Justice and the High Court of Justice: Commonalities, Differences and Specifics"]|כיוון=שמאל}} וגופים נוספים כמו [[הוועד הבינלאומי של הצלב האדום]]{{הערה|שם=סעיף 49|[http://news.bbc.co.uk/2/hi/middle_east/1682640.stm אמנת ז'נבה], באתר [[BBC]], 10 בדצמבר 2009}} ו[[בית המשפט העליון]] בישראל.{{הערה|שם=עמדת בית המשפט}} לאורך השנים טענו ממשלות ישראל כי המוסכמות הבינלאומית הנוגעות לשטחים כבושים אינן חלות על [[השטחים הפלסטיניים]], מכיוון שהם לא חסו תחת ריבונות מוכרת של מדינה אחרת, עמדה שנדחתה על ידי כל הגופים לעיל.{{הערה|שם=עמדת בית המשפט|יחזקאל ליין ואיל ויצמן, [https://www.btselem.org/download/200205_land_grab_heb.pdf גזל הקרקעות: מדיניות ההתנחלות בגדה המערבית], באתר [[בצלם]], מאי 2002, עמ' 25}} דוברים ישראלים רשמיים מצדיקים את המשך הכיבוש בנימוקים שונים, בהם טענות לזכויות הנובעות לדעתם ממסמכים רשמיים, כמו [[הצהרת בלפור]], [[כתב המנדט]] ו[[סעיף 80 פרק 12 למגילת האומות המאוחדות|מגילת האו"ם]]; [[גבולות בני הגנה|הכרח ביטחוני]]; היות השטח בין הירדן לים יחידה גאוגרפית אחת; והערך הסמלי של יהודה ושומרון כ[[היסטוריה של העם היהודי בארץ ישראל|ערש מולדתו ההיסטורית]] של [[העם היהודי]].
 
במה שמרבית [[הקהילה הבינלאומית]] רואה כהפרה של [[החוק הבינלאומי]],{{הערה|ראו למשל [https://www.un.org/press/en/2020/gaspd724.doc.htm למשל החלטה זו] של האסיפה הכללית של האו"ם מנובמבר 2020, והחלטות רבות נוספות}} הוקמו [[התנחלות|התנחלויות ישראליות]] רבות ברחבי יהודה ושומרון, רובן יושבות באופן חלקי או מלא על אדמות פלסטיניות פרטיות.{{הערה|[https://peacenow.org.il/private-land-report עבירה גוררת עבירה – התנחלויות על קרקעות פרטיות של פלסטינים], באתר [[שלום עכשיו]], 24 במרץ 2007}} [[מועצת הביטחון של האו"ם]] אישרה בעקביות כי ההתנחלויות בגדה המערבית מהוות "הפרה בוטה של ​​החוק הבינלאומי", בפעם האחרונה ב[[החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 2334]], שכן על פי [[אמנת ז'נבה הרביעית]] חל איסור על כוח כובש להעביר אזרחים לשטח כבוש.{{הערה|שם=סעיף 49}} הקמתן והתפשטותן המתמשכת של ההתנחלויות על ידי ישראל בוקרו כ[[קולוניאליזם|מפעל קולוניאליסטי]].{{הערה|רפאל ראובני, [https://www.independent.org/pdf/tir/tir_12_03_01_reuveny.pdf הכוח הקולוניאלי האחרון: ישראל בשטחים הכבושים מאז 1967], The Independent Review, חורף 2008}}{{הערה|{{ynet|אורן יפתחאל|קולוניאליזם ישראלי - לקרוא לילד בשמו|4273710|28 באוגוסט 2012}}}}▼
 
ישראל מבוקרת על הפרה תדירה של זכויות האדם של האוכלוסייה הפלסטינית.{{הערה|שם=50 שנים של עוולות|[[Human Rights Watch]], [https://www.hrw.org/he/news/2017/06/04/304507 ישראל: 50 שנים של עוולות כיבוש], 4 ביוני 2017}}{{הערה|[https://www.acri.org.il/the-occupied-territories זכויות האדם בשטחים הכבושים], באתר [[האגודה לזכויות האזרח בישראל]]}} מתנחלים ואזרחים ישראלים העוברים בגדה המערבית [[החוק הישראלי בהתנחלויות ביהודה ושומרון|כפופים לחוק אזרחי ישראלי]], בעוד פלסטינים המתגוררים באותו תא שטח כפופים ל[[ממשל צבאי|משטר צבאי]].{{הערה|שם=משטר הדינים}} מציאות זו, לצד העובדה שפלסטינים בגדה המערבית לא מורשים להצביע בבחירות בישראל, ובכך לבחור בממשלה ששולטת בחייהם, הביאו ל[[השוואה בין ישראל לאפרטהייד|השוואות בין מדיניות ישראל למשטר האפרטהייד]] שהתקיים בדרום אפריקה במאה ה-20.{{הערה|שם=אפרטהייד מיכאל ספרד|[[מיכאל ספרד]], [https://s3-eu-west-1.amazonaws.com/files.yesh-din.org/Apartheid+2020/Apartheid+Heb.pdf הכיבוש הישראלי בגדה המערבית ופשע האפרטהייד: חוות דעת משפטית], באתר [[יש דין]], יוני 2020}}▼
 
== שפת הסכסוך והסיקור באקדמיה ובתקשורת ==
שורה 32 ⟵ 35:
 
במסגרת [[הסכמי אוסלו]], ויתרה ישראל על שליטה סמלית בחלק מסוים של יהודה ושומרון, באופן שניתנו ל[[הרשות הפלסטינית|רשות הפלסטינית]] סמכויות אזרחיות וביטחוניות ב[[שטח A]], המקיף 18% מהשטח, סמכויות אזרחיות ב[[שטח B]], המקיף 22% מהשטח, והושארה שליטה ישראלית טוטאלית באזור הגדול מהשלושה, [[שטח C]] - החולש על 60% מהשטח. אזורי השליטה, לכאורה, של הרשות הפלסטינית אינם רציפים בשטחם; שטחי A ושטחי B מקוטעים כ[[ארכיפלג]] ל-165 איים המכילים 90% מהאוכלוסייה הפלסטינית, מוקפים בשטחי C הרציפים לאורך כל יהודה ושומרון.{{הערה|ניית׳ן ת׳ראל, [https://books.google.co.il/books?id=1oXZDAAAQBAJ&pg=PA144&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false השפה היחידה שהם מבינים: לכפות פשרה בישראל ופלסטין], עמ' 144}} בפועל ישראל פועלת צבאית בכל שלושת האזורים, והעובדה שהפלסטינים לא בוחרים בממשלת ישראל ששולטת בחייהם, הביאה מבקרים לטעון שהרשות הפלסטינית הפכה למעשה ל"קבלן משנה" של הכיבוש.{{הערה|שם=פיטר}}
=== השפעה כלכלית ראשונית של הכיבוש ===▼
בתחילת ימי הכיבוש הוצבו מגבלות קשות על השקעות ציבוריות ועל תוכניות פיתוח מקיפות בשטחים. בנקים מסחריים בריטיים וערביים, שפעלו בגדה המערבית, נסגרו זמן קצר לאחר כיבוש השטח. [[בנק לאומי]] פתח אז תשעה סניפים, מבלי להחליף בהצלחה את המערכת הקודמת. חקלאים יכלו לקבל הלוואות, אך אנשי עסקים פלסטיניים נמנעו מלקחת אותן כיוון שנגבו עליהן שמונה עד תשעה אחוזים של ריבית, לעומת חמישה אחוזי ריבית בירדן.{{הערה|אסת׳ר רוזלינד כהן, [https://books.google.co.il/books?id=awq8AAAAIAAJ&pg=PA245&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false זכויות האדם בשטחים הכבושים על ידי ישראל, 1967-1982], עמ' 245}} מערכת הרישוי הישראלית קבעה כי לא ניתן לבנות מפעל תעשייתי ללא קבלת היתר ישראלי מראש, במה שהיה מוסבר לעיתים קרובות ב"חששות ביטחוניים". יזמים נדחו מקבלת היתר למפעל מלט בחברון, ייצור מלון נאסר, ייבוא ​​ענבים ותמרים נאסר, כדי להגן על חקלאים ישראלים, והוצבו מגבלות כמה מלפפונים ועגבניות ניתן לייצר.{{הערה|ג׳ון ב. קוויגלי, [https://books.google.co.il/books?id=VaUvqHNd6m0C&pg=PA186&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false התיק עבור פלסטין: נקודת מבט מהמשפט הבינלאומי], עמ' 186}} לדברי [[איאן לוסטיק]] ישראל מנעה למעשה השקעה בתעשייה ובחקלאות בידי האוכלוסייה המקומית.{{הערה|[[איאן לוסטיק]], [https://books.google.co.il/books?id=HaNhDwAAQBAJ&pg=PA11&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false מדינות לא מיושבות, אדמות במחלוקת: בריטניה ואירלנד, צרפת ואלג'יריה, ישראל והגדה המערבית-עזה], עמ' 11}} בשנת 1986 אמר שר הביטחון [[יצחק רבין]]:▼
{{ציטוט|תוכן= "לא יהיה שום פיתוח יזום בידי ממשלת ישראל, ולא יינתנו אישורים להרחבת חקלאות או תעשייה, העלולה להתחרות עם מדינת ישראל."{{הערה|[https://www.arij.org/files/arijadmin/2016/The_Economic_Cost_of_the_Israeli_occupation_Report_upd.pdf המחיר הכלכלי של הכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטיניים הכבושים], באתר [[המכון למחקר יישומי - ירושלים]], 2015, עמ' 4}}}}▼
 
=== סיפוח מזרח ירושלים ===
{{ערך מורחב|מזרח ירושלים}}
ישראל הרחיבה את תחום השיפוט שלה למזרח ירושלים ב-28 ביוני 1967, הודתה כלפי פנים שהשטח סופח, וכלפי חוץ, לעולם, אמרה שמדובר במהלך מינהלי גרידא לסיפוק שירותים לתושבים. [[הקהילה הבינלאומית]] לא התרצתה מהסברי ישראל, והמהלך הוקע כ"בטל ומבוטל" על ידי [[מועצת הביטחון של האו"ם]].{{הערה|[[מיכאל קרייני]], [https://books.google.co.il/books?id=vF9iAwAAQBAJ&pg=PR15&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false קונפליקטים בתוך קונפליקט: מחקר מקרה התנגשות חוקים על ישראל והשטחים הפלסטיניים], עמ' 3}} המועצה הערבית הנבחרת פורקה, ומספר שירותים שניתנו על ידי חברות פלסטיניות הועברו למתחרים הישראליים שלהן. לאחר מלחמת ששת הימים הושם דגש על הבטחה לרוב יהודי ב"[[ירושלים המאוחדת]]", וועדת שרים שדנה בענייני ירושלים קבעה את היחס הדמוגרפי האידיאלי בעיר כמורכב מ-76% יהודים ו-24% ערבים.{{הערה|[[ריאד אל-מאלכי]], [https://books.google.com/books?id=9evpVS_ackwC&pg=PA25 התכנון הפיזי של ירושלים], עמ' 25-26}} ל[[ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים|מתנחלים ישראלים במזרח ירושלים]] ניתן פטור ממס למשך 5 שנים, הטבה שלא הוחלה על ירושלמים פלסטיניים שהוכנסו למדרגת מס הכנסה גבוהה, ומשלמים 26% משירותי העירייה תוך קבלת 5% מהם.{{הערה|[[ריאד אל-מאלכי]], [https://books.google.com/books?id=9evpVS_ackwC&pg=PA25 התכנון הפיזי של ירושלים], עמ' 34}} מאז 1967, שליש מהשטח המסופח, רובו קרקע פלסטינית פרטית, הופקע על ידי ישראל לבניית שכונות יהודיות, כשבמקביל העירייה לא משקיעה בשירותים לתושבים הפלסטינים, כמו כבישים, מדרכות, ומערכות מים וביוב, ונשאר מחסור באלפי כיתות לימוד.{{הערה|שם=בצלם מזרח ירושלים|[https://www.btselem.org/hebrew/jerusalem מזרח ירושלים], באתר [[בצלם]], 11 בנובמבר 2017}} עד שנת 2017 הגיע ל-370,000 מספר התושבים באזורים הפלסטיניים הצפופים, שחופש התנועה שלהם הפך מטרה למגבלות קפדניות, חלקם ללא כל התראה.{{הערה|[https://www.btselem.org/hebrew/routine_founded_on_violence השגרה האלימה], באתר [[בצלם]], 11 בנובמבר 2017}}
 
== הפקעת אדמות ובניית התנחלויות ==
▲במה שמרבית [[הקהילה הבינלאומית]] רואה כהפרה של [[החוק הבינלאומי]],{{הערה|ראו למשל [https://www.un.org/press/en/2020/gaspd724.doc.htm למשל החלטה זו] של האסיפה הכללית של האו"ם מנובמבר 2020, והחלטות רבות נוספות}} הוקמו [[התנחלות|התנחלויות ישראליות]] רבות ברחבי יהודה ושומרון, רובן יושבות באופן חלקי או מלא על אדמות פלסטיניות פרטיות.{{הערה|[https://peacenow.org.il/private-land-report עבירה גוררת עבירה – התנחלויות על קרקעות פרטיות של פלסטינים], באתר [[שלום עכשיו]], 24 במרץ 2007}} [[מועצת הביטחון של האו"ם]] אישרה בעקביות כי ההתנחלויות בגדה המערבית מהוות "הפרה בוטה של ​​החוק הבינלאומי", בפעם האחרונה ב[[החלטה 2334 של מועצת הביטחון של האו"ם|החלטה 2334]], שכן על פי [[אמנת ז'נבה הרביעית]] חל איסור על כוח כובש להעביר אזרחים לשטח כבוש.{{הערה|שם=סעיף 49}} הקמתן והתפשטותן המתמשכת של ההתנחלויות על ידי ישראל בוקרו כ[[קולוניאליזם|מפעל קולוניאליסטי]].{{הערה|רפאל ראובני, [https://www.independent.org/pdf/tir/tir_12_03_01_reuveny.pdf הכוח הקולוניאלי האחרון: ישראל בשטחים הכבושים מאז 1967], The Independent Review, חורף 2008}}{{הערה|{{ynet|אורן יפתחאל|קולוניאליזם ישראלי - לקרוא לילד בשמו|4273710|28 באוגוסט 2012}}}}
=== מנגנוני הפקעת האדמות ===
מאז כיבוש השטחים לקחה ישראל לשליטתה מאות אלפי דונמים ברחבי יהודה ושומרון, בעיקר לצורך הקמת ההתנחלויות ולהרחבתן. בשיטות משפטיות-בירוקרטיות שונות הופקעו לפחות 50% מאדמות יהודה ושומרון.{{הערה|יחזקאל ליין ואיל ויצמן, [https://www.btselem.org/download/200205_land_grab_heb.pdf גזל הקרקעות: מדיניות ההתנחלות בגדה המערבית], באתר [[בצלם]], מאי 2002, עמ' 41}}
 
על פי החוק הבינלאומי, כוח כובש מחויב להגן על רכוש האוכלוסייה הכבושה ואסור עליו להפקיע אותו. עם זאת, הותר לכוח הכובש לתפוס חזקה זמנית במקרקעין ובמבנים לצורך שיכון כוחות צבאיים. בהתבסס על חריג זה, ובטענה ש"הדבר דרוש לצרכים צבאיים הכרחיים ודחופים", השתלט צה"ל שוב ושוב על רכוש פלסטיני פרטי, רק כדי להעביר אותו להתנחלויות אזרחיות יהודיות, כמו [[מתתיהו (יישוב)|מתתיהו]], [[נווה צוף]], [[רימונים]], [[בית אל]], [[כוכב השחר (יישוב)|כוכב השחר]], [[אלון שבות]], [[אלעזר (יישוב)|אלעזר]], [[אפרת]], [[הר גילה]], [[מגדל עוז]], [[גיתית]], [[ייטב]] ו[[קריית ארבע]].{{הערה|יחזקאל ליין ואיל ויצמן, [https://www.btselem.org/download/200205_land_grab_heb.pdf גזל הקרקעות: מדיניות ההתנחלות בגדה המערבית], באתר [[בצלם]], מאי 2002, עמ' 42}} דרך נוהג זה, ש[[תפיסת קרקעות ביהודה ושומרון#בג"ץ אלון מורה|הופסק]] ב-1979, הוקמו כ-44 מההתנחלויות, כשליש מכלל ההתנחלויות בגדה המערבית.{{הערה|[https://peacenow.org.il/kiryat_arba_seizure נולדו בחטא: הקמת התנחלויות על קרקע פרטית בצו תפיסה צבאי], באתר [[שלום עכשיו]], 25 ביולי 2016}}
 
שורה 72 ⟵ 70:
 
== היחס לאוכלוסייה הפלסטינית ==
▲ישראל מבוקרת על הפרה תדירה של זכויות האדם של האוכלוסייה הפלסטינית.{{הערה|שם=50 שנים של עוולות|[[Human Rights Watch]], [https://www.hrw.org/he/news/2017/06/04/304507 ישראל: 50 שנים של עוולות כיבוש], 4 ביוני 2017}}{{הערה|[https://www.acri.org.il/the-occupied-territories זכויות האדם בשטחים הכבושים], באתר [[האגודה לזכויות האזרח בישראל]]}} מתנחלים ואזרחים ישראלים העוברים בגדה המערבית [[החוק הישראלי בהתנחלויות ביהודה ושומרון|כפופים לחוק אזרחי ישראלי]], בעוד פלסטינים המתגוררים באותו תא שטח כפופים ל[[ממשל צבאי|משטר צבאי]].{{הערה|שם=משטר הדינים}} מציאות זו, לצד העובדה שפלסטינים בגדה המערבית לא מורשים להצביע בבחירות בישראל, ובכך לבחור בממשלה ששולטת בחייהם, הביאו ל[[השוואה בין ישראל לאפרטהייד|השוואות בין מדיניות ישראל למשטר האפרטהייד]] שהתקיים בדרום אפריקה במאה ה-20.{{הערה|שם=אפרטהייד מיכאל ספרד|[[מיכאל ספרד]], [https://s3-eu-west-1.amazonaws.com/files.yesh-din.org/Apartheid+2020/Apartheid+Heb.pdf הכיבוש הישראלי בגדה המערבית ופשע האפרטהייד: חוות דעת משפטית], באתר [[יש דין]], יוני 2020}}
=== עקירת אוכלוסייה וגירוש ===
על פי הערכה אחת, בין 1967 ל-1978 גירשה ישראל כ-1,151 אנשים, כולל שני שבטים שלמים, שנעקרו מאזור [[בקעת הירדן]] בדצמבר 1967 ובמאי 1969. על מנת לתת נופך חוקי לאמצעים אלה, אשר עומדים בניגוד ל[[אמנת ז'נבה הרביעית]], החילה ישראל את חוק 112 מימי [[תקנות ההגנה לשעת חרום]] של [[המנדט הבריטי|ממשלת המנדט הבריטית]], שקדמה לאמנת ז'נבה בארבע שנים.{{הערה|אן מ. לסץ', [https://www.jstor.org/stable/2536512?seq=1 גירוש ישראלי של פלסטינים מיהודה ושומרון ומרצועת עזה, 1967-1978], [[Journal of Palestine Studies]], כרך 8, גיליון 2, עמ' 101-131}} היה נוהג לעצור אבות בבתיהם ולקחת אותם למקום מדבר מדרום ל[[ים המלח]], שם נאלצו, תוך איומי אקדח וירי, לחצות לירדן.{{הערה|שם=הענשת החף מפשע|[[ישראל שחק]], [https://www.jstor.org/stable/2535945?seq=1 הענשת החף מפשע], [[Journal of Palestine Studies]], כרך 4, גיליון 1, עמ' 184}}
שורה 133 ⟵ 130:
בשנת 1988 התארגן בעיירה הנוצרית האמידה [[בית סאחור]], שהיו בה כמה מאות עסקים, קמפיין של [[מרד מיסים]]. החרם היה מבוסס על עקרון שציינו מנהיגי [[המהפכה האמריקאית|המורדים האמריקאים באימפריה הבריטית]] - [[אין מיסוי ללא ייצוג]]. בתגובה הוטל על בית סאחור עוצר של 42 יום, שבמהלכם ישראל חסמה משלוחים של מזון לעיירה, ניתקה קווי טלפון, והחרימה מיליוני דולרים במזומן וברכוש בפשיטות על בתים. בתי ספר, חנויות ומרפאות נסגרו. לאחר תשעה חודשים, הקמפיין הסתיים; הוא לא אומץ בכל מקום אחר בגדה המערבית.{{הערה|[https://books.google.co.il/books?id=SggSBQAAQBAJ&pg=PA93&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false דילמות של זיקה: זהות ושייכות בקרב נוצרים פלסטיניים], עמ' 93}}
 
== שימושפיתוח בקרקעכלכלי ==
▲=== השפעה כלכלית ראשונית של הכיבוש ===
▲בתחילת ימי הכיבוש הוצבו מגבלות קשות על השקעות ציבוריות ועל תוכניות פיתוח מקיפות בשטחים. בנקים מסחריים בריטיים וערביים, שפעלו בגדה המערבית, נסגרו זמן קצר לאחר כיבוש השטח. [[בנק לאומי]] פתח אז תשעה סניפים, מבלי להחליף בהצלחה את המערכת הקודמת. חקלאים יכלו לקבל הלוואות, אך אנשי עסקים פלסטיניים נמנעו מלקחת אותן כיוון שנגבו עליהן שמונה עד תשעה אחוזים של ריבית, לעומת חמישה אחוזי ריבית בירדן.{{הערה|אסת׳ר רוזלינד כהן, [https://books.google.co.il/books?id=awq8AAAAIAAJ&pg=PA245&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false זכויות האדם בשטחים הכבושים על ידי ישראל, 1967-1982], עמ' 245}} מערכת הרישוי הישראלית קבעה כי לא ניתן לבנות מפעל תעשייתי ללא קבלת היתר ישראלי מראש, במה שהיה מוסבר לעיתים קרובות ב"חששות ביטחוניים". יזמים נדחו מקבלת היתר למפעל מלט בחברון, ייצור מלון נאסר, ייבוא ​​ענבים ותמרים נאסר, כדי להגן על חקלאים ישראלים, והוצבו מגבלות כמה מלפפונים ועגבניות ניתן לייצר.{{הערה|ג׳ון ב. קוויגלי, [https://books.google.co.il/books?id=VaUvqHNd6m0C&pg=PA186&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false התיק עבור פלסטין: נקודת מבט מהמשפט הבינלאומי], עמ' 186}} לדברי [[איאן לוסטיק]] ישראל מנעה למעשה השקעה בתעשייה ובחקלאות בידי האוכלוסייה המקומית.{{הערה|[[איאן לוסטיק]], [https://books.google.co.il/books?id=HaNhDwAAQBAJ&pg=PA11&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false מדינות לא מיושבות, אדמות במחלוקת: בריטניה ואירלנד, צרפת ואלג'יריה, ישראל והגדה המערבית-עזה], עמ' 11}} בשנת 1986 אמר שר הביטחון [[יצחק רבין]]:
▲{{ציטוט|תוכן= "לא יהיה שום פיתוח יזום בידי ממשלת ישראל, ולא יינתנו אישורים להרחבת חקלאות או תעשייה, העלולה להתחרות עם מדינת ישראל."{{הערה|[https://www.arij.org/files/arijadmin/2016/The_Economic_Cost_of_the_Israeli_occupation_Report_upd.pdf המחיר הכלכלי של הכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטיניים הכבושים], באתר [[המכון למחקר יישומי - ירושלים]], 2015, עמ' 4}}}}
===חקלאות===
מאז תחילת הכיבוש, הציבה ישראל מכשולים על סקטור החקלאות הפלסטיני, שהגבילו את כושר הפיריון והגידול שלו. בנוסף על הגבלות על מים והפקעת קרקעות, אסרה ישראל על השקעות הון בתשתיות פיזיות והגבילה את הפיתוח של מערכות תמיכה, כמו שיווק ואשראי, כמו גם מערכות תמיכה אזוריות. ישראל נקבה בספציפיות והגבילה בקשיחות אלו יבולים מותר לחקלאים פלסטיניים לגדל, היכן ובאיזו דרך הם יכולים לשווק אותם, וכן הלאה. מדיניות ישראל הובילה לירידה בחלקה של החקלאות בתוצר של יהודה ושומרון - חלקם של העובדים החקלאיים בשוק העבודה, מ-1969 עד 1985, ירד מ-46% עד 27%; התפוקה החקלאית, משנת 1993 עד 1995, ירדה ב-40.12%.{{הערה|שריל רובנברג, [https://archive.org/details/palestiniansinse0000rube/page/123 הפלסטינים: חיפוש אחר שלום צודק], עמ' 123-124}} לאחר 1967 הוטלו מגבלות על סוגי עצי הפירות והירקות שניתן לשתול, ואפילו ייבוא טרקטור נדרש להיתר ישראלי.{{הערה|פאטמה זיאיי, [https://books.google.co.il/books?id=5TWVGEH3q9cC&pg=PA136&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false הכלכלה הפוליטית של שלום במזרח התיכון: ההשפעה של אג'נדות סחר מתחרות], עמ' 136}} ההקצאה המגבילה של מים לחקלאות הפלסטינית נותרה קבועה ועומדת על 84 מיליון קוב לשנה מאז 1967. על פי הסכמי אוסלו היה על ישראל לספק 70–80 מיליון קוב נוספים, אך לאחר שני עשורים סופקה כמות של רק כמחצית מההיצע הנוסף.{{הערה|פרנצ'סקה דה שאטל, [https://books.google.co.il/books?id=nQaMCWlr_HEC&pg=PA131&redir_esc=y#v=onepage&q&f=false שייח'י מים ובוני סכרים: סיפורים על אנשים ומים במזרח התיכון], עמ' 131}}
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/השלטון_הישראלי_ביהודה_ושומרון"