ממלכתיות (ציונות דתית) – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏הגישה בקרב תלמידי הרב קוק: כך מספיק. לא צריך לצטט את כל החוברת של הרב סדן, מלאה בעדויות שנויות במחלוקת.
שורה 36:
הרב [[צבי ישראל טאו]], מוביל התפישה, טוען שהוא הולך בדרכו של הרב [[צבי יהודה קוק]], ומסתייע במספר מעשים שלו. הוא טוען שהרצי"ה קוק בדק בכל שלב האם אכן העם תומך באופן כללי ב[[התנחלות]] לפני שפעל. וגם כשפעל, לטענתו הוא סירב לפגוע ב[[צה"ל]] בכל צורה, ולו מדובר היה בפריצת מחסום בדרך ל[[יהודה ושומרון]]. את דבריו החריפים "[[ייהרג ואל יעבור]]", "על יהודה ושומרון תהיה מלחמה" הוא מסביר כאמירה: "עמדתנו נחושה ולא נוותר"; ראיה לכך, לדעת הרב טאו, היא שאת הבנות שלחו לביתן מטעמי [[צניעות (יהדות)|צניעות]] ברגע שהתקרבו המפנים{{הערה|1=[[לאמונת עתנו]] ג עמ' רנ-רנב.}}. ראיה נוספת היא, שלדבריו מעולם לא נאלצו לסחוב את הרצי"ה פיזית. יתר על כן, הרב טאו טוען שכאשר הרצי"ה חש שהעם לא איתו הוא ויתר גם על נוסחים חריפים אלו.
 
לדברי הרב סדן, ששותף לתפיסה הממלכתית, לפני כל התנחלות הרצי"ה היה מעלה את השאלה הבסיסית: "האם רוב העם איתנו?" לדבריו הממשלה ידעה על כל הקמת התנחלות של [[גוש אמונים]] מראש, והיה עליה להחליט האם לפנות או לא. לפי הסברו העליות היו מעין "הפגנות", כשההחלטה הסופית האם לאשר את היישובים הייתה של הממשלה.{{הערה|הרב אלי סדן, '''ויהי ידיו אמונה''', מהדורה שניה (2019), הוצאת בני דוד - עלי, עמודים 120-114}}
 
עוד לדברי הרב סדן, בהקמת ההתנחלויות לא הייתה אלימות. הוא מספר שבמזכירות גוש אמונים ובבית הרצי"ה התקיימו דינוים סוערים על צורת ההתנגדות לפינויים: האם יש להתפנות מיד לבקשת המח"ט; או לעמוד במקום, אבל לא להתנגד כאשר החיילים מפנים; או הגישה הקיצונית ביותר, של 'פרפור' ביד החיילים, וכפי היכולת התחמקות וחזרה לקבוצה. הוא מציין שהרצי"ה בעליה לסבסטיה נהג בדרך הראשונה.{{הערה|שם=סדן|הרב אלי סדן, '''ויהי ידיו אמונה''', מהדורה שניה (2019), הוצאת בני דוד - עלי, עמודים 120-114}}
 
לאחר עליית הליכוד והקפאת הבניה ביו"ש התקיים מבצע התנחלות גדול בחווארה, והגיעה הוראה מהרצי"ה להתפנות. מאות אנשים התפנו מרצון ובאו היישר לבית הרצי"ה. שם אמר להם הרצי"ה שכעת כאשר ממשלת הליכוד אינה מסכימה לדעתם "העם לא איתנו", ויש לפנות להסברה ולא להפגנות{{הערה|שם=שטמלר|ראו חגי שטמלר, '''עין בעין''', הוצאת מכללת הרצוג - תבונות, מהדורה שניה (תש"פ), עמוד 196, ובמקורות בהערה 146 שם}}. לאחר מכן קמו יישובים רבים באישור הממשלה, הכוללים לדברי הרב סדן כמעט את כל היישובים ביש"ע.{{הערה|הרב אלי סדן, '''ויהי ידיו אמונה''', מהדורה שניה (2019), הוצאת בני דוד - עלי, עמודים 120-114}}
 
תלמידים נוספים של הרצי"ה הדגישו את התחשבותו ברצון העם.<ref>ראו חגי שטמלר, <nowiki>'''</nowiki>עין בעין<nowiki>'''</nowiki>, הוצאת מכללת הרצוג - תבונות, מהדורה שניה (תש"פ), עמוד 196, ובמקורות בהערה 146 שם. ראו גם שם, עמוד 395, ראיון עם חנן פורת.</ref> כאשר החלו הנסיגות מחבל סיני, שאל הרב [[יואל בן נון]] את רבו הרצי"ה: "כיצד זה ב-1971 אמרת לפעול ('לסגור את הגמרות')... ועכשיו עם כל הנסיגות - מאומה?" והרצי"ה השיב: "אז הייתה הרגשה שהעם איתנו, שאפשר להשיג את זה. אחרי קמפ-דייויד אין הרגשה כזאת".{{הערה|חגי שטמלר, '''עין בעין''', הוצאת מכללת הרצוג - תבונות, מהדורה שניה (תש"פ), עמוד 196}}
 
מלבד תלמידיו של הרב טאו ("רבני [[ישיבות הקו]]"), מחזיקים בעמדה דומה גם רבנים נוספים שהרצי"ה אינו [[רב מובהק|רבם המובהק]], כגון הרבנים [[יואל בן נון]], [[יובל שרלו]] ואחרים.
 
===גיבוש התפישה===
לראשונה עלתה השאלה ביחס להריסת היישובים ב[[סיני]] ומסירת השטח למצרים. היו מתלמידי הרצי"ה שהציגו את דבריו "על [[יהודה ושומרון]] תהיה מלחמה" וכדומה, וטענו שיש להאבק בחוזקה כנגד הממשלה (אך לא הוטל ספק בכך שאין להתנגד באלימות). לעומתם טען הרב טאו שהממשלה מייצגת את קיומו של עם ישראל כעם ויש בה קדושה, ועל כן יש לכבדה. לטענה שהממשלה מאבדת את זכותה לכבוד בשעה שהיא עושה מהלכים המנוגדים לתורה, הזכיר שכך נהגו הנביאים ב[[תקופת בית ראשון]] למלכי ישראל, והשיב שהדבר תלוי בעצם המוסד, בפוטנציאל הגלום בו ולא בתוצאות: