אזרח (דיני מלחמה) – הבדלי גרסאות

ב{{ה|משפט ההומניטרי}}, '''אזרח''' הוא אדם שאינו נמנה על [[צבא|הכוחות המזוינים]] של ארצו או על [[מיליציה|מיליציות]] אחרות. בכך הוא נבדל מ[[לוחם]]. לאזרחים מוענקת הגנה לפי חוק מפני השפעותיהם של [[מלחמה]] ושל שלטון [[כיבוש]] צבאי.

 

 

בפרוטוקול I הנספח לאמנות ז'נבה משנת 1977, פרק II, סעיף 50 – "הגדרה של אזרחים ואוכלוסייה אזרחית" – מרמז שאזרח הוא אינו לוחם חוקי. כן הוא קובע כי במקרה של ספק אם אדם הוא אזרח, ייחשב אדם זה לאזרח. סעיף 51 מתאר את ההגנות שצריכות להינתן לאוכלוסייה אזרחית ואזרחים בודדים. פרק III של פרוטוקול זה מסדיר את הפגיעה במטרות אזרחיות. סעיף 8(2)(ב)(א) ב[[אמנת רומא]] גם כולל זאת ברשימת פשעי המלחמה: תקיפה מכוונת של אוכלוסייה אזרחית כזו או של אזרחים בודדים שלא לוקחים חלק בעימות. לא כל המדינות אשררו את פרוטוקול I או את אמנת רומא, בהן [[ישראל]] ו[[ארצות הברית]], אולם זהו עיקרון מקובל של המשפט ההומניטרי הבינלאומי שפגיעה מכוונת באזרחים היא הפרה של [[דיני מלחמה|דיני המלחמה]] הנהוגים והיא תקפה לגבי כל הצדדים בעימות.

 

במלחמות מודרניות המעמד האמיתי של אזרח נשאר מסובך בשל מספר גורמים, בהם:

* ריבוי הדוקטרינות של מלחמות מבוססות-השפעה, לפיהן פחות מתמקדים בפגיעה בחיילי האויב מאשר בחתירה תחת מקורות הכוח של המשטר היריב, דבר אשר כולל מטרות אזרחיות לכאורה כתחנות כוח,

 

==ראו גם==