דב בר בורוכוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ממש לא עוסק בנושא הערך
ביטול החזרת שינוי שיש לו התנגדות, הטקסט נמצא לפחות מיוני 2020
שורה 35:
מברלין חזר בורוכוב אל פועלי ציון ברוסיה עקב [[מהפכת 1905]], שיצרה ממד חדש לתקוות הדמוקרטיות ווהעניקה מהימנות לפרוגרמות הסוציאל-דמוקרטיות, לצד עליית ה[[פרולטריון]] היהודי בזכות עוצמתו הייחודית כעם, מודעותו הסוציאלית ותחכומו האידאולוגי, שהכשירו את הפרולטריון היהודי למלא פונקציות חשובות בתהליכי השינוי הקרובים.
 
מעצרו השני של בורוכוב אירע עם פיזור [[הדומה של האימפריה הרוסית (כינוס 1906)|הדומה הראשונה]] בתחילת יולי 1906. האוכרנה חשפה מחסן נשק להגנה עצמית של פועלי ציון בחצר ביתו של יצחק בן-צבי, תלמידו של בורוכוב{{הערה|{{דבר|י. בן-צבי|ב. ברוכוב (למלאת עשר שנים למותו)|1927/12/30|00600}}, {{דבר||המשך|1927/12/30|00700}}}}. בן-צבי לא נמצא אותו זמן בעיר, והמשטרה אסרה את הוריו, את אחיו הצעיר [[אהרן ראובני|אהרון]], ואת אחותו שולמית. ההורים והאח נידונו לגלות ב[[סיביר]]. אחרי גילוי הנשק, ערכה האוכרנה חיפוש גם במערכת העיתון, ועצרה את בורוכוב ואת מזכיר המערכת בוריה ("הקטן") ריאפצ'ינסקי ב-22 ביולי 1906. הם הוחזקו בכלא עד 31 בדצמבר 1906. גם בכלא הרצה בורוכוב בפני האסירים, יהודים ולא-יהודים, על פילוסופיה, אמונה, [[משה רבנו]] ותלמוד. לפועלים הרצה בורוכוב על בעיות הכלכלה המדינית, לאיכרים – על בעיות הקרקע ו[[רפורמה אגררית|השאלה האגררית]], וגם על ישו הנוצרי וה[[בשורות|אבנגליון]]. בעקבות הרצאות אלו, שמו של בורוכוב נודע גם בין האיכרים האוקראיניים בכפריהם.
 
חברי מפלגתבמפלגת פועלי ציון גייסוקינן חשש שגם בורוכוב צפוי לעונש כבד, כמו בני משפחתו של בן-צבי. בן-צבי וחברים נוספים עשו מאמצים גדולים לגייס את הסכום הדרוש לשחרורלשיחרור בורוכוב בערבות עד משפטו, בעיקר מארצות הברית, וליובה הגיעה אל הכלא עם הכסף כדי להוציאו. כשבורוכוב שוחרר מהכלא, אצבעו הייתה חולה מכתיבת ראשי פרקים של "האתיקה הפרולטרית" (שלא יצאה לאור בסופו של דבר){{הערה|ליובה בורוכוב, פרקים מיומן חיי, בהוצאת "בדרך", המכון לחקר תנועת הפועלים היהודית ע"ש ברוך לין, 1971, עמ' 39}}, ונעטפה בצמר גפן אחרי ניתוח אצבעו בכלא. מהכלא יצאו בורוכוב וליובה לבית הוריה, אכלו ארוחת ערב ואחר-כך יצאו בסתר מפולטבה ל[[מינסק]] בינואר 1907 בתעודות לא להם, ומשם לו[[וילנה]]{{הערה|מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, עמ' 169; עמ' 171, הערה 1}}.
 
במחצית 1907 יצא בורוכוב ל[[גליציה]] כדי להשתתף כנציג פועלי ציון ב[[ועידת קרקוב (1907)|וועידה השנייה מן המניין של מפלגת פועלי ציון הרוסית שהתקיימה בקרקוב]] ב-2 עד 11 באוגוסט 1907. משם נסע בורוכוב לקונגרס הציוני השמיני ב[[האג]], ולוועידת היסוד של 'הברית העולמית של מפלגות פועלי ציון'{{הערה|'וועלט פארבאנד', האיגוד העולמי}}{{הערה|{{הציונות|צביה בלשן|הקמת הברית העולמית של פועלי ציון ותקנונה|יח/6|י"ח, 1994, עמוד 91}}}}, שהתנהלה לסירוגין בין 14 ל-20 באוגוסט, וייצגה את הסניפים של פועלי ציון ברחבי העולם{{הערה|מ. מינץ, אגרות בר בורוכוב, עמ' 183, הערה 1}}. בוועידה זו נבחר בורוכוב לראש הלשכה המרכזית שלה ב[[וינה|ווינה]], תפקיד שבו כיהן עד פטירתו, אך לא חזר לרוסיה מחשש למאסרו. אחרי הקונגרס השמיני בהאג, פרשו פועלי ציון הרוסיים מ[[ההסתדרות הציונית העולמית|ההסתדרות הציונית]], נוכח חילוקי דעות בין [[ציונות מעשית|הציונות המעשית]] לבין [[ציונות מדינית|הציונות המדינית]], ומפלגת פועלי ציון הפקידה את בורוכוב על ניסוח מחדש של 'הפלטפורמה' לפי מצע המפלגה המעודכן שאושר בוועידת קרקוב{{הערה|שם=פלטפורמה|מתתיהו מינץ, ועידת קרקוב של מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקראטית היהודית פועלי ציון ברוסיה (אוגוסט 1907): תעודות, תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, תש"ם-1979, עמ' 70–71, עמ' 84–85}}, אך בורוכוב עבר ל[[לייז']] ב[[בלגיה]], משום שתנאי המחיה בה נראו לו עדיפים על פני עיר גדולה. בקיץ [[1909]] חזרה ליובה לפולטבה באופן זמני, ובורוכוב נשאר בלייז' עד ספטמבר 1909, כאשר במועד זה ביקשה המפלגה מבורוכוב לעבור לווינה. בורוכוב השתתף בוועידה של מפלגת פועלי ציון הרוסית שהתקיימה בווינה בספטמבר 1909, ונשא הרצאה פרוגרמטית על לקחי המהפכה של 1905.