פתיחת התפריט הראשי

יגאל ארד

חייל ישראלי

יגאל ארד (6 ביוני 194024 באוקטובר 1973) היה חייל צה"ל שעוטר בעיטור העוז על פעולתו כחובש במהלך הקרב על גבעת התחמושת במלחמת ששת הימים. נהרג במלחמת יום הכיפורים.

יגאל ארד
יגאל ארד
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 6 ביוני 1940
פוליןפולין  פולין
נהרג 24 באוקטובר 1973 (בגיל 33)
סואץ, מצרים עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך עלייה 1959
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19601973
דרגה סמל ראשון (צה"ל)  סמל ראשון
תפקידים צבאיים
חובש קרבי ביחידת צנחנים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ראשית חייועריכה

יגאל ארד (ששמו המקורי היה פאבלו בוקסר) נולד בפולין הכבושה בידי הנאצים. אביו שירת בצבא הפולני, בעוד אמו הסתתרה עמו בכפר בגבול רוסיה עד תום המלחמה. ארד ואחיו הצעיר למדו בבית ספר פולני ולא קיבלו חינוך יהודי. בעקבות מבצע סיני החליט ארד לעלות לישראל. בשנת 1959, בן 18, הגיע לבדו לישראל לקיבוץ דברת. אז שינה את שמו. לאחר חצי שנה התגייס לצה"ל כחייל בודד, כשהעברית בפיו דלה.

לאחר סיום שירותו הסדיר, גר בחיפה והתפרנס מעבודה כמפעיל ציוד מכני הנדסי. לאחר מכן עבד בחברה לקירור ובהמשך למד בקורס טכנאי ייצור והחל לעבוד בחברת החשמל. בשנת 1964 נשא אשה, ונולדו להם בת ובן.

מלחמת ששת הימיםעריכה

לאחר שירותו הצבאי הסדיר הוצב בחטיבה 55, חטיבת מילואים של הצנחנים. במסגרתה יצא לקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. הוא שימש כחובש פלוגתי בפלוגה ב' של גדוד 66 בפיקודו של סגן-אלוף יוסי יפה, שעליו הוטלה משימת כיבוש בית הספר לשוטרים וגבעת התחמושת. במשך כל הקרב על גבעת התחמושת טיפל ארד בעשרות פצועים מאנשי הגדוד. הוא עשה זאת תחת אש ירדנית מטווח קצר, כאשר הלחימה מתנהלת סביבו ולאחר שהחובשים האחרים נפגעו. על פעולתו זו הוענק לו ציון לשבח מטעם הרמטכ"ל. בשנת 1973 הומר הצל"ש לעיטור העוז.

במלחמת ההתשה שירת ארד עם יחידתו בחזית תעלת סואץ ובארץ המרדפים בבקעת הירדן, ובסיומם התנדב לשירות מילואים נוסף של 40 יום בעיר עזה.

מלחמת יום הכיפוריםעריכה

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים התייצב ארד ביחידתו, על אף שבאותה תקופה אובחן כסובל מכיב קיבה חמור ונזקק בשל כך לניתוח. ב-24 באוקטובר 1973 השתתף עם גדודו בקרב העיר סואץ. ארד נהרג בראשית הקרב מפגיעה בנגמ"ש שבו נסע. כאשר חבריו הצנחנים שנלכדו בעיר נחלצו ממנה רגלית באישון לילה הושארה גופתו מאחור. היא הוחזרה על ידי מצרים לידי צה"ל לאחר מספר חודשים.

ארד היה נשוי ולו בן ובת, בן 33 במותו. הוא נקבר בבית הקברות הצבאי בחיפה.

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה