האינטלקטואלים של ניו יורק – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1:
'''האינטלקטואלים של ניו יורק''' (ב[[אנגלית]]: '''The New York Intellectuals''') הוא כינוי לקבוצת סופרים, עיתונאים ומבקרים אמריקאים, ברובם יהודים, ברובם צאצאי יוצאי מזרח אירופה, בני מעמד הפועלים, שגדלו ברובם ב[[ניו יורק]] והתחנכו ב"[[סיטי קולג' של ניו יורק]]" בין שנות העשרים לשנות החמישים של המאה העשרים והשפיעו רבות על החשיבה האידיאולוגית האמריקאית במהלך כל [[המאה ה-20]]. בתחילת דרכם הם תמכו במדיניות השמאל הפוליטי, אך היו אנטי-סטליניסטים במובהק. הקבוצה מיזגה תאוריה [[מרקסיזם|מרקסיסטית]] ו[[סוציאליזם|סוציאליסטית]], עם חשיבה דמוקרטית וליברלית ודחתה באותה מידה של תקיפות הן את ה[[מקארתיזם]] והן את ה[[קומוניזם]] הסובייטי כמודל פוליטי מעשי או מקובל. רבים מחבריה הפכו לאחר מכן למייסדי ומובילי הזרם ה[[ניאוקון|נאו-קונסרבטיבי]] בפוליטיקה האמריקאית.
 
רביםמרבית מחבריחברי הקבוצה למדו ב[[סיטיאחרי הסיטי קולג' של ניו יורק]], שמשך תלמידים מוכשרים רבים בני [[מעמד הפועלים]], ובב[[אוניברסיטת קולומביה]] וזוהו עם כתבי העת השמאליים, "[[פרטיזןכל רוויו]]"אחד -של Partisan Review]], “[[קומנטרי]]”, ו"[[דיסנט]]”תקופתו. [[ניקולס להמן]] תיאר את הקבוצה כ[[קבוצת בלומסברי|בלומסברי]] האמריקנית‏‏{{הערה|‏Lemann, Nicholas, ''America's Bloomsbury; the story of the Partisan Review crowd'', The Washington Monthly November 1, 1986}}.
 
על פי מיפוי מדוקדק שעשה [[דניאל בל]], אחד מראשי הדור השני של קבוצת "האינטלקטואלים של ניו יורק", במאמרו "האינטליגנציה באמריקה", הקבוצה כללה בדור הראשון (התבגרו בסוף שנות העשרים - תחילת שנות השלושים של המאה העשרים) אישים יהודים - אמריקאים כמו: [[אליוט כהן]] (לימים עורכו הראשון של [[קומנטרי]]), [[סידני הוק]], [[פיליפ ראב]], [[ויליאם פיליפס]], [[חנה ארנדט]], [[ליונל טרילינג]], [[דיאנה טרילינג]], [[מאיר שפירו]], ואחרים, ובנוסף גם מספר לא יהודים וכן כמה יהודים מ"בית כנסת אחר" כהגדרתו - [[מיכאל גולד]], [[ג'וזף פרימן]] ועוד. כל אלה התרכזו בכתיבתם בדרך כלל ב"[[מנורה ג'ורנל]]", "[[ההמונים החדשים]]", וה - Partisan Review.
שורה 7:
דור הביניים של "האינטלקטואלים של ניו יורק" על פי בל (מתבגרי אמצע וסוף שנות השלושים) כלל בין השאר אישים כמו: [[קלמנט גרינברג]], [[הרולד רוזנברג]], [[ריצ'רד הופשטדטר]], [[סול בלו]], [[איזק רוזנפלד]], [[אלפרד קאזין]], [[דלמור שוורץ]], [[ליונל אייבל]], [[ברנרד מלמוד]], ועוד. אליהם הוא משייך גם את קרוביהם לדעה מאירופה, כמו [[ג'ורג' ליכטהיים]], שהיה ממלא מקום עורך ה"קומנטרי" לתקופה קצרה בין אליוט כהן ל[[נורמן פודהורץ]] ואחרים וכן מספר לא יהודים כמו: [[מרי מקארת'י]], [[ארתור שלזינגר (הבן)]] ועוד. כל אלה התרכזו בכתיבתם בעיתונים כמו: [[The Nation]], [[ניו ריפבליק]], קומנטרי, ופרטיזן רוויו.
 
הדור השני (מתבגרי סוף שנות השלושים - תחילת שנות הארבעים):[[דניאל בל]], [[אירווינג קריסטול]], [[נתן גלייזר]], [[נורמןאירווינג פודהורץהאו]], [[סוזןסימור זונטגמרטין ליפסט]], [[מרשלגרטרוד ברמןהימלפארב]] ואחרים וכן מספר לא יהודים קרוביהם לדעה. דור זה התרכז בכתיבתו בעיקר ב"קומנטרי", פרטיזן רוויו, [[אנקאונטר]], "[[המנהיג החדש]]", "דיסנט", ו"[[מייקלפבליק וולצראינטרסט]]".
 
הדור האחרון לקבוצה זו על פי בל (מתבגרי סוף שנות הארבעים - תחילת שנות החמישים) כלל את: [[נורמן פודהורץ]], [[נורמן מיילר]], [[פיליפ רות']], [[מידג' דקטר]] ועוד, כמו גם מספר לא יהודים, שאליהם הוא מקשר בין השאר את [[ט.ס. אליוט]] ואחרים. זירות הכתיבה של דור זה היו: קומנטרי, פרטיזן רוויו, [[פריס רוויו]], "[[ניו יורק רוויו אוף בוקס]]" ועוד.
חלק מ"האינטקלטואלים של ניו יורק" לימדו באוניברסיטאות [[אוניברסיטת קולומביה|קולומביה]], [[בית הספר החדש]], [[הרווארד]] ו[[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי]]. חלקם, כולל ליפסט, טרילינג, גרינברג, בל, גלייזר, קריסטול, הוק ופודהורץ, הפכו לפעילים מרכזיים בתנועה ה[[ניאוקון|נאו-שמרנית]].
 
חלק מ"האינטקלטואלים של ניו יורק" לימדו באוניברסיטאות [[אוניברסיטת קולומביה|קולומביה]], [[בית הספר החדש]], [[הרווארד]] ו[[אוניברסיטת קליפורניה בברקלי]]. חלקם הגדול כאמור, כולל ליפסט, טרילינג, גרינברג, בל, גלייזר, קריסטול, הוק, פודהורץ ופודהורץואחרים, הפכו לפעילים מרכזיים בתנועה ה[[ניאוקון|נאו-שמרנית]].
 
==לקריאה נוספת==