יהדות – הבדלי גרסאות

השם 'יהדות' נגזר משמם של ה[[יהודים]], שנגזר משמו של [[יהודה (דמות מקראית)|יהודה]], שעל שמו נקראו [[שבט יהודה]], [[ממלכת יהודה]] ו[[פרובינקיה יודיאה]]. ב[[תנ"ך]] אנחנו מוצאים את הפסוק המתאר את מרדכי ב[[מגילת אסתר]] (פרק ב' פסוק ה') - "איש יהודי היה בשושן הבירה", ובסוף הפסוק "איש ימיני", מה שמרמז על כך שכבר בעת ההיא, בזמן שלטון פרס, נקראו בני כל השבטים (איש ימיני הוא משבט בנימין) בכינוי יהודים. לפי ה[[תלמוד בבלי|גמרא]], כל מי שכופר בעבודה זרה נקרא יהודי (מגילה י"ג:). ב[[ספרות חז"ל]] נמצא ביטוי הקדום במקורו: "'''[[דת משה ויהודים]]'''"{{הערה|בנוסחאות מאוחרים: '''דת משה ויהודית'''. {{משנה|כתובות|ז|ו}}, או '''דת משה וישראל'''(תוספתא כתובות פרק ו). וראו [[מנחם קיסטר]], "'' 'כדת משה ויהודאי': תולדותיה של נוסחה משפטית דתית''", ד' בויארין ואחרים (עורכים), '''עטרה לחיים - מחקרים בספרות התלמודית והרבנית לכבוד פרופסור חיים זלמן דימיטרובסקי''', ירושלים תש"ס, עמ' 208-202.}} אשר מובנו מצומצם{{הערה|1=[[יהושע עמיר]], "המונח ‎᾿Ιουδαϊσμός (להבנתה העצמית של היהדות ההלניסטית)", בתוך: ''''דברי הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות''', כרך ג' (עורך: [[אביגדור שנאן]]), הוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים: 1972, עמ' 266 {{זמין ב-JSTOR|זיהוי=23522023}}.}}. ואולם המונח "'''יהדות'''" במובנו הרחב, כמתאר את מכלול עולמו והווייתו של האדם היהודי, אינו מצוי בדברי [[חז"ל]], והוא נדיר מאוד בספרות התורנית שלפני [[העת החדשה]]{{הערה|שם=אנצ עברית|{{אנצ עברית|יהדות|יט|159–160|י.ל.}}.}}{{הערה|1=להרחבה ולמקורות עליהם מבוססת הפסקה, ראו: יהושע עמיר, "המונח ‎᾿Ιουδαϊσμός (להבנתה העצמית של היהדות ההלניסטית)", בתוך: ''''דברי הקונגרס העולמי החמישי למדעי היהדות''' (ירושלים תשכ"ט 1969), כרך ג' (עורך: [[אביגדור שנאן]]), הוצאת האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים: 1972, עמ' 263–268.