יהודה שנהב-שהרבני – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
תגיות: שוחזרה עריכה חזותית עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 74:
שנהב-שהרבני מבקש לראות במסגרות השיח הפוסטקולוניאלי והפוסטמודרני לא רק מסגרות שיח מבקרות ומפרקות, אלא כאלה המציעות מסד עקרוני-רעיוני לשינוי פני המציאות. לכן הוא שולל אפשרות אחת של רב-תרבותיות ליברלית המבקשת לקיים [[דמוקרטיה ליברלית]] המבטיחה שוויון מלא בין האזרחים, כל זאת באמצעות התגברות על מנגנוני הדיכוי וה[[אפליה]]; וכמו כן הוא שולל אפשרות שנייה של רב-תרבותיות ליברלית המבקשת לקיים דמוקרטיה ליברלית שבה יש ביטוי מוסדי לקבוצות השונות המרכיבות את החברה. לטענתו, ה[[לאומיות]], על ידי שימוש מושכל בערכי ה[[ליברליזם]] וה[[דמוקרטיה]], משמשת מנגנון דיכוי ואפליה מרכזי בחברה הישראלית. לכן אין די בכך שהדמוקרטיה הליברלית מעניקה שוויון לקבוצות המיעוט שבה, כיוון, שבין השאר, בכך היא הופכת את קבוצת "הרוב" ל[[שקיפות (סוציולוגיה)|שקופה]]. החלופות הרב תרבותיות הראויות לדעת שנהב-שהרבני יכולות להיות, למשל, [[אוטונומיה]] תרבותית/לאומית ל[[ערביי ישראל]], או הקמת [[מדינה דו לאומית]] בישראל או ממערב לירדן. שנהב-שהרבני מציע שההסדרים הרב-תרבותיים יהיו בהתאם לרמת הסגירות והפתיחות של הקבוצות השונות בחברה, ורמת הריחוק והקרבה בין הקבוצות השונות. במסגרת הרב-תרבותיות שנהב-שהרבני קורא לשים דגש על הייצוגים התרבותיים ועל הצדק החלוקתי.
 
ישנם חוקרים המתנגדים לבחינת [[ישראל]] במסגרת התאוריה הפוסטקולוניאלית ומערערים על הרלוונטיות שלה בחקר החברה בישראל של ימינו. המציאות הישראלית, כך הם טוענים, מיוחדת, ואינה עונה על הדפוס הקולוניאליסטי הרגיל. כך למשל, ה[[ציונות]], אינה תנועת קולוניאליסטית של מדינה קולוניאליסטית הכובשת שטחים מעבר לים, וההגירה היהודית היא של עם החוזר למולדתו. עבור מתנגדי הפוסטקולוניאליזם, בחינת המציאות [[היישוב]]ית והישראלית באמצעות התובנות הפוסטקולוניאליסטיות הן בבחינת הכפפתה של המציאות לטובת הפרדיגמה התאורטית.{{הערה|ראו למשל: [[אלכסנדר יעקובסון]] ו[[אמנון רובינשטיין]], "שתי טענות: הציונות כתופעה קולוניאליסטית והמצאת הלאומיות היהודית". בתוך: ישראל ומשפחת העמים: מדינת לאום יהודית וזכויות האדם מאת אלכסנדר יעקובסון ואמנון רובינשטיין. תל אביב: שוקן, 2003.{{ש}}{{עיונים|שמואל הירש ואורי כהן|הערות על הסוציולוגיה הישראלית בראי מישוב למדינה|10|12|2000, עמ' 317-352}}.}}
 
בנוסף, חוקרים והוגים רבים, הן מחסידי ה[[ליברליזם]], הן מקרב ה[[שמרנות]] הפוליטית, ואף מקרב חלק מהחוגים ה[[סוציאל-דמוקרטיה|סוציאל-דמוקרטים]], מתנגדים לפרוגרמה הרב-תרבותית. לטענתם, רב תרבותיות היא מתכון להתפוררות ה[[סולידריות חברתית|סולידריות החברתית]] לרסיסים שלא ניתן יהיה לאחות אם יינתן להם ביטוי מעשי ופומבי.{{הערה|1=ראו למשל: [[דניאל גוטוויין]], [http://www.chalav-udvash.org.il/JewishAgency/Hebrew/Education/Special+Resources/Culture/kivun18.htm פוסט-ציונות והמעמד הבינוני - עלייתם ושקיעתם?], כיוונים חדשים.}}
 
==מספריו==