טייסת 147 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←היסטוריה: תמונות תגיות: שוחזרה עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד עריכה מאפליקציית אנדרואיד |
|||
שורה 25:
בשנת [[1967]], ערב [[מלחמת ששת הימים]], הוקמה הטייסת שנית ב[[בסיס חצרים]], והפעילה מטוסי [[פוגה מגיסטר]] של בית הספר לטיסה. הטייסת כללה בוגרים טריים של [[קורס טיס (צה"ל)|קורס טיס]] וטייסים ותיקים (לדוגמה [[אלי איל]], מטייסי [[מלחמת העצמאות]]). במלחמה עסקה הטייסת בעיקר בתקיפת מטרות קרקע ב[[רקטה|רקטות]], פצצות וזוג מקלעי [[7.62x51 מ"מ נאט"ו|7.62 מ"מ]] שהותקנו במטוסי הפוגה. ביום הראשון למלחמה הטייסת תקפה יעדים בחזית המצרית. ביום השני למלחמה התרחקה חזית הלחימה המצרית אל תוך [[סיני]] ויצאה מטווח הפעילות של מטוסי הפוגה ועל כן החל מהיום השני הטייסת הופנתה לסייע בחזית [[ירדן]] שם התקיפה בעיקר כוחות שריון. ביומה החמישי של המלחמה הועברה הטייסת לבסיס [[רמת דוד]] לשם סיוע לכוחות הקרקע בחזית הסורית במהלך גיחות הסיוע נהרג מפקד הטייסת. הטייסת איבדה במלחמה שישה מטוסים וטייסים, בהם מפקד הטייסת רס"ן [[אריה בן-אור]] וסגנו סרן {{יזכור|ארנון%20לבנת%20ליבמן/en_87888bfecef0de6bd9e4224a01d1d3d1|ארנון לבנת}}. שיעור האבדות הגדול, יחסית לגודל הטייסת, יחד עם היעדר [[כיסא מפלט]] במטוסי הפוגה, הוביל להפסקת השימוש המבצעי במטוסים אלה, והטייסת נסגרה לאחר המלחמה.
בשנת [[1978]] נפתחה הטייסת מחדש על ידי [[חנוך פטישי]], שוב בבסיס חצרים, כטייסת [[סקייהוק]] ("עיט"). בתחילה היו מטוסיה מדגם A-4E, ומאוחר יותר רוכזו בה מטוסי A-4F, שהגיעו ב[[מבצע ניקל גראס]] (ה[[רכבת אווירית|רכבת האווירית]] של [[מלחמת יום הכיפורים]]). מטוסיה זוהו באמצעות [[מייצב כיוון]] צבוע צהוב.
ב-14 באוקטובר 1979 איבדה הטייסת שני מטוסים בהתנגשות אווירית בעת טיסת אימונים, כאשר "עיט" מספר 339 שהוטס על ידי טייס צעיר, {{יזכור|98110|לי-און גולדנברג ("גולדי")}}, התנגש במוביל שלו, שהיה גם סגן מפקד הטייסת, שהטיס את "עיט" מספר 609.{{הערה|1={{מרקיע שחקים|אמיר שגב|נופלי חיל האוויר|134771/נופלי-חיל-האוויר}}.}}
| |||