ויקיפדיה

מצרים – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מ הוספת קישור לשיעור האבטלה
Idoiz (שיחה | תרומות)
8,725 עריכות
מ שינוי ריווח ותיקון מקף וקו מפקיד לפי כללי ריווח סימני הפיסוק של האקדמיה ללשון העברית
שורה 31:
| סמל = Coat of arms of Egypt (Official).svg
}}
'''מִצְרַיִם''' (בימינו -– '''רפובליקת מצרים הערבית'''; ב[[ערבית מצרית]]: '''جمهوريّة مصر العربيّة''', גֻמְהוּרִיַּת מַצְר אֶלְעַרַבִּיַּה; ב[[ערבית]]: מִצְר; בתרגום לשפות זרות: '''הרפובליקה הערבית של מצרים''') היא המדינה ה[[אוכלוסייה|מאוכלסת]] ביותר מבין [[מדינות ערב]], והמדינה השלישית המאוכלסת ביותר באפריקה (אחרי [[ניגריה]] ו[[אתיופיה]]). היא גם [[ציוויליזציה]] עתיקת יומין, אחד המקומות הנחשבים ל"[[ערש הציוויליזציה]]", וכן מכונה בערבית "אם העולם" (أم الدنيا). מצרים שוכנת בפינה הצפונית־מזרחית של [[אפריקה]], לחוף [[הים התיכון]] בצפון וים סוף במזרח. בצפון-מזרח [[גבול|גובלת]] ב[[ישראל]] וב[[רצועת עזה]], במערב ב[[לוב]] ובדרום ב[[סודאן]]. על אף שטחה הגדול, מרוכזת כמעט כל אוכלוסייתה בעמק ה[[נילוס]] שנמצא במזרחהּ. זאת, משום ש־98% משטח מצרים הם מדבר שומם. גם בעמק הנילוס הפורה לא יורדים כמעט [[גשם|גשמים]], ומקור המים העיקרי הוא נהר [[הנילוס]], העובר לאורכו. נהר הנילוס יוצר [[הדלתה של הנילוס|דלתה]] בחלקו הצפוני, מקום השפך לים התיכון. בדלתה זו מרוכזים השטחים החקלאיים. דתה הרשמית של [[מצרים (עם)|מצרים]] היא ה[[אסלאם]], ושפתה הרשמית של המדינה היא ה[[ערבית]]. קיים ברפובליקת מצרים הערבית גם מיעוט קטן אך משמעותי של [[נוצרים קופטים|נוצרים-קופטים]], הנחשבים כצאצאים ישירים של המצרים הקדומים.
 
כמעט כל אוכלוסיית מצרים היא [[מוסלמים|מוסלמית]] ובפרט בני הזרם ה[[מוסלמים סונים|סוני]], היא מדינה-חברה ב[[הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי#מדינות החברות בארגון|ארגון לשיתוף פעולה אסלאמי]], כשב[[הליגה הערבית#חברות|ליגה הערבית]] מצרים היא חברה-מייסדת.
שורה 44:
== היסטוריה ==
{{הפניה לערך מורחב|ערכים=[[היסטוריה של מצרים]], [[היסטוריה של מצרים העתיקה]]}}
אחרי פלישת ה[[חיקסוס]]ים וגירושם לאחר 150 שנה, בשנת 1570 לפנה"ס לערך, המצרים יצאו למסעות כיבושים ברחבי [[הסהר הפורה]], אך האימפריה המצרית לא החזיקה מעמד זמן רב ומצרים חזרה עד מהרה ל[[גבול]]ותיה הטבעיים. במשך תקופה קצרה באמצע המאה ה-7 לפני הספירה נשלטה מצרים על ידי האשורים (664–671671–664 לפנה"ס). ה[[בבל]]ים, יורשי האימפריה האשורית, לא הצליחו לקיים את שלטון האימפריה במצרים, אך יורשיהם ה[[פרסים]] הצליחו ובמהלך רוב המאות ה-6 עד ה-4 לפנה"ס שלטה במצרים האימפריה הפרסית. עם זאת, המצרים שמרו על תרבותם הייחודית. כאשר [[אלכסנדר הגדול]] [[כיבוש|כבש]] אותה בשנת [[332 לפנה"ס]], מצא תרבות שונה ומרתקת. לאחר פיצול האימפריה של אלכסנדר הגדול, אחד מהמפקדים שלו, [[תלמי הראשון]], ניכס לעצמו את מצרים והיא הייתה תחת שלטון [[בית תלמי]] עד המאה ה-1 לפנה"ס.
 
[[קובץ:PyramidDatePalms.jpg|ימין|ממוזער|200px|[[הפירמידה הגדולה של גיזה]] במרכז תעשיית התיירות המצרית.]]
בשנת [[30 לפנה"ס]] נכבשה מצרים על ידי צבאות רומא. כשנחלקה [[האימפריה הרומית]] לשניים, עברה מצרים לאימפריה הרומית המזרחית – [[האימפריה הביזנטית]]. בין השנים [[639]]–[[641]] נכבשה מצרים על ידי ה[[ערבים]] בהנהגת ה[[ח'ליפה|ח'ליף]] [[עומר בן אל-ח'טאב]]. הקלות שבה נכבשה מצרים על ידי הערבים המוסלמים נבעה מן היחסים הדתיים המעורערים בין [[נצרות אורתודוקסית|הכנסייה הביזנטית]] לבין [[נצרות קופטית|הכנסייה הקופטית]] המקומית. ה[[כיבוש]] המוסלמי הבטיח את זכותם של הנוצרים לשמור על דתם בתמורה לתשלום [[מס גולגולת]] לשלטונות המוסלמים. על פי הערכות בשנת [[725]], ערב סיום שלטונו של [[בית אומיה]] ועלייתו של [[בית עבאס]] היו עדיין יותר מ-90% מתושבי מצרים נוצרים קופטים. הדבר היה כך בשל המדיניות המוסלמית אשר ביקשה להשתמש במצרים כגשר לכיבוש מדינות [[צפון אפריקה]] ו[[אירופה]], ולכן ראתה בתושבים הנוצריים מקור הכנסה לטיפוח מכונת ה[[ג'יהאד]] באמצעות המיסים שנגבו מהם. אסלומה של מצרים הפך למוחשי יותר עם [[הגירה|הגירתם]] של שבטים ערביים מ[[חצי האי ערב]] והגעתם של עוד כוחות צבא. הערבים המוסלמים שהגיעו למצרים היו בעלי זכויות חוקיות ודתיות רבות יותר משל האוכלוסייה הילידית. על כן, הגירתם, בנוסף לקיפוח האוכלוסייה הנוצרית ואסלום בכוח במקרים רבים, תרמו לירידת שיעור הנוצרים באוכלוסייה המצרית ועליית שיעור הערבים והמוסלמים בה.
 
החל מן המאה ה-12 ועד למאה ה-16 נשלטה מצרים על ידי שושלות [[ממלוכים|ממלוכיות]] שונות. רשמית הפכה מצרים ל[[איילט]] [[האימפריה העות'מאנית|עות'מאני]] בשנת [[1512]] עם תבוסת הצבא הממלוכי על ידי ה[[סולטאן]] [[סלים הראשון]], אך למעשה המשיכו [[ביי]]ם ממלוכים לשמור על צבאות העבדים שלהם ובעזרתם לשלוט על הארץ, במקביל לנציב מטעם האימפריה העות'מאנית -– הו[[ואלי (תואר שלטוני)|ואלי]]. שלטון דו-ראשי זה נמשך עד [[1798]], אז נכבשה מצרים על ידי [[נפוליאון]]. על אף שב־[[1801]] עזבו אחרוני הכוחות הצרפתיים את אדמת מצרים, השתנה מאזן הכוחות הפנימי במצרים: הביים הממלוכים נחלשו מאוד במלחמה, וקופתם המדוללת הקשתה עליהם מאוד לרכוש עבדים חדשים ולאמנם כחיילים. גם האימפריה העות'מאנית הפגינה אוזלת יד במלחמות נגד נפוליאון, שגורש בסופו של דבר על ידי [[הצי הבריטי]]. את המצב ניצל [[מוחמד עלי (שליט מצרים)|מוחמד עלי]], [[קצין]] עות'מאני צעיר ממוצא [[אלבניה|אלבני]] שתפס את השלטון במצרים בשנת [[1805]]. מוחמד עלי ייסד שושלת שהנהיגה את מצרים עד שנת [[1952]]. רשמית המשיכה להיות מצרים חלק מן האימפריה העות'מאנית עד [[1882]], עת הועברה לחסות [[האימפריה הבריטית]]. למעשה, שמרו מוחמד עלי ויורשיו על [[אוטונומיה]] רבה ואף על יכולת לפתח קשרי חוץ באופן עצמאי. למן המחצית [[המאה ה-19]] הפכה מצרים לציר תנועה חשוב בין אנגליה ו[[הודו]]. מיקומה אסטרטגי זה חשף אותה להתערבות בלתי פוסקת מצד אנגליה ויריבתה [[אימפריאליזם|האימפריאליסטית]] צרפת, התערבות שהגיעה לשיא עם פתיחת [[תעלת סואץ]] בשנת [[1869]]. התעלה לא רק שלא תרמה דבר לכלכלתה של מצרים עד הלאמתה בשנת [[1956]] על ידי [[גמאל עבד אל נאצר]], אלא אף חייבה את גיוסם בכפייה של עשרות אלפי פלאחים מצריים לבנייתה, והכניסה את מצרים לחובות ענק למלווים בינלאומיים.
 
ב[[מלחמת העולם הראשונה]] שימשה בסיס אנגלי, שממנו תקפו הבריטים את הטורקים ב[[ארץ ישראל]]. ב[[מלחמת העולם השנייה]] שימשה מחסום אחרון בפני גייסות ה[[וורמאכט]] בפיקודו של [[ארווין רומל|רומל]], ומנעו ממנו את כיבוש ארץ ישראל והשתלטות על [[תעלת סואץ]].[[קובץ:LocationUnitedArabRepublic.svg|שמאל|ממוזער|200px|מפת [[הרפובליקה הערבית המאוחדת]].]]
שורה 73:
בליל 3 ביולי [[2013]], הודח מוחמד מורסי מתפקידו כנשיא מצרים. שר ההגנה ומפקד הצבא, הגנרל [[עבד אל-פתאח אל-סיסי]], הכריז על סיום כהונתו של מורסי והודיע על השעיית החוקה ועל מינויו של ראש בית הדין החוקתי, [[עדלי מנסור]], כנשיא זמני.{{הערה|{{הארץ||הפיכה שנייה במצרים: מורסי הודח, הצבא התפרס ברחובות קהיר|1.2062134|6 במרץ 2015}}.}} בעקבות הדחת מורסי החלו התנגשויות בין הצבא והמשטרה המצרית לבין תומכי מורסי, שגבו מאות הרוגים ופצועים.{{הערה|{{ynet|יצחק בן חורין|קהיר: 278 נהרגו, "לשים קץ למצב החירום"|4417963|14 באוגוסט 2013}}}} מאוחר יותר, פתחה ההנהגה הצבאית במבצע נגד האחים המוסלמים, במסגרתו עצרה אלפים ושפטה מאות למוות, ביניהם את מנהיגי התנועה. משנרגע המצב במצרים, הכריזה ההנהגה הזמנית על בחירות חדשות. בעקבות הכרזה זו, התמודד א-סיסי מתפקידו כראש המועצה הזמנית והכריז על התמודדותו לנשיאות.
 
ביוני [[2014]] [[הבחירות לנשיאות מצרים (2014)| נבחר אל-סיסי]] ל[[נשיא מצרים]]. בתקופת שלטונו התגברו פיגוע הטרור במצרים, ובמיוחד הוא נאלץ [[המלחמה בטרור בסיני|להילחם בטרור בסיני]]. בתקופתו הגיעו ממצרים דיווחים של ארגונים מצריים שונים על תפוצתן הרחבה של תופעות כמו [[אסיר פוליטי|מאסר אזרחים על רקע דעות פוליטיות]] -– ובהם [[עיתונאי]]ם ואנשי [[אופוזיציה]], צמצום [[חופש הביטוי]] בכלל, וחופש הביטוי כנגד השלטון בפרט.{{הערה|שם=הערה מספר 24859341:0}}{{הערה|שם=הערה מספר 24859341:1|{{קישור כללי|כתובת=http://www.kolhazman.co.il/333995|הכותב=|כותרת=מצרים: א-סיסי הגביר את הדיכוי|אתר=קול הזמן|תאריך=}}}}
 
ב[[אפריל]] [[2017]], על רקע פיגועים קטלניים שבוצעו ב[[כנסייה|כנסיות]], הוטל במצרים [[אירוע חירום אזרחי|מצב חירום]], שהתיר ביצוע מעצרים המוניים. לאחר יותר מ-4 שנים, ב-[[25 באוקטובר]] [[2021]], הודיע הנשיא א-סיסי על הסרת מצב החירום ברחבי המדינה, בנימוק שכבר הוסדר המצב הביטחוני.{{הערה|{{ynet|ynet והסוכנויות|אחרי 4 שנים: סיסי ביטל את מצב החירום במצרים|60210190|26 באוקטובר 2021}}}}
שורה 93:
'''[[רשות שופטת|הרשות השופטת]]''' – בית המשפט החוקתי העליון הוא הסמכות השיפוטית העליונה. היא לבדה לוקחת על עצמה את הפיקוח השיפוטי לגבי חוקתיות החוקים והתקנות ומתחייבת לפרש את הטקסטים החקיקתיים באופן הקבוע בחוק. כמו כן, בית המשפט מוסמך ליישב סכסוכי כשירות בין הערכאות השיפוטיות והמנהליות.
 
=== עיר בירה -– בירת מצרים החדשה ===
{{הפניה לערך מורחב|בירת מצרים החדשה}}
[[קובץ:New Administrative Capital 5.jpg|ממוזער|מבני משרדי הממשלה בבירת מצרים החדשה]]
שורה 110:
מצרים חברה ב[[הליגה הערבית|ליגה הערבית]] אותה ייסדה בשנת [[1945]], וב[[הארגון לשיתוף פעולה אסלאמי#מדינות החברות בארגון|ארגון לשיתוף פעולה אסלאמי]], ובחלקים נרחבים של [[המאה ה-20]] טיפחה מעגלים [[דיפלומטיה|דיפלומטיים]] של [[פאן-ערביות]], אולם ב[[העשור השני של המאה ה-21|עשור השני של המאה ה-21]] משתנה מדיניות החוץ שלה כך שתתאים לבריתות מקומיות המושפעות מהשינויים הגאו-פוליטיים בקרבת מצרים<ref name=":2" />.
 
עם התחזקות [[איראן]] ו[[טורקיה]] ככוח מקומי עולה בראשית [[המאה ה-21|המאה]], נכנסה מצרים מצד אחד לברית אנטי-איראנית בשיתוף פעולה עם [[ערב הסעודית]], ובאופן חלקי גם עם ישראל, ומצד שני לברית סביב מזרח [[הים התיכון]], בה משתפת פעולה עם [[קפריסין]] ו[[יוון]] -– ובאופן חלקי גם עם ישראל -– כנגד התוקפות הטורקית סביב הטריטוריות הימיות במזרח הים התיכון<ref name=":2" />.
 
הברית המזרח ים-תיכונית מקדמת אינטרסים משותפים של ארבע המדינות בתחומי ה[[אנרגיה]], ה[[תיירות]], הסחר וה[[תשתית|תשתיות]]. מצרים משתפת פעולה עם מדינות אלו, ובראשן יוון, גם בתיאום צבאי וכן במניעת הגעתם של [[פליט]]ים ל[[אירופה]] דרך הים התיכון<ref name=":2" />.
שורה 148:
מאז הגבול בין ישראל למצרים שקט רוב הזמן, אם כי מתבצעות דרכו הברחות [[סמים]], העברות של [[אמצעי לחימה]] לכיוון [[רצועת עזה]] ומדי פעם מבוצעות דרכו פעולות טרור של מחבלים המגיעים מרצועת עזה דרך סיני. כך לדוגמה, בדצמבר [[2006]] חדר מחבל וביצע פיגוע ב[[אילת]] ובאוגוסט [[2011]] אירע פיגוע חמור סמוך ל[[כביש 12]] במהלכו נרצחו שמונה ישראלים. בנוסף, הוברחו דרך גבול זה [[הסתננות מאפריקה לישראל|מסתננים מאפריקה]], בעיקר עד לשנת 2012, עת הושלם ברובו פרויקט בניית [[גדר הגבול ישראל–מצרים]].
 
בשנות ה-80, נהגו ישראלים רבים לבקר במצרים, אך תיירות זו התמעטה מאוד לאורך השנים בשל תחושת העוינות כלפי ישראל במדינה לצד החשש מטרור של חוגים קיצוניים כפי שאירעו כמה פעמים (כגון [[הפיגוע בראס בורקה]] ב-[[1985]]). עד לפרוץ [[האינתיפאדה השנייה]] נהגו ישראלים רבים לפקוד את חצי האי סיני (בו הם יכולים לבקר ללא [[אשרה (ויזה)|ויזה]]), אולם לאחר פיגועי הטרור ב[[הילטון טאבה]], [[דהב]] ו[[שארם א-שייח']] בשנת [[6]]–[[2005]], התמעט משמעותית מספר התיירים הישראלים בחצי האי, ומשרד החוץ מפרסם אזהרות רבות נגד הביקור בו, מחשש לפיגועים נוספים ואף ניסיונות [[חטיפה]]. התיירות המצרית לישראל מותרת באופן רשמי אך בפועל לא מיושמת בשל הדרישה של [[ממשלת מצרים]] מאזרחיה הרוצים לבקר בישראל להוציא אישור מיוחד -– 'הפתק הצהוב' מטעם שרותי הביטחון המצריים. דרישה זו מגבילה את התיירות המצרית לישראל לכמה עשרות מדי שנה -– כאשר רובם עוברים בה בדרכם ל[[השטחים|שטחים]] בלבד.{{מקור|נושא=מדינות אסיה|נושא2=מדינות אפריקה}} השלום עם מצרים נשמר בקפדנות לאורך השנים. עם זאת השלום נחשב ל"[[שלום קר]]", לאור העובדה שבמצרים קיימת עוינות רבה כלפי ישראל, הבאה לידי ביטוי בעיקר בתקשורת ארסית, בהגבלות קשות על כל קשר שמקיים מצרי עם ישראל או ישראלים וב[[חרם צרכנים|חרם]] המוטל על מי שמקיים קשרים אלו.
 
הדחת [[מובארכ]] בפברואר [[2011]], סימנה תקופה של הרעה ביחסה של מצרים כלפי ישראל. בוצעו מספר חבלות ב[[צינור הגז הערבי|צינור הגז שעובר בצפון סיני]] ומספק גז מצרי לישראל. בנוסף, התעצמו ההתרעות על כוונות ארגוני [[טרור]] לנצל את שטחי סיני כדי לפגוע בישראל ובישראלים, כמו שאירע באוגוסט 2011, כשחולית מחבלים חדרה לישראל וביצעה את [[מתקפת הטרור בדרום ישראל (2011)]]. לצד אירועים אלו גברו קולות שונים במדינה 'לבחון מחדש' את היחסים עם ישראל. באוגוסט 2011, נערכו הפגנות סוערות סמוך לשגרירות הישראלית בקהיר, בתביעה 'לגרש' את השגריר הישראלי מתחומי מצרים. במהלך הפגנות אלו אף הורד [[דגל ישראל]] מבנין השגרירות על ידי ההמון, במה שנתפס כצעד סמלי שמבטא את ההרעה שחלה ביחסים בין המדינות. זמן קצר לאחר מכן, ב-10 בספטמבר 2011, פרצו אלפי מפגינים משולהבים למתחם ה[[שגרירות]] הישראלית בו היו נצורים כשישה מאבטחים ישראלים. במבצע מורכב שארך שעות חולצו המאבטחים בחשאי ממתחם השגרירות שנפרץ ונבזז על ידי ההמון כשבמקביל פונה כל הסגל הדיפלומטי הישראלי מקהיר במה שנראה כשפל העמוק ביותר ביחסי המדינות מאז חתימת הסכם השלום במרץ 1979. בשנים שלאחר מכן פעלה מצרים להידוק השיטור ובמניעת פעילות חבלנית על ידי קבוצות בדלניות, בחצי האי סיני ובקרבת הגבול עם ישראל. תקופה זו הסתיימה עם הדחת הנשיא [[מוחמד מורסי]] ועלייתו של [[עבד אל-פתאח א-סיסי]] ב-2014, מאז מתקיים שיתוף פעולה ניכר בין הממשל המצרי ל[[ממשלת ישראל]] המתבטא בעיקר בתיאום ביטחוני ומדיני.
שורה 168:
הקודקס של סנהורי נכנס לתוקפו ב-[[1949]]. קודם לכן חל על עניינים אזרחיים [[קוד נפוליאון]] שתורגם באופן רשלני לערבית בשנות ה-80 של המאה ה-19.
[[קובץ:Supreme Constitutional Court of Egypt.JPG|ממוזער|230x230 פיקסלים|בניין בית המשפט העליון החוקתי של מצרים, קהיר]]
לאחר [[מהפכת הקצינים החופשיים]] בוטלו בתי הדין ה[[שריעה|שריעיים]] שעסקו בענייני המעמד האישי. המערכת הקיימת היא מערכת [[מודרניזם|מודרנית]] שבראשה [[בית משפט לחוקה]] בעל סמכות ל[[ביקורת שיפוטית]]. המערכת המשפטית נחשבת אקטיביסטית -– אומנם ביטול חוקים איננה אפשרות שקיימת, אך קביעה שהם אינם חוקתיים גוררת הפיכתם ל[[אות מתה]] בספר החוקים, כלומר בתי המשפט במדינה אינם מיישמים אותם.
 
מערכת המשפט במצרים שלאחר [[המהפכה במצרים (2011)|המהפכה של 2011]] סופגת לא פעם ביקורת בתקשורת המערבית על היותה שמרנית מאוד, וככזו המושפעת מאוד מהשקפות דתיות ומעקרונות [[לאומנות|לאומנים]]. כך למשל גררו ביקורת בתקשורת המערבית מקרים בהם נשלח [[עיתונאי]] מצרי לכלא, נשפט והואשם ב[[הסתה]] להוללות וביזוי ערכי הדת,{{הערה|{{mako||שנת מאסר לשדרן שראיין הומוסקסואל|8e3ab05b1517861004|news-world/arab-q1_2019|21 בינואר 2019}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.independent.co.uk/news/world/middle-east/egypt-mohamed-al-gheiti-prison-sentence-gay-guest-interview-lgbt-religion-a8738206.html|הכותב=|כותרת=Egypt sentences TV host to year in prison for interviewing gay man|אתר=independent|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.nytimes.com/aponline/2019/01/21/world/middleeast/ap-ml-egypt-lgbt.html|הכותב=|כותרת=Egypt TV Host Gets Year in Prison for Interviewing Gay Man|אתר=ניו יורק טיימס|תאריך=}}}} ו[[זמר]]ת מפורסמת נשפטה ו[[הרשעה|הורשעה]] לאחר שהתלבשה באופן לא [[צניעות|צנוע]].{{הערה|{{ynet|איתי יעקב|בעקבות שמלה חשופה: השחקנית המצרייה ראניה יוסף תעמוד למשפט|5418309|2 בדצמבר 2018}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.bbc.com/news/world-middle-east-41995932|הכותב=|כותרת=Egypt singer faces trial for 'provocative' Nile remarks|אתר=BBC|תאריך=}}}}{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.theguardian.com/world/2017/nov/15/egyptian-pop-singer-sherine-abdel-wahab-to-face-trial-over-nile-comments|הכותב=|כותרת=Egyptian singer Sherine Abdel Wahab to face trial over Nile comments|אתר=The Guardian|תאריך=}}}} לאחר התבססותן של [[רשת חברתית מקוונת|הרשתות החברתיות]] במצרים גם [[אושיית רשת|משפיעני רשת]] שונים נשפטו ונכלאו בגלל נימוקים דוגמת "הסתה לאי מוסריות".{{הערה|{{mako|ספיר ליפקין|הדוגמנית שהרתיחה את המצרים ונשלחה לכלא – בגלל סרטונים שהעלתה|f37883a53b8b881026|news-world/2023_q2|15 ביוני 2023}}}}
 
על פי דו"ח שפרסמה בשנת 2016 [[הרשת הערבית למידע על זכויות אדם וחירויות]] כלואים במצרים כ–106כ־106 אלף בני אדם, כאשר יותר מ–60מ־60 אלף מהם הם [[אסיר פוליטי|אסירים ועצירים פוליטיים]], זאת לצד הערכות שמדברות על כ-1,250 אנשים שנעלמו לאחר שהואשמו על ידי המדינה, בעיקר על רקע דעות פוליטיות.{{הערה|שם=הערה מספר 24859341:0|{{הארץ|צבי בראל|60 אלף אסירים פוליטיים ו-1,250 איש שנעלמו: במצרים של א־סיסי לא מתעכבים על זכויות אדם|1.3063387|2 באפריל 2017}}}}
 
ארגוני [[זכויות האדם|זכויות אדם]] במצרים טוענים שחשיבותן של זכויות האדם לא התקבלו כחלק מהתרבות המצרית, ולכן לא מוגדרות בחוק בצורה מספקת, ומאפשרות פרשנות רבה.{{הערה|שם=הערה מספר 24859341:0}} אחמד מאהר, ממייסדי [[תנועת הנוער של ה-6 באפריל]], תיאר בתקשורת המערבית כיצד מתבצעת אכיפה סלקטיבית של חוקים, בהתאם לצורכי השלטון.{{הערה|שם=הערה מספר 24859341:1}}
שורה 289:
[[תוחלת החיים]] היא 72 שנים. דפוסי הרבייה במצרים עוברים מהפך הודות לתוכנית לתכנון המשפחה שהנהיגה הממשלה. במסגרת התוכנית, צומצמה הילודה מ-4.1 לידות לאישה ב-[[1990]] ל-2.8 בשנת [[2006]] אך ב-[[2015]], עלה [[שיעור הפריון]] ל-3.3 וב-[[2022]], ירד ל-3.1.
 
רוב אוכלוסיית מצרים (מעל 90%) היא [[אסלאם|מוסלמית]] [[אסלאם סוני|סונית]], שאר האוכלוסייה (בערך 9% אך המספרים שנויים במחלוקת) הם [[נוצרים]] [[קופטים]] -– אוכלוסייה המחזיקה בדתה עוד בטרם הכיבוש האסלמי ב[[המאה ה-7|מאה השביעית לספירה]]. [[מיעוטים]] קטנים נוספים הם נוצרים [[הכנסייה הקתולית הארמנית|ארמנים קתולים]] ו[[פרוטסטנטים]].
 
{{הערים הגדולות של מצרים}}
שורה 302:
[[מחול מזרחי|ריקודי הבטן]] שהיו מזוהים עם התרבות המצרית המודרנית ב[[המאה ה-20|מאה ה-20]] ספגו מכה תרבותית כאשר [[נשיא מצרים]] [[עבד אל-פתאח א-סיסי|א-סיסי]] סימן אותם כ"סמל לניוון מוסרי ולהשחתת ערכים לאומיים"<ref name=":1" />.
 
תחומים נוספים בתרבות הפופולרים נמצאים במגמה דומה של חזרה ל[[שמרנות]] וצנזורה. כוכבת ה[[מוזיקת פופ|פופ]], [[שירין עבד אל־והאב]], קיבלה הודעה מ[[איגוד מקצועות המוזיקה (מצרים)|איגוד מקצועות המוזיקה]] במצרים שאינה מורשית עוד לשיר במצרים לאחר שצוטטה ב[[סיבוב ההופעות]] שלה ב[[בחריין]] בדברים "כאן אני יכולה לדבר חופשי, כי מי שמדבר במצרים עלול להישלח לכלא" -– דברים אותם הכחישה מאוחר יותר בראיון התנצלות. מקרים דומים נפוצים למדי במצרים שלאחר [[האביב הערבי]], כאשר גורמים שונים -– ציבוריים או פרטיים -– מפעילים לחצים על אושיות תרבות בעלי עוקבים רבים ב[[רשת חברתית|רשתות החברתיות]] "לשאת ב[[אחריות]] לדברים שהם אומרים".{{הערה|{{מעריב אונליין|יאסר עוקבי|הזמרת המצרייה שהבינה בדרך הקשה את גבולות חופש הביטוי בארצה|news/world/Article-691159|25 במרץ 2019}}}} בתחום ה[[אופנה]] הלגיטימיות של לבוש [[העולם המערבי|מערבי]] חושפני יורדת. שחקנית הקולנוע [[ראניה יוסף]] נתבעה על "הסתה להוללות" לאחר שהופיעה ב[[פסטיבל הקולנוע הבינלאומי בקהיר]] בשמלה שחשפה את רגליה,{{הערה|{{ynet|[[סוכנות הידיעות הצרפתית|AFP]]|שחקנית מצרייה תעמוד למשפט בגלל "שמלה חושפנית"|5418297|2 בדצמבר 2018}}}} וגם מארגני הופעתה של [[ג'ניפר לופז]] במצרים נתבעו בטענה על הלבוש החושפני של הזמרת.<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://fashionforward.mako.co.il/news/199259/|הכותב=|כותרת=תביעה נגד ג'יי לו במצרים: "הבגדים החשופים שלה לא מכבדים"|אתר=fashionforward.mako|תאריך=}}</ref>
 
==חינוך==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/מצרים"