עילת הסבירות – הבדלי גרסאות

פרופסור [[רונן שמיר]] מבקר את בית המשפט העליון על הרחבת הסמכות שלו, בין השאר באמצעות השימוש בעילת הסבירות כפי שהיא בעיני "[[הציבור הנאור]]" שבית המשפט תופס את עצמו כמייצגו. מאמרו "הפוליטיקה של הסבירות" (1994) הוא ניתוח סוציולוגי של פרקטיקת השיפוט המפעילה את מושג ה'סבירות' ולטענתו מדובר במנגנון רב-עוצמה לעיצוב זהות קיבוצית ולקיבוע של [[אחרות]] {{אנ|Alterity}}. מצד אחד מצוי האדם הסביר, הנאור, האמון על ערכי המערב, על ליברליזם לדמוקרטיה. מצד שני מוצב האדם שנוהג ב'חוסר סבירות', כלומר על פי ערכים אחרים שכדי לשלול את הלגיטימיות שלהם אין צורך להבינם ולפרשם על פי ההיסטוריה הקיבוצית והחברתית שלהם, וכדוגמה לנפגעי עילת הסבירות מביא את החברה החרדית והחברה הפלסטינית.{{הערה|{{תיאוריה וביקורת|[[רונן שמיר]]|הפוליטיקה של הסבירות: שיקול-דעת ככוח שיפוטי|הפוליטיקה-של-הסבירות-שיקול־דעת-ככוח-ש|5, 1994, עמ' 23-7}};{{ש}}

{{למנויים}} רונן שמיר, [https://www.nevo.co.il/books/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%20%d7%a2%d7%aa/%d7%9b%d7%aa%d7%91%d7%99%20%d7%a2%d7%aa/%d7%a2%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%99%20%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%98/%d7%9b%d7%a8%d7%9a%20%d7%99%d7%98/iyunei-mishpat-19-3-699.pdf חברה, יהדות ופונדמנטליזם דמוקרטי: על מקורותיה החברתיים של הפרשנות השיפוטית], [[עיוני משפט]] יט/3, תשנ"ה, עמ' 699–716}}

 

==ראו גם==