מקורות – הבדלי גרסאות

בשנת [[1935]], החלו קידוחי מים בעמק זבולון במסגרת תכנון מפעל השקיה מרכזי לעמק יזרעאל המערבי ביוזמתו של לוי שקולניק ([[לוי אשכול]]) ובעזרתו של המהנדס [[שמחה בלאס]].

לאחר כשנתיים נוסדה "מקורות" בשנת 1937 על ידי [[לוי אשכול]] כ[[חברה (תאגיד)|חברה]] [[ההסתדרות הכללית|הסתדרותית]] (50%) בבעלות משותפת עם [[הסוכנות היהודית]] ו[[הקרן הקיימת לישראל]] (25% כל אחת). מפעלה הראשון היה "מפעל הקישון". המפעל הוקם על פי תוכניות המהנדס שמחה בלאס שהיה המהנדס הראשי שלה עד קום המדינה. "מפעל הקישון" מומן מכספי "[[העברה|הסכם ההעברה]]" (העברת כספים של יהודי [[גרמניה]] לארץ בצורת סחורות שנקראה בשם ה"טרנספר") וסיפק מים ל-13 יישובים חקלאיים (מהם אחד שהוקם הודות למפעל), 3 יישובים עירוניים (מהם 2 שהוקמו הודות למפעל) וכן ל[[חיפה]] (הדר הכרמל והר [[הכרמל]]). <br />ב- [[1939]] הגיש שמחה בלאס ל[[ארתור רופין]], ראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית תוכנית "פנטסיה" להשקיית הנגב אשר התגשמה עם חנוכת [[המוביל הארצי]].<br />ב- [[1943]] נמצאה כמות מים בקידוחים שנערכו באזור ניר עם - גברעם אשר אפשרה להקים את מפעל המים הראשון בנגב. המפעל כלל תחנת שאיבה ובריכה בנפח של 1,000 מ"ק, ומילא תפקיד חשוב במאבק על קביעת גבולות הנגב המערבי.באפריל הציג שמחה בלאס את התכנית להקמת [[המוביל הארצי]] לראשונה בפני ראשי "מקורות", לוי אשכול ופנחס ספיר, וחבר הנהלת הסוכנות היהודית והגזבר, [[אליעזר קפלן]].<br />