קריאת התורה – הבדלי גרסאות

קריאת התורה נעשית מתוך ספר תורה בו כתובים הפסוקים ללא [[ניקוד]], [[פיסוק]] ו[[טעמי המקרא]]. על הקורא בתורה, המכונהמכונה "[[בעל קורא]]", ותפקידו לקרוא בתורה באופן מדויק, על פי הניקוד, הפיסוק וטעמי המקרא אותם הוא משנן בעל פה.

קריאה בתורה במועדים קבועים היא תקנת חז"ל.,{{הערה|ליתר דיוק - תקנת נביאים, ראו בהמשך הערך}} אם כי ישנן דעות שלפיהן חיוב קריאת כמה מ[[ארבע פרשיות]] הוא מהתורה. בזמן שבית המקדש היה קיים נהגה מצוות [[הקהל]], שעיקרה קריאה בתורה על ידי ה[[מלך]] במוצאי [[יום טוב]] ראשון של [[סוכות]] בשנה שאחרי [[שנת השמיטה]] (פעם ב־7 שנים) ב[[בית המקדש]].

אירוע ובו קריאה בתורה בפומבי מוזכר גם בתנ"ך עצמו, כפי שמסופר ב[[ספר נחמיה]], מתוארפרק אירועח', ובועל קריאהקריאת בתורהתורה בפומביהמונית בתחילת ימי [[בית המקדש השני]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים ויאמרו לעזרא הסופר להביא את ספר תורת משה אשר צוה ה' את ישראל. ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל, מאיש ועד אשה וכל מבין, לשמוע ביום אחד לחדש השביעי. ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים מן האור עד מחצית היום נגד האנשים והנשים והמבינים. ואזני כל העם אל ספר התורה...|מקור=נחמיה ח'}}

על פי התיאור בנחמיה, קריאה פומבית זו הייתה במטרהלמטרת ללמד אתלימוד המון העם עלאת חוקי התורה והמצוות, ובעקבותיה חזר העם חזר בתשובה בתחומיםבנושאים שונים.

===קריאת התורהאזכור במקורות חיצוניים===

אזכור לקריאת התורה מופיע בכתבי [[יוספוס פלביוס]], ו[[פילון האלכסנדרוני]], שניהם מ[[המאה ה-1|המאה הראשונה לספירה]] (סוף ימי [[בית המקדש השני|בית שני]]). גם מחברים [[רומא]]ים אחרים בני התקופה מוסרים כי היהודים עוסקים ב[[בית כנסת|בתי הכנסת]] בקריאה בתורה ובלמידת חוקיה, אף ש[[תפילה|תפילת]] הציבור עדיין אינה מוזכרת בוודאות. על פי זה נראה שהנהגת קריאת התורה מוקדמת ל[[תפילה בציבור]], כמקובל(כפי במסורתדעת המסורת).

בתקופתהקריאה בתורה נהגה בשבתות, וכן בימים שני וחמישי, כאשר קראו חלק קצר מתחילת הפרשה של אותה שבוע. בימי ה[[תלמוד]] הונהגונמסר לנו על שני מנהגים מקבילים: ב[[ארץ ישראל]] השתמשוהיו משתמשים בחלוקה ל[[חלוקת התנ"ך לסדרים|סדרים]], המחלקתומסיימים את התורה למקטעיםאחת קצריםלשלוש יחסית,שנים כך שסיום התורה נערך(או אחת לשלוש עד שלוש וחצי שנים), ואילו ב[[בבל]] השתמשוהיו משתמשים בחלוקה ל[[פרשת השבוע|פרשות]], כךומסיימים שסיום התורה נערךאותה אחת לשנה. יתכןלפיכך, שבארץהפרשות שקראו כל שבת בארץ ישראל נהגוהיו בקריאהקצרות בחלוקהיותר. נוספתייתכן במקביל,שלצד עלמנהג מנתזה נהג בארץ ישראל גם מנהג לסיים את התורה מדי שנה, בשבת שלאחר [[שמיני עצרת]].{{הערה|כך נראה מפיוט של רבי [[אלעזר בירבי קליר]]. ראו אצל [[עזרא פליישר]], "[https://www.jstor.org/stable/23595971?seq=27 לוח מועדי השנה בפיוט לר' אלעזר בירבי קיליר]", '''[[תרביץ]]''', כרך נ"ב, חוברת ב' ([[טבת]]–[[אדר]] [[ה'תשמ"ג]]).}}. ככל הנראה מנהג בבל התפשט בארץ ישראל, ככל הנראה, החל מהמאה התשיעית, בעקבות עולים שעלו [[עלייה לארץ ישראל|לארץ ישראל]] באותה תקופה.{{הערה|חיים סיימונס, הבדלים בקריאת הפרשיות בין בני א"י ובין בני חו"ל, '''[[סיני (כתב עת)|סיני]]''' ק"ו (1990), עמ' לד. הרמב"ם ({{רמב"ם|תפילה וברכת כהנים|יג|א|ספר=אהבה}}) מזכיר שבזמנו עדיין היו קהילות שסיימו את התורה בשלש שנים.}} החל מן [[המאה ה-13]] בערך, נהוג בכל קהילות ישראל המנהג הבבלי לקרוא בתורה במחזור של שנה אחת, המסתיים ב[[שמחת תורה]].