דב בר בורוכוב – הבדלי גרסאות

'''דֹבדב בֶּרבער בּוֹרוֹכוֹבבורוכוב''' (ביידיש: '''בער באָראָכאָװ'''; ברוסית: '''Бер Борохов'''; [[ז' בתמוז]] [[ה'תרמ"א]], [[3 ביולי]] [[1881]] – [[ב' בטבת]] [[ה'תרע"ח]], [[17 בדצמבר]] [[1917]]) היה מאבות ה[[ציונות סוציאליסטית|ציונות הסוציאליסטית]], ממייסדי מפלגת [[פועלי ציון]] וממנהיגיה. יזם את הקמת [[הגדודים העבריים]], תוכנית אשר הוצאה לפועל על ידי [[זאב ז'בוטינסקי]] ו[[יוסף טרומפלדור]]. הגדוד שהוקם כלל חיילים יהודיים שלחמו במסגרת [[הצבא הבריטי]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]].

דב בר בורוכוב נולד ב-3 ביולי 1881{{הערה|לפי [[מתתיהו מינץ]], אגרות בר בורוכוב 1897–1917, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הוצאת עם עובד, תשמ"ט-1989, עמ' 13, נולד בורוכוב ב-3 ביולי. ראו [[:קובץ:Igrot_Ber_Borochov_page13_zoom.jpg|צילום מהספר]];{{ש}}לפי [[הלוח היוליאני]], שהיה נהוג באימפריה הרוסית במועדי לידתו ופטירתו, נולד בורוכוב ב-21 ביוני 1881 ונפטר ב-4 בדצמבר 1917. ב-1 בפברואר 1918, שונה התאריך ל-[[1918 ברוסיה|14 בפברואר]], בהתאם ל[[הלוח הגרגוריאני|לוח הגרגוריאני]]}} ב[[שטעטל|עיירה]] [[זולוטונושה]] (Zolotonosha) שבפלך [[פולטבה (מחוז)|פולטבה]] של [[האימפריה הרוסית]], ב[[תחום המושב]] היהודי (מאז 1991 ב[[אוקראינה]]). אביו משה אהרון, שהיה מורה [[עברית|עברי]] [[תנועת ההשכלה היהודית|משכיל]] ו[[חובבי ציון|חובב ציון]], ניסה להקים בעיר בית ספר, אך ללא הצלחה. חודשיים אחרי לידת דב בר, 'בוריה' כפי שקראו לו במשפחתו, עברה המשפחה לבירת המחוז [[פולטבה]], ושם גדל בוריה ולמד בבית ספר כללי, כאשר אביו עסק בהסתר בפעילות של חובבי ציון, עקב היותו מורה הכפוף במישרין לשלטונות החינוך, ובתור שכזה היה חייב להיות בחזקת אדם מהימן פוליטית, ומתנגדם של יסודות הקמים על הסדר הקיים.{{הערה|מתתיהו מינץ, בר בורוכוב – המעגל הראשון (1900–1906), תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשל"ז-1976, עמ' 21}}.

בוריהבורכוב נחשב לעילוילאדם של פולטבה,[[חוכמה|חכם]]{{הערה|[[אליהו צ'ריקובר]], ליטערארישע בלעטער (דפים ספרותיים) 1927 נומ' (מספר) 51, 'בער באראכאוו – ווי איך קען אים (כפי שאני מכיר אותו), א קאפיטל זכרונות (פרק זכרונות), עמ' 999. מובא גם אצל חיים פינקעלשטיין, 'דער גאון פון פאלטאווע, בוענאס איירעס, 1967, עמ' 6 ואילך}} והאבורכש השקיעידיעות בלימודיב[[עברי]], בנו[[יידיש]], שלפני בחינותיו לא היה קורא את ספרי הלימוד[[רוסית]], וידע [[סנסקריט]], [[לטינית]], [[יוונית]], [[צרפתית]], [[גרמנית]] ו[[אלגברה]].{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 17–18;{{ש}}Nadia Borochov, My Brother Ber Borochov, [[w:Aviva Cantor|Jewish Liberation Journal]], No. 10, Summer 1971}}, בגימנסיה החל ללמוד מדעים, [[פילוסופיה]] ו[[היסטוריה]]. בהשפעת לימודי היהדות, יצא בורוכוב מביתו כשהיה בן תשע והלך ברגל לעבר ארץ ישראל, עד שמצאו אותו ידידי המשפחה והחזירוהו לביתו. על ניסיון זה חזר בגיל שש עשרה{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 281, הערה 43}}.

בשל תפיסת עולמו הסוציאליסטית, הצטרף בורוכוב ב-[[1900]] ל[[מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית]] (רסדר"פ) עוד בשבתו על ספסל- הלימודים.

ב-18 ביולי 1904 נעצר לראשונה בורוכוב על ידי האוכרנהה[[אוכרנה]] בחשד לפעילות [[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטית]]. כשנעצר בורוכוב, הוא הועבר ליקטרינוסלב וחקירתו התחילה ב-20 ביולי. ב-22 ביולי חתם ראש הנהלת ה[[ז'נדרמריה]] על גיליון החקירה,{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 294–295, הערות 70,65}} בורוכוב הוחזר מיקטרינוסלב לפולטבה ב-5 באוגוסט 1904, ושוחרר בו ביום או למחרת, כשסיבת השיחרור הייתה: "החקירה נתבטלה".{{הערה|מ. מינץ, המעגל הראשון, עמ' 295, הערה 71}} אחרי שחרור בורוכוב, הוא כתב להוריו ב-7 באוגוסט 1904, ותירץ את אי-כתיבתו לפני-כן בכך שנפל ונקע את כף ידו הימנית, אך בהמשך מכתב זה כתב בורוכוב להוריו: {{ציטוטציטוטון|"אם אינני כותב, הרי זה משום שמהלך החיים הרגיל, השגרתי, בפולטבה מוכר לכם היטב גם ללא מכתבי; משעמם היה לכם לקרוא את תיאורי החיים האלה, ולי עוד יותר משעמם לכתוב על-אודותם".}}

אחרי שהסתיימה הוועידה בקייב, נסע בורוכוב לפולטבה כדי להיפגש עם בני המשפחה של ליובה ולבלות אתם את ראש השנה ה'תרע"ח ב-17–18 בספטמבר 1917. ב-19 בספטמבר חזר בורוכוב לקייב, לוועידת העמים האוקראינית שהתכנסה ב-21–27 בספטמבר, ונועדה לגבש את עמי המיעוט ולחזק את האוקראינים מול הממשלה הרוסית הזמנית בפטרוגרד. בורוכוב גיבש את הסעיף היהודי במשא ומתן בוועידת העמים, בשיתוף פעולה עם [[נחום סירקין]]{{הערה|נחום סירקין היה חבר מרכז ההסתדרות הציונית ברוסיה, והמנהיג שלה באוקראינה. נפטר ב-1918}} ו[[יוסף שכטמן]].{{הערה|יוסף שכטמן היה חבר ועד המחוז הציוני בקייב, כתב ביוגרפיה של [[זאב ז'בוטינסקי]]: 'יוסף שכטמן, זאב ז'בוטינסקי, פרשת חייו, תל אביב: הוצאת קרני, 1956', נפטר ב-1970}} בוועידת העמים תמך בורוכוב באוקראינים, תוך התמקדות בסוציאליזם לאומי, דרישת שוויון לכל עמי רוסיה, לרבות היהודים, ופתרון המצוקות הלאומיות של עמי רוסיה, לרבות היהודים. מנהיגי מפלגת פועלי ציון ברוסיה, ניר, אברמוביץ' ואברהם שלימוביץ' (רֶווּצקי), לא קיבלו התנהלות זו של בורוכוב. המפלגה גיבשה סביב בורוכוב מיתוס רעיוני, התואם לאידאולגיה שלה, ומיתוס זה לא חפף את בורוכוב החי. המיתוס רווח בין אנשי השורה, וניפוצו נראה למפלגה מסוכן, בעיקר משום שאחיזת המפלגה בציבור היהודי ברוסיה עדיין הייתה רופפת מול הבונד, והיא נזקקה לאגדת בורוכוב כמו סם חיים. הפתרון בו נקטה המפלגה היה לא לפרט את הופעות בורוכוב בוועידת העמים, אף על פי שאת החלטות הוועידה עצמה, פרסמה המפלגה. המפלגה גם דיווחה על חבר המפלגה נוח בארו כנציג המפלגה בהתוועדות הדמוקרטית שיזמה הממשלה הרוסית הזמנית בפטרוגרד ב-27 בספטמבר 1917, בניסיון לפתור את הדרישות שהועלו בוועידת העמים, כאשר על בורוכוב דיווחה המפלגה כעל נציג ועידת העמים עצמה. כך פורסמה בעיתון המפלגה{{ביאור|שם=יברייסקאיה}} הצהרת בארו בהתוועדות הדמוקרטית,{{הערה|יברייסקאיה ראבוצ'איה כרוניקה, גיליון 13, 21/10/1917, עמ' 20 ואילך}} אך דברי בורוכוב היו בבחינת הס להזכיר. על זאת כתב ניר לאחר מכן כי תוכן דבריו של בורוכוב בהתוועדות הדמוקרטית אכן לא היה לרוח המפלגה, כאשר תוך כדי כך חזר ניר והציג את בארו כנציג המפלגה, ואת בורוכוב כאחד מתוך משלחת בת חמישה חברים של ועידת העמים.{{הערה|נחום ניר, [http://www.worldcat.org/title/ershte-yorn-in-rod-fun-dor-un-bavegung ערשטע יארן] (בשנים הראשונות), תל אביב, 1960, עמ' 279}} בספטמבר 1917, תמכה מפלגת פועלי ציון ברוסיה בפרלמנט הכלל-רוסי בפטרוגרד בכל הקשור לזכות האוטונומיה או הריבונות החלקית של עמי המיעוט, וגישתה נגדה את העיקרון שבורוכוב פיתח בוועידת העמים בקייב ונתן לו ביטוי בהתוועדות הדמוקרטית בפטרוגרד.