יהודים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
SupermixMc (שיחה | תרומות)
מ הגהה, ''לאום היא קבוצה אנושית בעלת זהות לאומית משותפת ששואפת או שזכתה להגדרה עצמית ולמדינה ריבונית'' -זהות יהודית ושיוך לעם היהודי אינם קשורים ברצון לישות מדינית ולריבונות וכפי שמלמדות אותנו 2000 שנות חיים בגולה ניתן לקיים חיים יהודיים גם ללא ריבונות יהודית. לכן אין ההגדרה של העם היהודי כלאום מדויקת. ניסחתי מחדש את ההגדרה כ''קבוצה אתנית'' בפשט: עם.
לא קבוצה אתנית הומוגנית או בכלל. הביטוי "מוצא שמי" אינו מדעי ולא בשימוש.
תגיות: שחזור ידני עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
שורה 67:
| קבוצות = [[שומרונים]], [[ערבים]], [[שמיים (עמים)|עמים שמיים]] נוספים
}}
'''יהודים''' הם [[קבוצה אתנית|עם]] ממוצא [[שמיים (עמים)|שמילאום]] וקבוצה [[דת|דתית]] שמקורה על פי ה[[מסורת (יהדות)|מסורת]] בחלק מ[[שבטי ישראל]], ובממלכות [[עברים|העבריות]] [[ממלכת ישראל|ישראל]] ו[[ממלכת יהודה|יהודה]], שהיו מתושבי [[ארץ ישראל]] שב{{ה|מזרח התיכון}} בסוף [[האלף השני לפנה"ס]]. האתניות, הלאומיות, התרבות והדת היהודיות קשורות זו לזו באופן הדוק; האמונה המסורתית של העם היהודי היא ה'''[[יהדות]]'''. במהלך ההיסטוריה הצטרפו או צורפו לעם היהודי אישים בודדים וקבוצות שונות ו[[היטמעות|נטמעו בו]] (בתהליך שמכונה [[גיור]]).
 
היהודים התהוו כקבוצה אתנית ודתית בסוף [[האלף השני לפנה"ס]] באזור ב[[לבנט|לֶבַנְט]] הידוע כ[[ארץ ישראל]]. [[מצבת ישראל]] המצרית מאזכרת את השמדתה של קבוצת אוכלוסייה בשם "אִי-סִי-רִי-אַר", אשר רוב החוקרים מפרשים כ"ישראל", באזור [[כנען]] בסוף [[המאה ה-13 לפני הספירה]] (שלהי [[תקופת הברונזה]]). בהמשך התבססו באזור זה [[ממלכת ישראל]] ו[[ממלכת יהודה]], שעל פי [[סיפורי התנ"ך|הכתוב בתנ"ך]] התחילו כ[[ממלכת ישראל המאוחדת|ממלכה מאוחדת]] של אוכלוסייה משותפת; היהודים נקראים על שם ממלכת יהודה, שנותרה לבדה לאחר [[ממלכת ישראל#חורבן ממלכת ישראל|חורבן ממלכת ישראל]] בשנת [[722 לפנה"ס]], וחרבה בשנת [[586 לפנה"ס]] עם [[גלות בבל]]. במהלך התקופות [[התקופה ההלניסטית בארץ ישראל|ההלניסטית]] ו[[התקופה הרומית בארץ ישראל|הרומית]] בארץ (תחילת עד אמצע [[המאה הרביעית לספירה]] לערך) השיגו היהודים [[עצמאות]] קצרה ב[[תקופת החשמונאים|ימי החשמונאים]], שבה הורחבו גבולות הממלכה. במקביל שגשגה [[הפזורה היהודית|פזורה יהודית]] גדולה בכל [[אגן הים התיכון]], וב[[תקופת בית שני]] הגיע אחוז היהודים באוכלוסיית העולם לשיאו ההיסטורי. בעקבות התבוסות במרידות מול הרומאים חל פיחות בכוחו ומעמדו של היישוב היהודי בארץ ישראל, שמרכז כובדו עבר ל{{ה|גליל}}, ובתקופת שלטונה העוין של [[האימפריה הביזנטית]] ה[[נצרות|נוצרית]] הוא הפך לגורם שולי.{{הערה|[[יואל רפל]], '''תולדות ארץ ישראל''', חלק ב', עמ' 357.}} היישוב היהודי המשיך להצטמצם במהלך [[התקופה המוסלמית המוקדמת בארץ ישראל|השליטה המוסלמית בארץ]], והגיע לכדי כעשרה אחוזים מהאוכלוסייה, רובם בגליל המזרחי.{{הערה|רבקה שפק-ליסק, [https://www.e-mago.co.il/Editor/history-3002.htm היהודים תחת הכיבוש הערבי- מוסלמי (640 – 1071)], באתר [[אימגו]]}} במהלך [[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|התקופה העות'מאנית]] התרחשו מספר עליות מאורגנות של יהודים שהרחיבו את [[היישוב הישן]] בכמה אלפי נפשות, אך רק עם הקמת [[התנועה הציונית]] החל [[עליות מראשית הציונות ועד קום מדינת ישראל|גל של עליות המוניות]] אשר הגדילו את שיעור היהודים באוכלוסייה מכ-8% בסוף [[המאה ה-19]] לכ-37% ערב הקמת המדינה.