ים המוות (ספר) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה |
מ סדר |
||
שורה 2:
'''ים המוות''' – [[רומן]] מאת ה[[סופר]] ה[[ברזיל|ברזילאי]] [[ז'ורז' אמאדו]], המתרחש על רקע חיי הספנים וה[[דייג|דייגים]] ב[[סלבדור (ברזיל)|סלבדור]] (ב{{דגש}}ָאִייָה בפי תושביה), עיר הבירה של מדינת [[באהיה]] שבברזיל.
==הספר
ז'ורז' אמאדו כתב את הספר לאחר שהשתחרר מ[[מאסר]] בן חודשיים עקב פעילותו הפוליטית במסגרת ה[[מפלגה]] ה[[קומוניזם|קומוניסטית]], כשהוא חסר פרוטה. לכן נענה בחיוב להצעה שקיבל ממו"ל לכתוב רומן בתמורה ל[[שכר סופרים]] לא מבוטל. אמאדו החל לכתוב את הספר "ים המוות" ברובע גמבואה דה סימה הצופה על הים בסלבדור והשלים אותו תוך חמישה עשר יום (או יותר נכון 15 לילות) ביוני [[1936]] ב[[ריו דה ז'נרו]].
הספר זכה להצלחה, וההוצאה הראשונה של הרומן זכתה ב-1936 בפרס Graça Aranha. הספר הצליח גם מחוץ לברזיל ותורגם לשש עשרה שפות. הספר תורגם ל[[עברית]] לראשונה בידי [[מנשה לוין]] ויצא לאור ב[[הוצאת הקיבוץ הארצי]] ([[1951]]). הספר תורגם שוב בידי [[אראלה לרר]], [[הוצאת זמורה ביתן]] ([[2003]]).
המפיק ה[[איטליה|איטלקי]] [[קרלו פונטי]] רכש את זכויות ההסרטה והספר הומחז ל[[רדיו]] בברזיל כמה פעמים. בהוצאה האחרונה של הספר בעברית נכתב כי אמאדו עצמו אמר לא אחת ש'''ים המוות''' הוא היצירה האהובה עליו ביותר מבין אלה שכתב. ▼
הספר שימש השראה ל[[משורר]] וה[[זמר]] [[דוריבאל קאיימי]], חברו של אמאדו, והוא חיבר על פי השורה המופיעה כמה פעמים בספר את שירו הנודע "מתוק למות בים" (É doce morrer no mar). הספר שימש השראה לשיר '''שיר אהובת הספן''' שכתב [[יאיר לפיד]], הלחין [[רמי קליינשטיין]] ושרה [[ריטה]]. כמו כן השפיע הספר על [[מנחם תלמי]] שבספרו "מכנסי עור היגואר" (1960) נוטלת חלק חשוב האלה ימאנז'ה ופולחנה.▼
▲
==העלילה==
כל הציטוטים המובאים בערך זה מתוך תרגומה של אראלה לרר.
שורה 40 ⟵ 38:
הספר מסתיים בתיאור הפלגתה הראשונה של ליווייה, כשדודו של גומה, פרנסיסקו הזקן, שראייתו חלשה רואה דמות נשית בוטחת אוחזת בהגה ומשוכנע כי הוא רואה את ימאנז'ה בעודו בחיים.
==בעקבות הספר==
המפיק ה[[איטליה|איטלקי]] [[קרלו פונטי]] רכש את זכויות ההסרטה והספר הומחז ל[[רדיו]] בברזיל כמה פעמים.
▲הספר שימש השראה ל[[משורר]] וה[[זמר]] [[דוריבאל קאיימי]], חברו של אמאדו, והוא חיבר על פי השורה המופיעה כמה פעמים בספר את שירו הנודע "מתוק למות בים" (É doce morrer no mar). הספר שימש השראה לשיר '''שיר אהובת הספן''' שכתב [[יאיר לפיד]], הלחין [[רמי קליינשטיין]] ושרה [[ריטה]]. כמו כן השפיע הספר על [[מנחם תלמי]] שבספרו "מכנסי עור היגואר" (1960) נוטלת חלק חשוב האלה ימאנז'ה ופולחנה.
==קישורים חיצוניים==
| |||