פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הגהה
'''United States v. One Book Called Ulysses''' (מ[[אנגלית]]: '''ארצות הברית נגד ספר בשם יוליסס''') הוא משפט שהתנהל בארצות הברית ב-1933 ועסק בשאלת [[חופש הביטוי]] על רקע הניסיון להוציא לאור את "[[יוליסס]]", רומן פרי עטו של [[ג'יימס ג'ויס]].
 
== רקע ==
[[קובץ:UlyssesCover.jpg|שמאל|ממוזער|170px|יוליסס: כריכת המהדורה הראשונה מ-1922. הספר יצא לאור בפריס, בשפה האנגלית]]
ג'ויס החל לכתוב את "יוליסס" ב-1915. ב-1918 החלו שתי העורכות של המגזין האמריקאי "The Little Review" , מרגרט אנדרסון וג'יין היפ, לפרסם פרקים מהספר בהמשכים. משרד הדואר האמריקאי החרים שלושה גיליונות של המגזין והעלה אותם באש, בתואנה ש"יוליסס" כולל דברי תועבה.
על כך אמר ג'ויס, ברומזו לעותקי "[[דבלינאים]]" שנשרפוש[[שריפת ספרים|נשרפו]] ב[[דבלין]] כעשור קודם לכן:
{{ציטוט|תוכן=זו הפעם השנייה שנפל בחלקי העונג להישרף בעודי בחיים .<ref>מקור:סטן גבלר דיוויס, ג'יימס ג'ויס -דיוקן האמן, עמ' 214</ref>}}
 
ב-גיליוןבגיליון יולי [[1920]] פורסם במגזין הפרק [[נאוסיקה]], בו [[לאופולד בלום]] [[אוננות|מאונן]] בקרבת כנסייה. נגד המגזין הוגשה תלונה על ידי "האגודה הניו-יורקית נגד תועבה" בגין פרסום דברי זימה. עורכות המגזין נעצרו<ref name="strike">‏.[http://books.google.co.il/books?id=_8tOpUlSujsC&pg=PA107&lpg=PA107&dq=Archibald+Bodkin+customs+500+copies+Ulysses&source=bl&ots=VEcQ1Nm9Rz&sig=uITaQ4WzQaUhFZ8W2zeP_HSjE30&hl=iw&sa=X&oi=book_result&resnum=2&ct=result#PPA107,M1 מקור:A Companion to Modernist Literature and Culture ,David Bradshaw, Kevin J. H]‏</ref>, הועמדו לדין ב-1921 בבית המשפט המחוזי של ניו יורק , הורשעו ונקנסו ב-50 דולר כל אחת, והודיעו כי אין בכוונתן לפרסם עוד חומר פרי עטו של ג'ויס.
 
ב-[[2 בפברואר]] [[1922]], יום הולדתו ה-40 של ג'ויס, יצאה לאור המהדורה הראשונה של הספר בפריזב[[פריז]], באנגלית, על ידי [[סילביה ביץ']], בעלת חנות ספרים ובית הוצאה פריזאי קטן בשם "שייקספיר אנד קומפני". המהדורה יצאה לאור ב-1,000 עותקים ממוספרים.
חלקים מסוימים של הספר, ובמיוחד הפרק האחרון, [[פנלופי]], כללו טקסט שעלול היה להתפס בחוגים מסוימים כפורנוגרפי. לדוגמאלדוגמה:
{{ציטוט|תוכן =...אני אלבש את התחתונים והקומביניזון הכי יפים שיש לי ואני אתן לו לשטוף טוב טוב את העיניים עד שיעמוד לו המקלון שלו ואני אודיע לו אם זה מה שהוא רוצה לשמוע שמזיינים את אשתו כן ועוד איך עד שיוצא לי מהאוזניים כמעט לא כמוהו 5 או 6 פעמים אחד אחרי השני הנה הכתם שהוא השפיך על הסדין הנקי...|מקור="יוליסס", "פנלופי", תרגום:[[יעל רנן]]}}
 
בשתי הארצות המובילות של דוברי האנגלית, [[ארצות הברית]] ו[[בריטניה]], נתקל הספר בהתנגדות עזה של חוגים שמרניים. בבריטניה עשה עורך הדין השמרן ארצ'יבלד בודקין, ששימש כתובע הכללי החל מ-1920, כל אשר לאל ידו כדי למנוע את הפצת הספר והוצאתו לאור. בודקין כתב, בהתייחסו לפרק "פנלופי" הכולל את המונולוג של [[מולי בלום]], כי:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=לא קראתי, ואין לי זמן, או רצון...לקרוא את הספר עד תומו. קראתי (רק) את העמודים 690-732-690. אין ביכולתי להעריך במה הם רלוונטיים לשאר הספר... ככתבם, נראה שהם יצאו מפיה של אישה אנאלפביתית ווולגרית... יש (שם) כמות גדולה של זוהמה גמורה ותועבה.‏‏<ref>‏[http://books.google.co.il/books?id=O28XSKyrWC0C&pg=PA160&lpg=PA160&dq=less+illiterate+vulgar+woman++690+to+732.&source=bl&ots=z69nU4z0QG&sig=b-G1kAAqfMxQmkuQNmHhESzdRC4&hl=iw&sa=X&oi=book_result&resnum=2&ct=result מקור: British Modernism and Censorship, עמוד 160]‏</ref> }}
ארצות הברית נהגה באותו אופן. באוקטובר 1922 הוציא בית ההוצאה של [[הארייט שו ויבר]] בלונדון, שנקרא "[[האגואיסט]]", את המהדורה השנייה, ושלח לארצות הברית 500 עותקים ממוספרים שנשרפו על ידי שלטונות המכסה[[מכס]]. ב-1929 יצאה בניו-יורק מהדורה פירטית של הספר.
 
== המשפט ==
הניסיונות לאי-לגליזציה של ג'ויס ויצירתו איימו להתרחב גם ליצירות אחרות שלו, עד שב-1933 הפכה פסיקת בתי המשפט בארצות הברית את הקערה על פיה. באותה שנה ניסה בית ההוצאה "[[רנדום האוס]]", בעל הזכויות על הספר בארצות הברית , להכניס למדינה עותק אחד של הספר, בניסיון לבדוק אם השלטונות יאשרו זאת. העותק הוחרם על ידי שלטונות המכס.
 
במשפט שהתנהל בבית המשפט המחוזי של דרום מדינת ניו יורק טענה המדינה כי הספר מכיל דברי תועבה ולכן אינואין ניתן להכנסהלהכניסו לתחומי ארצות הברית.
בית ההוצאה יוצג על ידי הפרקליט [[מוריס ארנסט]], ממיסדיממייסדי [[האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות]]. ארנסט היה עורך דין שנרתם למאבקים בנושאים עקרוניים, ושזכה כבר במשפט סביב הוצאתו לאור של הספר "[[תהום הבדידות]]". הוא טען כי אין בספר תועבה וכי איסור הכנסתו לארצות הברית מנוגד ל[[התיקון{{ה|תיקון הראשון לחוקת ארצות הברית]]}}.
 
בפסק הדין קבע השופט וולזי ג'ונס:{{הערה|גבלר-דיויס, עמ' 279.}}
לפיכך מותר להכניס את יוליסס לגבולות ארצות הברית."|מקור=מתוך פסק הדין United States v. One Book Called Ulysses‏‏}}
 
ג'ויס אמר על פסק הדין כי "מחצית מהעולם דובר האנגלית כבר נכנעה; המחצית השנייה תלך בעקבותיה". הפרקליט שייצג את ראנדום"רנדום האוס", מוריס ארנסט, ביקש מראש ששכרו יהיה [[תמלוגים]] מיוליססמ"יוליסס", והוא זכה לתמלוגים עד יום מותו ב-1976.
 
בפברואר 1934, לאחר ניסיון כושל לערער על ההחלטה, יצא הספר לאור בארצות הברית באופן חוקי, ותוך חודשיים נמכרו ממנו 33,000 עותקים. בבריטניה נדרשו עוד כשלוש שנים של מאבק משפטי וציבורי, עד שבנובמבר 1936 אישרו השלטונות את פרסום הספר. לבקשת ג'ויס נכללו במהדורה הבריטית של הספר פסקי הדין באנגליה ובארצות הברית עד שנת 1960.
 
==הערות שוליים==
{{הערות שוליים|יישור=ימין}}
 
[[קטגוריה:יוליסס]]