|
בשנת ה'תשפ"ב, לאחר מלאות 50 שנה לפטירת הרב הנזיר, יצאה מהדורה חדשה ומורחבת של הספר בהוצאת נזר דוד.
'''הגיון המבוסס על שיטה שמעית לעומת הגיון המבוסס על השיטה ההסתכלותית'''
חלק זה יסקר את הרעיון הכללי המיוחד לספר "קול הנבואה" , השמעיות. כל שיטה מחשבתית פילוסופית, מתבססת על שיטה הגיונית שדרכה מבססים את התקפות הלוגית של המסקנות היוצאות ע"י החשיבה. אריסטו יחד עם היצירה הפילוסופית ובמקביל לה, ייחד תחום מיוחד לבדוק ולאמת את מסקנות החשיבה, תחום הלוגיקה. השיטה הלוגית שלו נודעה לעולם בספרו האורגונון. המקבילה התורנית של תחום הלוגיקה, הוא תחום י"ג המידות שהתורה נדרשת בה. המידות הם דרכי חשיבה, שדרכם אפשר להבין את האופן בו הוסקו המסקנות ההלכתיות או המדרשיות היוצאות מפסוקי התורה.
הרב המחבר העמיק לבאר שיש הבדל בין ההגיון המערבי שהוא אנלטי, היינו המסקנות על הפרט נובעות מתוך ניתוח בו הפרט נמצא חלק מהכלל, ולכן נסיק מהכלל לפרט, לדוגמא: סוקרטס בן אדם, כל בני האדם מתים. מסקנה : סוקרטס ימות. זה הוא היקש הסילוגיסמוס.
לעומתו ההגיון העברי הוא אנלוגי, היינו שמקישים מדבר אחד לדבר השני, ע"י האנלוגיה, למשל ע"י מידת בנין אב לומדים ממקום אחד בו חודש דין לכל המקומות הדומים, ואע"פ שהמקומות שלומדים עליהם, אינם פרט הנכלל בכלל מסוימים.
השיטה האנליטית, מכונה אצל הרב המחבר כשיטת ההסתכלותית, שצריך לראות את הפרט שלומדים עליו חלק מהכלל, ואז מסיקים מסקנה לעניין הפרט. לעומתה השיטה האנלוגית , מכונה שמעית, ועניינה הוא כאשר בפרט כל-שהוא מתגלה לנו דבר, אנחנו מבינים שדבר זה שייך גם בפרט אחר הדומה לו, דוגמא לעניין, אפשר ללמוד מקיום החיים על פני כדור הארץ על אפשרות הקיום של חיים על פני כוכבי-לכת אחרים (דוגמא כזאת מובאת בספר, והיא שימוש באנלוגיה לעניין מדעי הטבע, מבוא בפרק "השם העליון הנשמע").
עיקרון השמעיות, לדעת הרב המחבר שייך לכל הרוחב של החכמה התורנית, העברית: תחום ההלכה, תחום הקבלה, תחום החכמה העברית (ספרי קהלת משלי ואיוב) ותחום הפילוסופיה העברית הדתית.
השמעיות, היא ה"איך" המיוחד לחכמה העברית התורנית, לעומת ה"מה" שהוא התוכן של החכמה.
==לקריאה נוספת==
|
