גיחות צילום מצריות מעל הנגב – הבדלי גרסאות

ב[[תקופת ההמתנה]] שקדמה ל[[מלחמת ששת הימים]] נערכה סדרה של '''גיחות צילום מצריות מעל הנגב''', היולשם סדרה של גיחות של מטוסים מצריים לאיסוף מודיעיןאיסוף שחדרו לשטח ישראל ב[[תקופתמודיעין ההמתנה]] כחודש לפני פרוץ [[מלחמת ששת הימיםצבאי|מודיעין]]. חלק מהגיחות שילבו במסלולן את [[קריה למחקר גרעיני - נגב|הכור הגרעיני בדימונה]]. [[חיל האוויר הישראלי]] ניסה לירט בדרכים שונות את המטוסים המצריים, אך ללא הצלחה. הגיחות שבוצעו בתדירות גבוהה מדי שבועימים אחדים וחוסר האונים של חיל האוויר ביירוטם הגבירו את המתח והחרדה בישראל.

בהדרגה הלך וגדל הכוח המצרי שזרם לתוך סיני, שבעקבותיוובעקבות זאת גייס [[צה"ל]] כוחות [[מילואים]] והציב אותם מול הגבול המצרי. יומיים לאחר מכן ב־[[17 במאי]] דרש נשיא מצרים ממפקד כוח החירום של [[האומות המאוחדות|האו"ם]] בסיני וב[[רצועת עזה]] שכוחותיו יעזבו את קווי הגבול., ואכן בוב-[[22 במאי]] פינו 4,000 חיילי כוח החירום של האו"ם את עמדותיהם שחצצו בין [[צבא מצרים]] ל[[צה"ל]]. בשלב זה הצהיר נאצר שלמחרת היום ייסגרו [[מצרי טיראן]] בפני כלי שיט ישראליים, ושהוא מוכן ליציאת ישראל למלחמה נגדו. ב־[[23 במאי]] סגרה מצרים את [[מצרי טיראן]] למעבר ספינות ישראליות על ידי הצבת תותח ארוך טווח שאמור היה להטביע אוניות ישראליות שינסו לעבור. סגירת מצרי טיראן הייתה מבחינתה של ישראל [[עילה למלחמה]].

החל מאמצע מאי ובמקביל לפעילות המאיימת ולהצהרות של מדינאים ערביים, הזניקה מצרים מטוסי צילום שחצו את גבול סיני במסלול עמוק לתוך הנגב שהגבירווהגבירו את תחושת החרום בישראל.

גיחת הצילום המצרית הראשונה שהתגלתה על ידי [[מערך הבקרה בחיל האוויר הישראלי|מערך הבקרה הישראלי]] היתה ב-[[17 במאי]] [[1967]]. זוג המטוסים המצריים המריאו משדה התעופה [[גרדקה]] וטסו בנתיבים אזרחיים ובמהירות של [[מטוס נוסעים]] מדרום לישראל ומעל לשטח [[ירדן]]. לאחר מכן טיפסו לגובה רב, הגבירו מהירות וחצו את כל רוחבו של הנגב מגבול [[ירדן]] ועד גבול [[מצרים]]. בתגובה הזניק חיל האוויר זוג מטוסי [[מיראז' 3]] מ[[טייסת 101]] שטיפסו לגובה רב וניסו ליירט את המטוסים המצריים. המיראז'ים, שנשאו עליהם [[מכל דלק נתיק|מכלי דלק חיצוניים נתיקים]], לא הצליחו לעלות לגובה של המיגים ולא הצליחו לרדוף אחריהם. בינתיים הוזנקוהוזנק זוג מיראז'ים נוספיםנוסף מ[[טייסת 119]] שניסו לנהל גם הם מרדף את תוך סיני. לבסוף לקראת נחיתת המטוסים המצריים ב[[ביר גפגפה]] חזרו המיראז'ים לישראל מבלי שהתליחושהצליחו להפיל את המטוסים המצריים.

לאחר גיחת צילום זו יזמו המצרים סדרה של גיחות רבות נוספות בעיקר מעל שטח הנגב. הגיחות נעשו בהפרשים של ימים בודדים זה מזה על ידי זוגות מטוסי [[מיג 21]]. מטוס אחד טס ללא חימוש, ללאוללא מכלי דלק נתיקים, וכשפודכשפוד צילום חיצוני צמוד לגחונו בלבד. המטוס השני טס גם הוא ללא מטען אלא עם [[טיל אוויר-אוויר|טילי אוויר אוויר]] בלבד. מאחר שהמיגים היו נקיים ממטען התאפשרה טיסתם בגובה רב של 50,000 רגל ובמהירות גבוהה מאד של- 1.7 עד 2 [[מספר מאך|מאך]]. זוג המיגים המריא בכל פעם משדה תעופה מצרי אחר ומסלול הטיסה שלו היה שונה מגיחה לגיחה. בכך התקשה על [[חיל האוויר הישראלי]] לאתר גיחות צילום חודרות מבעוד מועד. בנוסף הזניקו המצרים בחלק מהפעמים זמן קצר לפני גיחת הצילום, זוג מטוסי מיג 21 אחר שיבצע חדירת הסחה ונמלט ובכך הביא לניהול מרדפי שוא של מטוסי מיראז' ישראלים. אחת הגיחות המשמעותיות ארעה ב-[[26 במאי]] שבו חדרו זוג מטוסי צילום בטיסה ישירה אל מעל הכור בדימונה, צילמו אותו ושבו לבסיסם.

בתגובה לגיחות הצילום, ומחשש לתקיפת המרכז למחקר גרעיני בדימונה, הוכנסו לכוננות הזנקה מיידית טייסות [[מיראז' 3]], שהיה מטוס הירוט המתקדם ביותר שברשות ישראל. משעלתה הכוננות הוצבו מטוסים גם בבסיס [[חצרים (בסיס)|חצרים]] הדרומי שהיה בשלבי הקמה וטרם הושמש, וזאת במטרה לקצר את זמני ההזנקה.

בכל פעם שנתגלתה חדירה של גיחות הצילום הוזנקו מטוסי מיראז' לעבר המטוסים אך מטוסי המיראז', גם כשטסו מתנאים אופטימליים, התקשו לעלות לגובה הטיסה של ה[[מיג 21|מיג 21R]] ולאחר תמרונים שונים חזרו לנחיתה מבלי שהצליחו להגיע לעמדת יירוט. סוללות [[MIM-23 הוק|טילי ההוק]] הישראליות שיגרו ככל הנראה גם הםהן מספר טילים כנגד מטוסי הצילום אך מטוסי הצילום טסו מחוץ למעטפת הביצועים של הטילים והם נפלו בטרם הגיעו אליהם.