ירמיהו – הבדלי גרסאות

ירמיהו החל לנבא בשנה ה-13 ל[[יאשיהו המלך|יאשיהו]] <ref>{{תנ"ך|ירמיהו |א, |ב}}; {{תנ"ך1|כה, |ג}}</ref> היא שנת 627 לפנה"ס (יאשיהו עלה למלכות בשנת 639 לפני הספירה). הוא המשיך לנבא עד לחורבנה של יהודה בידי ה[[בבל|בבלים]]. הוא נשא את נבואותיו ב[[ממלכת יהודה|יהודה]], אך כמה מהן נאמרו ב[[מצרים]].

על קורותיו של ירמיהו קיימות יותר ידיעות, מאשר על כל נביא אחר. ירמיהו היה "מן הכהנים אשר בענתות בארץ בנימין" (<ref>{{תנ"ך|ירמיהו |א,|א}}; {{תנ"ך1|ירמיהו|כט,|כז}}</ref>). [[ענתות (אתר מקראי)|ענתות]] הייתה עירו של [[אביתר הכהן]], ושם ישב לאחר ש[[שלמה המלך|שלמה]] הדיחו מן ה[[כהן|כהונה]] <ref>{{תנ"ך|מלכים א' |ב, |כז}}</ref>. יש לשער לפיכך, שמשפחת הכוהנים אליה השתייך ירמיהו הייתה מצאצאי אביתר לבית [[עלי הכהן]] ולא מבני [[צדוק הכהן|צדוק]] שהיו כהני [[בית המקדש|המקדש]] ב[[ירושלים]]. ייתכן שמטעם זה ירמיהו לא גילה עניין בעבודת בית המקדש, בניגוד לנבואותיו של בן-דורו, יחזקאל שגם הוא היה כהן. ולא זו בלבד, אלא שבדומה ל[[עמוס הנביא|עמוס]], [[הושע הנביא|הושע]] וישעיהו, גם ירמיהו דיבר בחריפות נגד התפיסה העממית, שבכוחם של ה[[קורבן (יהדות)|קרבנות]] לכפר על מעשים רעים ללא [[תשובה]] אמיתית.

תפקידו של ירמיהו כנביא הוגדר ב[[נבואת הקדשה|נבואת ההקדשה]] שלו: "לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס", ורק אחר-כך "לבנות ולנטוע" (<ref>{{תנ"ך|ירמיהו |א, |י}}; השוו {{תנ"ך1|ירמיהו|לא, |כז}}</ref>). הרקב הדתי והמוסרי שעלה בלב האומה במשך הדורות הקודמים השחית אותה עד לאין מרפא, ואין תקנה אלא להרוס את המדינה ולנתוש את האומה מארצה, כדי להשיבה אל יסודות האמונה והמוסר.

מראשית פעולתו הנבואית השניא ירמיהו את עצמו על כל סביבותיו. יחיד הוא בכך בין הנביאים. יותר מכל הנביאים הוא "איש ריב ואיש מדון לכל הארץ" <ref>{{תנ"ך|ירמיהו |טו, |י}}</ref>. אויביו מקללים אותו, והוא מקלל את אויביו; הוא הנביא היחיד בין הנביאים המקלל אויבים אישיים. דבר זה מתגלה כבר בראשית דרכו כנביא, בעודנו בענתות: בני עירו אסרו עליו את הנבואה ואיימו עליו בעונש מוות <ref>ירמיהו יא, כא</ref>, ואף אחיו ובית אביו הצטרפו לשונאיו ורודפיו <ref>{{תנ"ך|ירמיהו |יב, |ו}}</ref>. כל אלו גרמו לירמיהו להפנות תלונה ראשונה על הרדיפות שנרדף ולהתפלל שיראה בנקמת ה' בשונאיו <ref>{{תנ"ך|ירמיהו |יא, |יח-|כג}}</ref>.

מסתבר שבשל הרדיפות שרדפוהו בענתות עקר משם והשתקע ב[[ירושלים]] בעודנו צעיר. אך גם שם לא ניצל משנאה ורדיפות. הפקודה לא לשאת אשה ולא ללדת ילדים באה לו ככל הנראה כשהיה עדיין צעיר וחפץ לשאת אשה, ובאותם הימים כבר ישב בירושלים <ref>{{תנ"ך|ירמיהו פרק |טז, פסוקים |ב-|ג}}, ט; השוו {{תנ"ך1|ירמיהו|יט, |ג}} ואילך</ref>. ירמיהו הצטווה גם שלא לקחת חלק בחיים החברתיים של שכניו, וזאת כדי שישמש אות ומופת לחורבן הממשמש ובא <ref>{{תנ"ך|ירמיהו פרק |טז, פסוקים |ה}}, ח</ref>. כל אלו תרמו, מעבר לסיבה העיקרית שהיא נבואותיו הקשות, להשניאו על כל יודעיו. לא ידוע ממה התפרנס ירמיהו בעת ישיבתו בירושלים, שהרי כנראה לא היה מקבל מתנות בשכר הנבואה כמנהג הנביאים שהנבואה אומנותם. עם זאת, הייתה לירמיהו סיעה של אוהבים בעיר, וייתכן שהללו פרנסוהו.

חמש שנים לאחר שנתקדש ירמיהו לנביא, בשנה ה-18 ליאשיהו, אירע המאורע הגדול של מציאת ספר התורה במקדש, מאורע שהביא לברית יאשיהו וטיהור הארץ מעבודה זרה תוך הריסת ה[[במות]]. אולם מאורע זה לא נזכר במפורש אצל ירמיהו. אין ספק אמנם שירמיהו שמח על הרס הבמות שהיו שנואות עליו <ref>{{תנ"ך|ירמיהו |יא, |יג}}</ref>, ייתכן גם שקרא בערי יהודה ובחוצות ירושלים לשמוע ולקיים את דברי הברית הזו של יאשיהו <ref>{{תנ"ך|ירמיהו |יא, |ו}}</ref>, אך בעיניו לא הייתה ברית חדשה זו אלא חידושה של הברית הישנה שכרת ה' עם העם בעת יציאת מצרים, על התנאי העיקרי שבה: "והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים" <ref>{{תנ"ך|ירמיהו |יא, |ד}}; השוו עם {{תנ"ך1|ירמיהו|ז, |כג}}, וויקרא ו{{תנ"ך|ויקרא|כו, |יב}}</ref>.