יגאל ארד – הבדלי גרסאות

יגאל ארד (ששמו המקורי היה '''פאבלו בוקסר''') נולד ב[[פולין]] הכבושה בידי ה[[גרמניה הנאצית|נאצים]]. אביו שירת בצבא הפולני., בעוד אמו הסתתרה עמו בכפר בגבול [[רוסיה]] עד תום המלחמה. ארד ואחיו הצעיר למדו ב[[בית ספר]] פולני ולא קיבלו חינוך יהודי, אבל בעקבות [[מבצע סיני]] החליט ארד לעלות ל[[ישראל]]. בשנת [[1959]], בן 18, הגיע לבדו לישראל לקיבוץ [[דברת]]. אז שינה את שמו. לאחר חצי שנה התגייס לצה"ל כחייל בודד, כשה[[עברית]] בפיו דלה.

לאחר שירותו הצבאי הסדיר הוצב ב[[חטיבה 55]], חטיבת [[מילואים]] של [[הצנחנים]]. במסגרתה יצא לקרב ב[[ירושלים]] במלחמתב[[מלחמת ששת הימים]]. הוא שימש כחובשכ[[חובש]] פלוגתי בפלוגה ב' של גדוד 66 בפיקודו של סגן אלוף [[יוסי יפה]], שעליו הוטלה משימת כיבוש [[בית הספר לשוטרים (ירושלים)|בית הספר לשוטרים]] ו[[גבעת התחמושת]]. במשך כל הקרב על גבעת התחמושת טיפל ארד בעשרות פצועים מאנשי הגדוד. הוא עשה זאת תחת אש [[צבא ירדן|ירדנית]] מטווח קצר, כאשר הלחימה מתנהלת סביבו ולאחר שהחובשים האחרים נפגעו. על פעולתו זו הוענק לו [[ציון לשבח]] מטעם ה[[רמטכ"ל]]. בשנת [[1973]] הומר הצל"ש לעיטורל[[עיטור העוז]].

עם פרוץ [[מלחמת יום הכיפורים]] התייצב ארד ביחידתו, למרותעל אף שבאותה תקופה אובחן כסובל מ[[כיב פפטי|כיב קיבה]] חמור ונזקק בשל כך ל[[ניתוח]]. ב-24 באוקטובר 1973 השתתף עם גדודו ב[[קרב העיר סואץ]]. ארד נהרג בראשית הקרב מפגיעה ב[[נגמ"ש]] שבו נסע. כאשר חבריו הצנחנים שנלכדו בעיר נחלצו ממנה רגלית באישון לילה הושארה גופתו מאחור. היא הוחזרה על ידי [[מצרים]] לידי צה"ל לאחר מספר חודשים.